זה זמן מה מרחפת באוויר תחושה שהבחירות אולי מתקרבות. ראש ממשלת ישראל הבא חייב להיות אדם חזק, יצוק בטון. תם עידן הימין והשמאל במובנו המוכר, אך מאחר שההבחנה הזאת עדיין מקובלת אצלנו, אשתמש בה.
7 באוקטובר המחיש עד כמה שרויים באספמיה החלומות של גורמי השמאל. ישראל זקוקה לראש ממשלה שהינו איש ימין ביטחוניסט ופרגמטי, חזק וגם ליברל. על כתפיו תוטל המשימה הכבדה – להעביר אותנו בגשר התלול מאסון ימי בנימין נתניהו לתקומת ישראל ולא כסלוגן חלול, ולהבריא את החוליים שהביאה עלינו ממשלת ה"ימין על מלא".
שמונה חזיתות נכפו עלינו. הכואבת והטראומטית ביותר היא 7 באוקטובר. המדאיגה ביותר היא השבר הפנימי, הפילוג והמתחים שמחוללת הממשלה בחברה הישראלית. לכל אחראי נתניהו. כשהאבא מאפשר, הילדים חוגגים, בפרט ילדים בעלי תכונות קיצון כאלה ואחרות. האיש שהיה בעבר ההבטחה הגדולה של הפוליטיקה והציבוריות הישראלית, הפך לקבלן ההריסות שלהן.
אין לדעת אם נתניהו יתמודד. אני מעריך שכך או כך הוא לא ימשיך לכהן כראש הממשלה אחרי הבחירות. אחד מהשניים הבאים יהיה כנראה ראש הממשלה הבא: אביגדור ליברמן או נפתלי בנט, שניהם אנשי ימין פרגמטיים, שניהם אנשים ראויים, שניהם עדיפים אלפי מונים על נתניהו, וודאי על גנץ ולפיד, שמבטאים חולשה והססנות.
ליברמן וגם בנט כנראה לא יאהבו את המאמר הזה. בנט לא יאהב את המסקנה העולה ממנו. ליברמן לא יאהב, כי אולי ירגיש לא בנוח מכך שמישהו עלול לחשוב בטעות כי ידו במאמר, וזה כמובן ממש לא. אני כותב ואומר רק את דעתי האישית ופועל בהתאם (גילוי נאות: עבדתי איתו בבחירות, וחוץ מזה מעולם לא. איני חב לו דבר, והוא לא לי - אף שנשארנו בידידות).
נפתלי בנט הוא איש טוב, מלח הארץ, שהפך למאמי הלאומי. באופן אישי אני מחבב אותו. היה מטכ"ליסט כמו אהוד ברק ונתניהו, קצין לוחם בצה"ל, עשה חיל בעסקים. ב־7 באוקטובר הוא יצא מאזור הנוחות והחל לעשות נפשות למדינה. וחשוב מכל, הממשלה בראשותו החזירה את תחושת השפיות למדינה אחרי ממשלת נתניהו הקודמת.
בנט לא גילה חוזקה בכהונתו הקצרה כראש הממשלה. תשוו לנתניהו, שצולח אין־ספור משברים ממשלתיים ומצליח להחזיק את תומכיו אפילו בתקופה כה מורכבת. לעומתו, חבריו של בנט נטשו אותו בלי להניד עפעף. את הממשלה שלו – שכיהנה בתקופה הרבה פחות סוערת מהקדנציה של הממשלה הנוכחית – בנט לא הצליח להחזיק מעבר לשיא שלילי של שנה וקצת.
לבנט אין בייס. יש לו סקרים מחמיאים, אך כידוע יש יום הסוקר ויש יום הבוחר, וקשר ביניהם - לעיתים אין. תשאלו את קמלה האריס ודונלד טראמפ, או את הנשיא יצחק הרצוג, שהוביל על נתניהו בסקרים בבחירות 2015, וזה התהפך. בנט עוד לא נכנס באמת לבוץ הפוליטי הנוכחי. כשייכנס - הסקרים המחמיאים עלולים להתפוגג, כפי שקרה לבני גנץ כשחנו אצלו 40 מנדטים, והיום פחות מחצי.
בחוגים פוליטיים שקרובים לבנט מדברים בשקט על אפשרות שלאחר הבחירות הוא יחבור לליכוד, עם או בלי נתניהו, כדי לעמוד בראש המפלגה בהמשך. מתנצל אם איזכור האפשרות הזו עושה עימו עוול. אני חושש שבנט, שללא ספק תומך באמת בגיוס לכולם, עלול כאדם דתי להיכנע ללחץ הרבנים בכל הקשור לחוק ההשתמטות.
לרפא את החברה
אביגדור ליברמן אומנם מדבר עדיין במבטא רוסי, אך גם הוא מלח הארץ. ליברמן חי בישראל קרוב ל־47 שנים, יותר מרוב הישראלים שנולדו כאן. הוא עלה ארצה בגיל 20 חדור אש ציונית, עשה את כל המסלולים מהאולפן לעברית בקיבוץ נצר סרני דרך עבודה כסבל בשדה התעופה, שירות בצה"ל ועד לכל התפקידים הכי בכירים במדינה – מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שר התחבורה, שר החוץ, שר האוצר ושר הביטחון. את כולם עשה בהצטיינות יתרה, גם לדעת יריביו. אין חולק על המנהיגות שלו ועל היותו אדם חזק, עם יכולת מוכחת של עמידה בלחצים. ליברמן משקף כבר שנים שמילה שלו היא מילה, ושהכיסא הממשלתי הוא לגמרי לא העניין עבורו, אלא ביטחונה וטובתה של ישראל.
בכהונות שלו, שהאחרונות בהן היו כשר האוצר ושר הביטחון, ליברמן הזהיר כבר ב־2016 מאסון 7 באוקטובר, ודרש ב־2018 ליטול יוזמה ולהכריע את חמאס, ללכת מולם עד הסוף. הוא קיבל כתף קרה מנתניהו בתוספת התובנה שראש הממשלה מעודד הזרמת מאות מיליוני דולרים לחמאס כדי לקנות שקט. בעקבות זאת, הודיע שזו סכנה לטווח ארוך - והתפטר.
כשליברמן אומר שמי שלא ייתן לא יקבל, ומבטיח שאצלו כל בני ה־18 ישרתו שירות מלא בלי יוצא מהכלל, ומתחייב לסנקציות כלכליות ואישיות על מי שלא יתייצב ועל הישיבה שבה הוא לומד – אפשר להאמין לו. החוזקה העיקרית שלו טמונה בתחום הביטחוני, בהיכרות העמוקה עם מערכת הביטחון וכלל הזירות, וביכולת הניתוח הצבאית והמודיעינית שלו שהוכיחה את עצמה שוב ושוב.
בנט אדם ראוי, אך ליברמן יותר בשל ומתאים. גם בגיל, אגב. בנט בן 53, ליברמן בקרוב בן 67. זה הזמן שלו, עבורנו. אחרי ממשלת הנפל של נתניהו, מדינת ישראל חייבת שבראשה יעמוד מנהיג דומיננטי, שיידע לשמור על ביטחונה, שיידע לעמוד על שלו, שלא יוותר למנהיגות החרדית החזירית. ישראל צריכה איש עם תפיסות ימניות אך פרגמטי ועם גמישות ויצירתיות. ישראל חייבת שהמנהיג הבא שלה יהיה ליברל אמיתי כדי שיהיה מקובל גם על המרכז ואפילו על השמאל – שמבין שהשיח המקובל של ימין־שמאל כבר לא רלוונטי – ולצד זאת, שיכיר ויכבד את היהדות ואת המסורת.
בעבר היה ליברמן מוקצה בידי רבים, כי הוא אולי נראה קצת מאיים. הוא גם נחשב כמושחת, משום ששנים היה נתון בחקירות, שבסופן נשפט ויצא זך, טהור וזכאי. בנוסף, ליברמן נתפס כזר, לא משלנו. ראו בו ימין קיצוני ומפחיד, אם כי בהמשך החלו להקשיב לו, ורבים מצאו את עצמם מסכימים עם מרבית עמדותיו, אך לא הצביעו עבורו.
את התהליך שעבר אריאל שרון בזמנו – מבלתי לגיטימי לאבא'לה של העם היושב בציון - עובר גם ליברמן כיום, כאשר התמיכה בו מתכנסת לסוג של קונצנזוס חדש סביבו, של ימין שפוי, ימין־מרכז, מרכז וגם שמאל.
ישראל חייבת מנהיג חזק, שמדבר מעט ועושה הרבה – שירפא את החברה ואת השסע הפנימי, שיישם שוויון מלא בנטל השירות, הלימודים והעבודה, שישקם את הכלכלה, ובעיקר – שידאג לביטחון. שיהיה אמיץ ליזום ולקבל החלטות מחויבות המציאות בזמן אמת, שיהיה מספיק בוגר ואחראי כדי לא לצאת להרפתקאות מיותרות. שיבין את חשיבות יחסי החוץ כפי שליברמן אכן מבין, ואת חשיבות העבודה המשותפת עם הגדולה בידידותנו – ארה"ב.
ישראל חייבת מנהיג שיידע להקשיב וגם לסרב בנימוס כשביטחון ישראל יהיה מונח על השולחן. מנהיג שהשמאל לא יחשוש שהוא ימני מדי, שהימין יבטח בו, שהדתיים יידעו שהוא אחד משלהם אף שאינו ירא שמיים, ושהחרדים יסמכו עליו שידאג גם להם אם יתיישרו ויתרמו ככולם.
רק מנהיג כזה ירפא את החוליים של ממשלת נתניהו. המתאים והבשל ביותר לכך הוא האיש שהגיע לכאן בגיל 20 כעולה חדש, חדור ציונות ואהבת הארץ, ומאז בנה ונבנה להיות המנהיג המתאים ביותר לישראל, ודאי לעת הזו.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי־תקשורתי, פאר לוין תקשורת tguvot@maariv.co.il
