קוראיי הקבועים ודאי מרימים גבה או שתיים למקרא הכותרת התבוסתנית הזאת. הנה, גם הוא התקרנף. אחרי שנים שבהן תבע בלהט "אף שעל", אחרי ששכנע אותנו שפילדלפי הוא צינור החמצן והנשק של חמאס. עכשיו, כשגם בנימין נתניהו התקפל ומוכן במסגרת עסקה לוותר על "קודש הקודשים" הזה – הנה גם מחבר המאמר מיישר קו איתו. אז רגע, לפני שאתם מסירים עוקב, ולפני שהשמאלנים מתחילים לחגוג על עוד ימני שהמיר את דתו. רגע.
השבוע טעמנו מעט מן המעט שמכינים לנו חמאס ותומכיו העזתים בהמשך. במוצאי יום שני הוקפצו כוחות גדולים לקיבוץ יד מרדכי בעקבות אינדיקציה לחדירה. חמאס הודיע שהוא משהה עד להודעה חדשה את החזרת חטופים, כי "ישראל הפרה את ההסכם". כעבור שעות אחדות הודיע דו"צ על ביטול אירוע נטיעת "יער חרבות ברזל" שתוכנן השבוע, בגלל הערכת מצב והעלאת הכוננות בעוטף - חמאס מתכנן שוב לתקוף את ישראל. אך דו"צ שידר (שוב) הרגעה כללית: "כוחות צה"ל פרוסים במרחב, ויעשו כל שיידרש על מנת להגן על אזרחי מדינת ישראל". תודה. עכשיו נרגענו.
בעוד נתניהו מכנס התייעצויות ביטחוניות ואת הקבינט, הגיעה תגובתו של דונלד טראמפ. הנשיא האמריקאי אמר, פחות או יותר: לו אני במקום ישראל, הייתי מודיע לחמאס "אם לא תחזירו את כל החטופים עד שבת ב־12:00, ייפתחו עליכם שערי הגיהינום".
כמה דברים חשובים במשפט הזה: טראמפ שמע על ניסיון הסחיטה החדש של חמאס - וזו הייתה תגובתו. ישראל חייבת לאמץ כלשונה את תגובתו. טראמפ אמר: כל החטופים. לא שלושה. לא פעימות. לא שלב א' ושלב ב'. כולם ועכשיו. מדהים לראות את המפגינים, שתבעו "כולם. עכשיו", צועקים עכשיו שטראמפ ונתניהו "משחקים באש".
בדברי טראמפ הייתה גם הבהרה לכל הפרשנים החוכמולוגים שטענו לפני כחודש כי כשטראמפ אמר "שערי הגיהינום" הוא איים גם על נתניהו, ולכן הוא התקפל וחתם על העסקה. הובהר גם כי טראמפ מבטיח גיבוי לפעולות ישראל, אך לא שיגור חיילים או מפציצים אמריקאיים. ישראל הייתה הקורבן למתקפת חמאס, ולכן ישראל צריכה לחסל אותו.
השבוע הסביר טראמפ שוב למה הוא מתכוון כשהוא מדבר על סילוק הערבים מרצועת עזה: לא משהו זמני, אלא גירוש קבוע. יהיה להם הרבה יותר טוב במקומות אחרים, ולא ירשו להם לחזור. ואם ירדן ומצרים לא יסכימו לקלוט פליטים פלסטינים – יופסק הסיוע הכספי הנכבד שהן מקבלות.
איני בטוח שנתניהו שמח כששמע את כל הטוב הזה. הרי כשחתם על העסקה הנוכחית, היה לו נוח להסתתר מאחורי הלחץ האמריקאי. על ג'ו ביידן, שכבל את ידינו בעזה – כבר ידענו מזמן, אבל רבים מתומכי העסקה הנוכחית בירכו את טראמפ והודו לו על שכופף את נתניהו. הגיהינום, על פי פרשנותם, חיכה גם לו.
עכשיו איבד נתניהו את התירוץ שלו. הדילמה הנוכחית שלו היא אם להיכנע לסחיטה ולקבל מעט חטופים בטפטופים, ובכל פעם להיכנע לסחיטה נוספת, או להפסיק להיכנע. כלומר, אם לא נקבל את כל החטופים עכשיו – נעצור את כל שיירות האספקה, נכניס שוב אוגדות לעזה, ניכנס גם לכל האזורים שבהם צה"ל לא נלחם עד היום, נחריב את כל זירות הצגות ההשפלה בשחרור החטופים שארגנו הרוצחים בשבתות האחרונות, ונשמיד את חמאס ותומכיו – גם בידיעה שהפעולה מסכנת חיי חטופים. ההחלטה הקשה הזו היא כולה שלו עכשיו. טראמפ הבטיח גיבוי אמריקאי אם נעשה מה שכל מדינה שפויה הייתה עושה.
ברור כי גם אם נמשיך להיכנע לסחטנות חמאס – הם לא יחזירו את כל החטופים. אין להם שום כוונה כזו. זה מנוגד לאינטרסים שלהם. אחת הטענות החזקות של אלו התובעים נסיגה וסיום המלחמה תמורת כל החטופים, היא שחיי החטופים בסכנה מיידית. ומנגד - תמיד נוכל אחר כך לחזור להילחם ברצועה ולהשלים את מטרת המלחמה הראשית – חיסול חמאס וסילוקו.
נניח אפילו שנוכל לעשות זאת. שנצפצף על שאר העולם, כי טראמפ יאפשר לנו להשמיד את חמאס. אבל הטענה הזאת, כשהיא מושמעת שוב ושוב בפי תומכי העסקה, ממריצה ומעודדת את חמאס לא לוותר לעולם על כל החטופים. הרי אם הם יודעים שזה מה שמונע מאיתנו לטהר ולהחריב את כל האזורים שבהם אנו חוששים שיש חטופים – הם לא יוותרו עליהם לעולם, לפחות לא על מקצתם. הם לא יוותרו על תעודת הביטוח שקנו להם ושזכתה לאישורנו. הם לא יכניסו את עצמם לתקופה שבה ישראל, כהבטחת תומכי העסקה, תוכל מיד לחזור ללחימה ולהרוג אותם בלי חשש לפגוע במגן האנושי שלהם. חִשבו היטב: למה להם?
ולכן, כל מי שתובע "בכל מחיר" - קובע שלעולם לא תיקבע תקרת מחיר. וכל מי שמבטיח שתמיד נוכל, אחרי שחרור החטופים, לחזור ללחימה כדי להרוג אותם - משכנע את חמאס לא לשחרר. הטיעון "תמיד נוכל לחזור ללחימה" הוא בומרנג.
אבל מה עם הכותרת התבוסתנית? למה לצאת מפילדלפי?
מאז שהחלו להתגלגל ניסוחים שונים ל"עסקה", הבהירה מצרים שהיא מתנגדת נמרצות להמשך נוכחות ישראלית כלשהי בציר פילדלפי. הם טוענים שזה מנוגד להסכם השלום בינינו. כמובן, לא להסכם שחתמו מנחם בגין, אנואר סאדאת וג'ימי קרטר על מדשאת הבית הלבן ב־1979 (ישראל שלטה אז בכל הרצועה), אלא להסכם שנחתם ערב ההתנתקות ב־2005.
זה קרה כשאריק שרון החליט לסגת מרצועת עזה, כולל מציר פילדלפי, שתחילה הבטיח להישאר בו (וכך הוליך שולל עוד כמה ליכודניקים תמימים או מיתממים). היה צריך לקבוע הסדרי ביטחון. למשל – מי ימנע הברחת נשק לרצועה? שרון סמך על מצרים, והתיר להם להוסיף 750 אנשי "משמר גבול", 31 שריוניות, שלושה מסוקים וארבע סירות משמר, מעבר למה שהותר להם להחזיק בסיני בהסכם השלום מ־1979.
אבל נספח 2005 להסכם השלום קבע שצה"ל יוצא מציר פילדלפי, והסכמים, כידוע, חייבים לכבד, גם אם המצרים אפשרו מאז, ביודעין, הברחות נשק אדירות במנהרות מתחת לציר ודרך מעבר רפיח. גם אם מצרים הקימה בסיני תשתיות ענק המיועדות רק למלחמה בישראל, מאגרי נשק ותחמושת, דלק, מים ואספקה. הם בנו עשרות גשרים על התעלה ומנהרות ענק מתחתיה, המיועדות אך ורק להזרמת צבא מצרים לסיני. אבל אם התחייבנו וחתמנו – צריך לצאת. לא ככה?
ולכן – נצא. ואחרי שנפנה את ציר פילדלפי, צריכה ישראל לעצור את כל "האספקה ההומניטרית" לעזה. לא דלק ולא מזון. להניע את האוגדות של צה"ל מצפון לדרום, כמכבש מתגלגל. לתפוס מחדש את ציר נצרים ולהמשיך להניע את המכבש דרומה.
מה שנשאר מחמאס - יילחם. התושבים ינועו דרומה, ועוד דרומה. מאות אלפים ינהרו דרומה. צה"ל לא יהיה שם להכווין אותם ל"אזור ההומניטרי" במוואסי, צה"ל לא יהיה שם גם לעצור אותם בפילדלפי. הרי הבטחנו למצרים לצאת. האם המצרים יפתחו באש על מאות אלפי פליטים? אולי ככה נראים שערי הגיהינום? אולי כך תיראה תחילת הטרנספר בגיבוי טראמפ? אולי צודקים אותם "בכירים מצרים" שצוטטו אומרים כי "כל עקירה תביא לחיסול הסוגיה הפלסטינית"?
אם שאלתם את עצמכם איך צריך להיראות "היום שאחרי", התשובה היא: ככה.
חייבים לצאת מפילדלפי - אבל לא מהסיבה שאתם חושבים | פרופ' אריה אלדד
עזיבת ציר ההברחות הראשי של חמאס תאלץ את מצרים להתמודד חזיתית עם נחשול הפליטים העזתים שיצבאו על הגדרות ב"יום שאחרי"
