תוצאה מהותית אחת מהפגישה שהתקיימה בוושינגטון בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לא קיבלה תשומת לב ראויה, לא הציתה תגובות ולא הוזכרה כלל במאמרי הפרשנות.
לא צריך היה לנכוח פיזית בשיחה. החיוך מדושן העונג שלא ירד מפניו של נתניהו, הזחיחות המופגנת וההתרפסות שהקרין מהתחככות כה קרובה עם ידידו הגדול טראמפ, הסתירו את מה שבאמת קרה בפגישה, את מה שהשיחה הניבה. אי אפשר ואסור להתעלם או לזלזל בחשיבותה של עצם הפגישה. אי אפשר ואסור להתעלם או לזלזל בבדיקה, בחירה וחקירה של תוצאותיה.
ראש הממשלה נתניהו מסר, העניק על מגש של זהב לנשיא ארה"ב טראמפ, את ישראל כמדינה ה־51 של ארה"ב. כמובן, לא באופן רשמי. לא להלכה, אלא למעשה. זאת לא הערכה ולא ספקולציה. צריכים להקשיב להצהרותיו הנלהבות של ראש הממשלה ולתיאוריו המשולהבים לגבי הפגישה עם טראמפ, כדי להבין ולהגיע למסקנה הבלתי נמנעת שנתניהו העביר לנשיא טראמפ את ישראל כמדינה אמריקאית נוספת במפת המדינות של ארה"ב.
גם חזון המפץ של טראמפ לקבל את רצועת עזה לסמכותה של ארה"ב, והחשיפה התקשורתית העצומה שהוא דאג לתת ליוזמות שהוא מכין לגבי עתידה של הרצועה וגורל העם הפלסטיני, הם הוכחה שטראמפ כבר נוהג בישראל כבאחת ממדינותיה של אמריקה. נתניהו נחת בוושינגטון ונכנס לבית הלבן כראש ממשלה. הוא יצא מהפגישה וחזר לישראל כמושל ישראל כמדינה אמריקאית. זאת לא בדיחה. בכלל לא. זאת מציאות עצובה.
מושל מדינה בארה"ב הוא תפקיד נחשק, איכותי ועטור סמכויות. מושלים שגילו עצמאות מול הממשל הפדרלי, יזמו וביצעו תוכניות ששיפרו את חיי תושבי המדינות שבשליטתם, התמודדו על כהונת הנשיאות, ואחדים מהם אף נבחרו וכיהנו כנשיאים. לגבי נתניהו, הבעיה טמונה בכך שהוא כה כנוע ומתרפס בפני טראמפ, עד שגם בתפקיד של מושל הוא לא יזוז בלי אישור מהנשיא. וזה מצב שלא מבשר טובות למדינה האמריקאית החדשה, ישראל.
נתניהו אף אישר מבלי משים את הפיכתה של ישראל לאחת ממדינותיה של ארה"ב. את תוצאות שיחתו עם טראמפ הגדיר ראש הממשלה: "פגישה היסטורית, שהיא תפנית אדירה לעתיד ישראל". בישיבת הממשלה שבה סיכם את ביקורו בבית הלבן, אמר נתניהו, לפי דיווחים, שבפגישה שלו עם טראמפ הושגו "הישגים אדירים, שיכולים להבטיח את ביטחונה של ישראל לדורות".
לא פחות ולא יותר. מדבריו משתמע כי עד היום, בשנים האחרונות, היחסים בין ישראל לארה"ב, במיוחד בתחום הביטחוני, היו לקויים ופגומים, לא סיפקו לישראל את צרכיה ולא הבטיחו כראוי את מה שצה"ל ביקש. הפגישה שלו הניבה ויצרה, לדבריו, "תפנית אדירה לעתיד ישראל".
במילים אחרות, בארבע השנים האחרונות ובעבר הלא רחוק, עתידה של ישראל היה מעורער, מאוים, וחיי אזרחי המדינה היו בסכנה. מעכשיו, משתמע מדברי נתניהו, אחרי שפגשתי את טראמפ ושוחחתי איתו, ביטחונה של ישראל מובטח, אין מה לדאוג. חלה תפנית, ולא סתם - אדירה. נתניהו לא אמר את המילים האלו אחת לאחת, אבל בדיוק להן התכוון.
את ההישג האמיתי, שקושש בשיחתו עם טראמפ, נתניהו לא הזכיר. אולי עדיין לא קלט ולא הפנים שמדובר בהישג שהוא עצמו העניק לנשיא. הוא העניק לו את מדינת ישראל כמדינה נוספת, ה־51. הוא העמיס על טראמפ את דאגותיה, בעיותיה, מצוקותיה – וכמובן את ההישגים הבאמת אדירים שישראל צברה בתחומים רבים בשנות קיומה.
ומה עם איראן?
מי שהבין מיד שנתניהו בא לוושינגטון לשיחה איתו כי הוא, נתניהו, זקוק בדחיפות למשענת - וליתר דיוק, ל"תפנית אדירה" ביחסים עם ארה"ב, כגורם שיבטיח לו שרידות כראש ממשלה - היה טראמפ. הנשיא גם הבין שלנתניהו אין מושג מה לעשות ביום שאחרי. מה שהנשיא אמר לנתניהו במפורש או במרומז זה: ביבי, ידידי, עזוב, עזוב. העיסוק בתוצאות המלחמה הוא לא בשבילך. גם אין לך ממשלה בשביל עיסוק כזה. סמוך עליי, אני כבר אטפל בזה.
הנשיא מדבר על עתיד רצועת עזה בדיוק כמו שהוא מדבר על תוכנית נדל"ן מסוימת שהוא חושב לבצע בניו ג'רזי או בדרום דקוטה. הוא מדבר על הגורל והעתיד שהוא מתכנן עבור כשני מיליון תושבי הרצועה, ועל העם הפלסטיני בכלל, כאילו מדובר בתוכנית או ביוזמה בנוגע לעתידם של אזרחי וויסקונסין או יוטה. איך אמר השבוע? - "לא אתן לתושבי עזה לחזור אחרי שאשקם ואבנה את הרצועה לפי תוכניתי". טראמפ גם איים במילים מפורשות, שאם החטופים לא ישובו עד שבת - הפסקת האש תסתיים.
טראמפ לא אוהב את המלחמה באוקראינה, אך לא שמעו ממנו הצהרה, מילה אחת של "עצה" או איום לצדדים הלוחמים להפסיק את הלוחמה. החות'ים בתימן משבשים את חופש התנועה של ספינות בים האדום, אך טראמפ לא מוצא לנכון להזהיר, לאיים על החות'ים שאם לא יפסיקו את שיגורי הטילים נגד ספינות – הוא יפעיל נגדם גיהינום.
אין לנשיא ארה"ב שום בעיה, שום היסוס, לומר את דעתו בנוגע למה שצריך לעשות נגד חמאס ברצועת עזה – וזאת בשעה שכוחות צה"ל פועלים בשטח. הוא, טראמפ, פשוט קלט והפנים שישראל - וליתר דיוק, ראש ממשלתה - בכיס שלו. היא במעמד של מדינה שנוספה לארצות הברית של אמריקה.
ההוכחה הנוקבת לכך שטראמפ כפה על נתניהו מוגבלות וצמצום באופן המשך מילוי תפקידו כראש ממשלה, ולמעשה הפיכת התפקיד למעמד של מושל מדינה אמריקאית, היא שהנשיא ניתק את נתניהו והדיר אותו מכל עיסוק באיראן המתגרענת – נושא שעבור נתניהו הוא אובססיה.
לפי כל הדיווחים, במיוחד באמצעי התקשורת בארה"ב, טראמפ הבהיר לנתניהו באופן חד־משמעי שהאיום של איראן, שאיפתה והתקדמותה לכושר גרעיני - הוא בטיפול בלעדי של ארה"ב ושל ממשלו, וכי הפתרון לבלימת איראן אינו בהתקפה והפצצות. לפי הדיווחים, הנשיא שואף להסדר מדיני עם איראן, ומקורבו המולטי־מיליארדר אילון מאסק כבר רוקם הסכם כזה.
בינתיים בניו יורק
ביקורו של נתניהו בוושינגטון ופגישתו בבית הלבן עם טראמפ לא עוררו עניין ותשומת לב מיוחדים בקרב יהודי ארה"ב. אדישות זו הורגשה במיוחד בקהילה הגדולה בניו יורק. נתניהו אף פעם לא היה דמות אהודה במיוחד בעיני הרוב הגדול של יהודי ארה"ב, וזאת בלשון המעטה. לכן אין זה פלא שפגישה בין טראמפ ונתניהו לא עוררה עניין מיוחד בקהילה הגדולה.
יהודי אמריקה ידועים ומתפארים במוניטין של מעוז ליברלי, שטח מבוצר, השמור למפלגה הדמוקרטית ולמועמדיה. הרוב הגדול בקהילה לא רק מתנגד לטראמפ, אלא מתעב אותו. עובדה שלא מכבר באה לידי ביטוי פומבי בתוצאות הבחירות לנשיאות. קרוב ל־80% מבעלי זכות ההצבעה היהודים נתנו את קולם לקמלה האריס. לא כל כך מתוך אהדה לכישוריה, אלא יותר כמפגן של התרסה, בוז וזלזול בטראמפ.
בכיר יהודי ידוע ומוערך בקהילה, הנמנה עם צמרת המפלגה הרפובליקנית בניו יורק, התבדח עם ראש ארגון יהודי שפגש בחתונה: "אם החרדים בישראל כל כך מחויבים ושואפים לאיזה חוק שיסדיר את שחרורם של תלמידי הישיבות מהצבא, הם צריכים לפנות לסטיב וויטקוף. הם צריכים להסביר לו שקיום הממשלה נתון בסכנה בלי ההסדר לשחרור בני הישיבות, ושאם ישראל תלך לבחירות - נתניהו עשוי להפסיד. בשיחה אחת עם נתניהו, וויטקוף ישיג לחרדים שחרור בני ישיבות משירות צבאי".
הביקור בוושינגטון ממחיש: נתניהו לא רק ראש ממשלה – הוא מושל של מדינה אמריקאית
הזמן שחלף מהביקור בוושינגטון ממחיש כי נתניהו נכנס לבית הלבן כראש ממשלת ישראל – ויצא כמושל של מדינת חסות אמריקאית
