הבשורות שנתניהו חזר איתן מוושינגטון: האחת - טובה, השנייה - החיים עצמם

אפשר לאהוב אביב וליהנות ממנו, אך אי אפשר לגרום לאביב להימשך שישה חודשים במקום שלושה. נתניהו מעריך, בכנות בלתי שגרתית, שהוא מוגבל למדי באפשרות להשפיע על טראמפ ועל מהלכיו. חברי הקבינט שנכחו בחדר הופתעו מהעובדה שהפעם נתניהו אפילו לא ניסה לשווק להם את האשליה שיש לו השפעה ניכרת על הנשיא טראמפ ועל מעוף מחשבתו. במקום זה הקדיש ראש הממשלה פרק זמן לא מבוטל מתוך ארבע שעות הישיבה כדי להסביר בהרחבה איזה פוטנציאל ענק הוא מזהה באג'נדה וברעיונות שאיתם חזר דונלד טראמפ לבית הלבן.

לכן, האסטרטגיה והטקטיקה מעתה ועד תחילת שנת 2029 יהיו תמרון אומנותי מול הממשל במטרה לנצל במקסימום האפשרי את הפוטנציאל של "פעם בחיים" ואת הלך הרוח הידידותי, בתקווה שלא ישתנו במפתיע ומתוך ידיעה כי ספק אם נהיה שותפים לניווט. אם נצליח לתרגם ולמנף את הרעיונות הגדולים של טראמפ לטובתנו – שיחקנו אותה.

למען האמת, יש לציין כי אומנם בתמונת המצב העדכנית במשחק מול טראמפ, היזם האולטימטיבי, נתניהו מוצא את עצמו בעיקר מגיב לתהליכים, אך למשחק הזה הוא ניגש עם מניות טובות ביד. טראמפ, בעל תודעת "וינרים vs לוזרים", רואה בנתניהו מנצח. לא מול חמאס בעזה, אלא במישור הלבנוני. מבחינת טראמפ, ואת זה הוא אמר בקולו במספר הזדמנויות, "ביבי הצליח בגדול. התחיל מנקודה נמוכה – והביא הישגים מרשימים". להיתפס כנכס בעיני טראמפ, זה כבר הישג מדיני בלתי מבוטל וגם התחלה טובה לקראת העתיד לבוא.

נאמנים ונאמנים פחות

אבל היה שם עוד משהו, במונולוג הפוסט־וושינגטוני של נתניהו, גדול בהרבה מהניתוח היבש של יחסי הכוחות במשחק החדש של הממשל האמריקאי החדש. נתניהו חזר מביקורו בארה"ב מלא התלהבות מטראמפ גרסת 2025, ולא פחות מזה – מלא קנאה גלויה בו, שקשה היה להסתיר, ויכול להיות שגם לא ניסה להסתיר.

נתניהו לא רק מעריך, הוא בטוח שהכהונה השנייה של טראמפ כנשיא ארה"ב תהיה שונה, לא רק מכהונתו הראשונה, אלא בכלל מכל מה שראינו עד כה בפוליטיקה האמריקאית. טראמפ בגרסתו העדכנית ממוקד מאוד, יודע בדיוק מה הוא רוצה, לא רואה ממטר ולא מתחשב באיש. אין לו איזונים, והוא לא חושב שהוא חייב משהו למישהו ביקום. טראמפ של שנת 2025 הוא טיל קטלני בלתי נשלט.

והעיקר – ועל כך נתניהו חזר יותר מפעם אחת במהלך נאומו ובהתלהבות לא מוסתרת - זה הנאמנות! הפעם טראמפ לא לקח סיכונים. הוא בחר את אנשי הצוות, את הסובבים אותו, בפינצטה - והקריטריון המרכזי היה הנאמנות האישית. בנקודה הזאת, וייב של קנאה התפשט בחדר, וחלק ממשתתפי הדיון, לטענתם, הרגישו שלא בנוח.

יותר מסביר להניח כי בין אלה שהרגישו לא נוח למשמע המונולוג של ראש הממשלה על המקורבים הנאמנים המיישרים קו עם הבוס, בלטו שניים: ראש השב"כ רונן בר והאחראי על סוגיית החטופים מטעם צה"ל האלוף (במיל') ניצן אלון. השניים, שהמשותף ביניהם הוא גם החברות בצוות המשא ומתן העקיף מול חמאס וגם העמדה שיש להעדיף את החזרת החטופים על השמדת חמאס, אם צריך לבחור יעד אחד בלבד בין השניים - מזמן סומנו בסביבת ראש הממשלה כגורמים לעומתיים, לנתניהו בפרט ולדרג המדיני בכלל. השניים גם הואשמו רבות בהדלפות לתקשורת לטובת עמדתם ונגד עמדת ראש הממשלה.

בר ואלון הגיעו לקבינט גם הפעם כדי לדבר על חשיבות השלמת שלב א' של העסקה, ולא פחות מזה – על חשיבות ההתקדמות במשא ומתן לשלב ב'. לא לקח להם הרבה זמן להפנים כי במציאות החדשה של עידן טראמפ הם נותרו במיעוט זועק, וספק אם יצליחו לשמור על הרלוונטיות שלהם בתור נושאים ונותנים.

ניפגש בשבת ב־12:00

התקווה הגדולה שנתן טראמפ לקראת כניסתו לתפקיד לכל מי שדורש "את כולם – עכשיו" לפני "הניצחון המוחלט", החווירה וכמעט נעלמה בתוך ימים ספורים.

מסתבר כי הרעיון הגדול להיות "משכין שלום ומציל נפשות", שאיתו נכנס טראמפ לבית הלבן, לא לפני שהפעיל לחץ אטומי על שני הצדדים והביא לחתימה על העסקה ההומניטרית - כבר פחות מעניין את הנשיא. בישראל התרשמו כי רעיון הרילוקיישן של העזתים הפך אצל הנשיא האמריקאי מסתם כותרת בומבסטית לרעיון שהוא התאהב בו וננעל עליו, וזה מעניין אותו הרבה יותר מהשלמת העסקה. נדגיש, נכון לעת כתיבת טור זה אין לדעת איזה רעיון יסחוף אותו עד כתיבת הטור הבא.

האידיאה פיקס לפני כניסת טראמפ לתפקיד הייתה לצאת רונלד רייגן ביום ההשבעה, כשהחטופים משתחררים רגע לפני הטקס. לא סתם נשיא, אלא לא פחות ממשיח שבא לבית הלבן. רק הגיע, וכבר הציל חיים. זה קרה, ויש תחושה שזה גרם לנשיא תחושת מיצוי. כעת עבר טראמפ לאידיאה פיקס חדשה: פרויקט נדל"ן שאפתני בעזה. ככל הנראה, זו הסיבה לכך שבימים האחרונים הרשה לעצמו טראמפ לומר בפומבי כי הוא כלל לא בטוח שהעסקה תושלם ושחמאס ישחרר את החטופים כפי שהתחייב. אצל טראמפ זה יותר מהערכה, אלא סימן שמצביע על שינוי בסדר העדיפויות. אם אכן כך המצב, מבחינת נתניהו יש בו גם חדשות טובות וגם מורכבות רבה.

במישור הפוליטי, אוטופיית הרילוקיישן של תושבי עזה והעברת הפוקוס מהמשך המשא ומתן ל"יום שאחרי" בהחלט תואמות את האינטרס הפוליטי של נתניהו ואת יעדי המלחמה, ומגדילות את סיכויי חזרתם של איתמר בן גביר ואנשיו לממשלה. ועדיין, אם יתברר כי הנשיא האמריקאי עבר סופית לנושא הבא בלי לחזור לענייני המשא ומתן והעסקה, יש בזה אלמנט שמסבך את נתניהו.

בניגוד לטענותיהם של חלק ממשפחות החטופים ושל רוב חברי הכנסת מהאופוזיציה, נתניהו לא רוצה בקריסת ההסכם. ההפך הוא הנכון: מבחינת נתניהו, כל עוד חמאס במשחק וממשיך לשחרר חטופים – יש לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להוציא מעזה כמה שיותר מאנשינו. אחת המטרות המרכזיות של קיום המשא ומתן בקטאר היא לא לדבר על שלב ב', אלא לנסות להאריך שחרורים של חטופינו על בסיס המתכונת של שלב א'.

בעוד הנשיא האמריקאי מתאהב בתפקיד החדש של המהפכן העולמי, ראש הממשלה הישראלי שובר את הראש על החידה: איך מיישרים קו עם טראמפ בלי לפגוע בקיום העסקה מחד ובלי לצאת פראייר בעיני האויב מאידך. בהשפעת טראמפ נתניהו אומנם התחזק בנחישותו לחזור לאופציה הצבאית, אך לא לפני שייעשה המקסימום להוציא כמה שיותר חטופים מעזה. האם והיכן נפגשות שתי המטרות האופרטיביות – נראה ביום שבת, עד השעה 12:00.