ועדת חוץ וביטחון קיימה אתמול (שלישי) דיון לגבי חוק הגיוס. במהלך הדיון הוצגה סקירה משפטית בנוגע למנגנון הפחתת תקציב הישיבות החרדיות שתלמידיהן משתמטים משירות צבאי, שלפיה שיעור ההפחתה יעלה בהדרגה מ-20% בשנתיים הראשונות של אי-עמידה ביעדים ועד 80% מהשנה השביעית ואילך, אך לא יגיע ל-100%.
הייעוץ המשפטי של הוועדה ציין כי המנגנון אינו קובע תלות בין אי העמידה ביעדי הגיוס להפחתת התמיכה בישיבות החרדיות והמליץ לבחון אם שיעורי ההפחתה והקצב שלהם מספיקים כתמריץ לעמידה ביעדים, והאם יש להתאים את הסנקציות כך שישקפו גם את שיעור ההצלחה, ולא רק את עצם העמידה בהם.
במהלך הדיון, המשנה ליועמ"שית, גיל לימון, אמר כי "האפקטיביות של הסנקציות הם אלו שיהפכו את החוק הזה לאמיתי או לא. חוק יכול להיראות טוב מאוד אבל אם אין כלים להשיג את מטרות החוק זה יהפוך לאות מתה בספר החוקים. בכדי שהוא יהיה אפקטיבי הסנקציות חייבות לפגוש את הפרט".
אין מה לומר, לימון צודק בכל מילה שלו. סנקציות על התקציב לישיבות שלא פוגש את כל אחד ואחת מחייבי הגיוס המשתמטים החרדים, לא ידרבן אף אחד להתגייס לצבא. כשהסנקציות מוטלות על הישיבות החרדיות במקרה של השתמטות, אין לאף אחד מבחורי הישיבות החרדיות, באופן אינדיבידואלי, אינטרס להתגייס לצבא בכדי שלא תוטל סנקציה על הישיבה.
לא מעט בחורי ישיבה חרדים ממלאים את כרסם בכל ליל שישי בטצ'ולנט וקיגל במקום בש"ס ופוסקים. אף לא אחד מהבחורים האלה יקום, וילך לצבא בכדי למלא את כרסו בחול ואבק פודרה - כשהמטרה היא לא לפגוע חלילה בתקציב הישיבה. סיבה אחת היא שהישיבות יקבלו תרומות מחו"ל, וסיבה נוספת היא שלכל חרדי יהיה אינטרס "להפיל" את התיק על אחרים, שהם יתגייסו.
בניגוד ללימון, אני סבור שסנקציות אישיות קלות נגד המשתמטים, כמו איסור יציאה מהארץ, הן בדיחה. החרדים יהיו מסוגלים לוותר על אומן, טיול לקברי צדיקים ואפילו על חופשות הסקי המחוצפות בחו"ל שהתרחשו גם במהלך המלחמה, כשאחיהם מקיזים דם בחזית.
אין מה לומר. באופן עקרוני לימון צודק. הסנקציות צריכות להיות אישיות, כאלה שיפגשו כל אחד ואחד מהמשתמטים החרדים בחיי היום יום שלו, ובצורה כואבת מאוד. בלי סנקציות שכאלה, לא יהיה גיוס חרדים והעתירות לבג"ץ נגד החוק יוגשו בתוך זמן קצר. במצב הדברים הנוכחי, נראה שחוק הגיוס שיעבור בכנסת - זה שבעצם יכשיר את השתמטות החרדים פעם נוספת - הוא אירוע נוסף של ישראבלוף.
