רק סרי מצליח להטריף את הביביסטים. הוא שולט בפרטים. הוא כבר ראה את המסדרונות מבפנים. הוא יודע איך הם חושבים. סרי הוא האדם הכי חד ומרענן באולפנים. אין יום כמעט שבו הוא לא מופיע בתקשורת כפרשן, דעתן או יועץ לשעבר. כרגע הוא השם החם שמצליח להרים את הדיון באולפן.
באופן כללי, פאנליסטים הם עם מוזר. קשה להבין מה גורם להם לצאת מביתם החמים לאולפני הטלוויזיה הקרים כדי לנסות להתחיל רעיון מרופט ולהתחנן שייתנו להם להשלים משפט. לכל אחד מהם יש אינטרס. האחד מקדם פודקאסט. השני רוצה להראות כמה הוא שנון. האחר נהנה מדקות פרסום. הרביעי רק סובל בביתו משעמום.
וכולם מגיעים עם דעות צפויות ואמירות שדופות להחריד. כמעט אין אדם שמפתיע או אומר את מה שלא מצופה ממנו. התוקף יתקוף, המגן יתגונן, השמש זרחה והשיטה פרחה.
דווקא כעת, בעידן שבו האופוזיציה היא אנמית, חלשה וחסרת יכולת לייצר שיח, סרי חורך את השידורים ומוכיח שאפשר לבקר באפקטיביות את הממשלה ואת העומד בראשה, בלי להיחשד בשמאלנות ובהיעדר פטריוטיות למדינה.
הקסם שלו הוא שהוא בא, כנראה, עם יצר נקמה. זו אחת המוטיבציות החזקות ביותר שיש לאדם. “להראות להם מה זה". כזכור, סרי היה שם. הוא עבד עם אבי דיכטר, עם ישראל כ"ץ וגם עם אהוד ברק, אבל בעיקר היה מקורבו ויועץ התקשורת של אריה דרעי. לפי ויקיפדיה: “סרי ליווה את דרעי בארבע מערכות בחירות עד לסיום תפקידו כשר ביוני 2021 והרבה לייצג בתקשורת את עמדות המגזר החרדי. עם זאת, לאחר הפסדו בבחירות למועצת עיריית אשדוד ב–2024, שינה סרי את עמדותיו, והפך למבקר קולני של ממשלת ישראל ושל המפלגות החרדיות". כלומר, הוא אחד האנשים שעזרו לבנות את הברית הכי חזקה בפוליטיקה הישראלית - של הליכוד וש"ס, אז שכנע רבים שביבי צריך אריה חזק. הוא היה בקונסטרוקציה של הקואליציה.
כשהתמודד על ראשות עיריית אשדוד, ש"ס נטשה אותו והוא נחל תבוסה צורמת. כואבת. סביר להניח שמאז הוא התמלא בדם חדש, זעם מקודש, תאוות נקם ורצון עיקש לחשוף את כל מה שרקוב לדעתו, מבפנים. ככל הנראה, בגלל ההפסד באשדוד הוא עבר צד, והחליט למרוד.
זה מעלה תהיות בקשר לתפיסת עולמם של אנשים. מאחורי האידיאולוגיה תמיד מסתתרת פסיכולוגיה. ופוזיציה היא הרבה פעמים עניין של מוטיבציה. אחד מחפש עבודה, השני משפחה, השלישי אהבה, הרביעי נקמה.
בגלגולו החדש, סרי מחזיק בדעות מוצקות ובאג'נדה שזנח, וכעת הוא מתפקד כפאנליסט מוצלח. הוא משלב עצבנות נתן זהבית עם קלילות חיים לוינסונית, ומצליח לשגע את ינון מגל ברדיו, כי הוא יודע ללחוץ על הנקודות הרגישות שלו. הוא מקריא לו את נתוני הרייטינג ההולך ומידלדל של ערוץ 14, מפעל חייו של מגל. אם לא היה רל"ביסט, הוא הרי היה יכול להיות מנחה אהוב של “הפטריוטים". יש לו כל הנתונים. הוא ימני, מזרחי, מהפריפריה.
קולו חרוך, צרוד, כשהוא מתחיל לטעון את טיעוניו, הדציבלים שלו הולכים ועולים. הוא לא נותן לאף אחד למרוח אותו, לחרטט או לבזבז את זמנו. הוא חד ושנון. אינטליגנטי ובעיקר יודע מה שאחרים עדיין לא למדו.
בימים האחרונים החליט לרכוב על הפרסום החדש נגד לשכת ראש הממשלה עם הפרשה הקרויה “קטארגייט". בתחילת השבוע השב"כ הודיע שהוא בוחן את הקשר בין גורמים בלשכת נתניהו לבין קטאר, ואת הטענה שהדובר הזכור מפרשת המסמכים, אלי פלדשטיין, הועסק, לכאורה, על ידי חברה חיצונית כדי לשפר את תדמיתה של המדינה תומכת הטרור. יאיר לפיד דִקלם משהו, בני גנץ ניסה לאלתר התרעמות, חברי כנסת מהאופוזיציה דגמנו נרעשות. רק סרי מגיע לכל אולפן על 200 קמ"ש, תוקף, נחרץ, חזק ומאשים בקול ניחר את כל מי שרק אפשר.
החיבור שלו עם הציבור הכללי היה כשבתו שלחה יד בנפשה כתוצאה מדיכאון קליני לפני שבעה חודשים. הוא התראיין, פתח את ליבו וסיפר על היעדר היכולת של המשפחה לעצור את ההידרדרות במצבה.
הוא נתפס כאדם רגיש, להבדיל מיועצי תקשורת אחרים שמגיעים לאולפנים, ואף פעם לא ברור עבור מי הם עובדים. בימים אלה, לכל מי שמתנגד לממשלה, סרי הוא סוג של אוויר לנשימה.
