סוריה של בשאר אסד הייתה הרבה יותר מנתיב אספקה לחיזבאללה. היא הייתה העורף האסטרטגי שלו והמנגנון העיקרי להלבנת כספים איראניים שיועדו לארגון. העורף הזה אינו קיים יותר, והניסיונות האיראנים הנואשים להעביר ללבנון כסף מזומן בטיסות אזרחיות נתקלים בנחישות ישראלית למנוע את ההעברה.
גם הפגנת המחאה שארגן השבוע חיזבאללה ליד שדה התעופה של ביירות, אליה התייצבו רק כמה מאות אנשים, המחישה את חולשתו. אבל כוחו הצבאי של חיזבאללה עדיין קיים, ואבו עלי חיידר, שלקח את תפקיד המפקד הצבאי הבכיר בארגון, מנסה לשקם אותו.
ההתעקשות הישראלית המוצדקת לפעול בכוח מול כל ניסיון של חיזבאללה לשקם את יכולותיו הצבאיות, תעמוד בשבועות ובחודשים הקרובים למבחן, בעיקר אם ייפגעו אזרחים לבנוניים.
לחיזבאללה יש עדיין הילה של גורם מפחיד שאינו נרתע מלחסל אנשים, והוא ינצל את המוניטין הזה להרתיע מתנגדים פוטנציאליים בזירה הפנים־לבנונית. עם זאת, העובדה שנבי ברי, מנהיג "אמל" שהפך למנהיג השיעי הבכיר בלבנון, תמך בגלוי בבחירת הנשיא עאון, מסמנת שההילה הזאת פחות מאיימת היום.
גם חזרתו של סעד חרירי לפוליטיקה הלבנונית, מי שאביו חוסל בידי חיזבאללה ושהכריז השבוע על כוונתו להתמודד בבחירות הבאות, מחזקת את התחושה הזאת. חזרתו של חרירי, הנתמך על ידי סעודיה, מסמנת גם על הכוונה הסעודית להחזיר את לבנון לחיק המדינות הסוניות.
אבל חיזבאללה מצליח עדיין לשלם משכורות לאנשיו, ואלה גבוהות בהרבה מהמשכורות שמקבלים חיילי צבא לבנון. פעיל חיזבאללה משתכר כ־200 דולר בחודש לעומת עשרים הדולר שמרוויח חייל בצבא לבנון. לכן הציפיות מצבא לבנון צריכות להיות בהתאם. הצבא החלש אמנם תפס עמדות בדרום לבנון, אבל הוא מתוח עד לגבול עם סוריה וסביב שדה התעופה בביירות.
חיזבאללה מצליח כרגע לממן את קיומו, אבל מתקשה לשלם על השיקום הנדרש אחרי המלחמה, הן ביכולותיו הצבאיות והן בשיקום האזרחים. תושבי דרום לבנון שחזרו השבוע אל בתיהם ההרוסים, קיבלו מחיזבאללה סכום כסף זעום שלא יספיק להם כדי לבנות מחדש את בתיהם. לצערנו, כשהם מביטים מעבר לגבול, הם עדיין רואים את בתי מנרה ומטולה ההורסים, שממשלת ישראל לא טורחת לשקם.
