בכל מה שקשור לתקשורת בינלאומית למדנו להסתפק בפירורים. כלי תקשורת מרכזיים כמו ה"ניו יורק טיימס", CNN ,BBC ואחרים התייחסו לאבל סביב מסירת הגופות של משפחת ביבס, ועצם התייחסותם היא הרבה מעבר למה שהורגלנו אליו במהלך השנה האחרונה.
ככל שעובר הזמן, קשה לנו יותר להבין את הבור שנפער בין התפיסות הישראליות לגבי חמאס לבין התפיסות שממשיכות לשלוט בכלי התקשורת הבינלאומית, ומזינות מוקדי כוח לא מעטים.
ישראל לא צריכה להודות לתקשורת הזרה שהואילה בטובה להתייחס במעט אמפתיה לטרגדיה הבלתי נתפסת הזו, שמדממת בליבנו הקולקטיבי. האם מישהו ראה את המילים "פשע מלחמה" באחת הכותרות שסיקרו את האירוע? האם המילים "פשע מלחמה" או "רצח" הופיעו אפילו בגוף הכתבות שסיקרו את האירוע באופן יחסית אמפתי, שלכאורה עליו אנחנו אמורים להודות?
לאורך המלחמה, ישראל הוזכרה בהרבה יותר כותרות שעסקו ב"פשעי מלחמה" מאשר חמאס. לכל אורך הדרך ידענו שהחזרת החללים תהיה אירוע קשה מבחינה לאומית. אבל הוא הבהיר לכולנו עד כמה מדינת ישראל פשוט לא שולטת בנרטיב.
לא צריך להיות גאון תקשורתי כדי לדעת מראש שחמאס ינסה לטעון שמשפחת ביבס נהרגה כתוצאה מירי ישראלי. צדק העיתונאי יוסי יהושוע כשאמר השבוע שלישראל אסור לאפשר את המצב הזה. איפה השליטה בנרטיב כשמדובר באינטרסים הישראליים בזירה העולמית? אנחנו תקועים עמוק בתיבת התהודה הרעשנית שלנו, אבל צריכים להרים את הראש ולהסתכל החוצה לארה"ב ולאירופה.
המחשבה שדונלד טראמפ יסדר עבורנו את הכל היא אילוזיה שגויה ומסוכנת. במוסדות הידע המערביים ממשיכים לסמפט את המחבלים המפלצתיים, וישראל צריכה לעבוד קשה כדי לנצח את הנרטיב המעוות הזה.
מי שאחראי למוות של שני תינוקות ואמם, כמו גם של קשיש בן 85 שהקדיש את כל חייו למאבק למען הפלסטינים ונבגד על ידיהם, זה חמאס. הישראלים כולם צריכים לומר את זה בצורה ברורה, בלי להתבלבל.
כמובן גם הממשלה צריכה להשקיע משאבים רבים כדי לבסס את הנרטיב הנכון, ולא להרפות מכלי תקשורת שמתווכים את האירוע בצורה מעוותת. הרי אף אחד לא מת סתם. אזרחים נחטפו. תינוקות נרצחו. גם קשישים. מדובר בפשעי מלחמה חמורים ביותר. הבעיה היא שכרגע הממשלה עסוקה בנרטיבים אחרים. יש לה אינטרסים משלה.
השגיאה מול המוחים
החטופים צריכים לחזור. קודם כל החטופים החיים, ובדחיפות. למה? כי זאת מהות היהדות. שום טקטיקה מול חמאס לא יכולה לשנות את קידוש החיים של העם היהודי שעבר רדיפה ושואה, ושום תחכום במשא ומתן אינו יכול להקריב את הידיעה הבסיסית של כל ישראלי - שאף אחד לא יפקיר אותו מאחור. על הידיעה הזו בנוי החוסן הלאומי שלנו.
אנחנו בימים קשים, וקשה עוד יותר לראות את הדרך שבה ההנהגה מתמודדת עם הקושי. קשה לראות איך היא מתמודדת עם המוחים למען חזרת החטופים, עם כוחות הביטחון ועם הציבור כולו. נדמה שהיא כל הזמן כעוסה ורוטנת על כך שאחרים לא מתנהגים כפי שהיא הייתה רוצה.
יש טענה שהמחאות מנוצלות על ידי גורמים פוליטיים שרוצים בהפלת הממשלה, ושהן עוזרות לחמאס. הטענות נכונות, אבל פשוט לא רלוונטיות. המחאות עוזרות לחמאס, אבל התגובה של הממשלה למחאות עוזרת לחמאס עוד יותר. גרוע מכך - הטקטיקה שהופכת את האצבע המאשימה שהמוחים מפנים לממשלה חזרה לעבר המוחים, היא תרגיל פוליטי נלוז כשמדובר בדיני נפשות.
החטופים לא מתאימים לנרטיב שהממשלה רוצה להטמיע, ובמקום לדאוג לאסוף ולחזק את הנרטיב הישראלי מול העולם, היא מתקוטטת במאמץ לבסס את הנרטיב הפנימי שלה. אבל מלחמת השבעה באוקטובר היא מלחמת החטופים. מעולם לא היה אירוע דומה בישראל, ובגלל החטיפה ההמונית גם נתקענו במצב נוראי, שבו אחרי 16 חודשים של מלחמה אין הכרעה.
בגלל החטיפה ההמונית ניאלץ לעשות עסקה שאכן אינה טובה לביטחון ישראל, ולמצוא את הדרך לחסל את חמאס ולשקם את הביטחון לאחר מכן, כי כל אופציה אחרת תהיה גרועה יותר. במילים אחרות - הדרך היחידה שהממשלה תוכל למתן את נרטיב ה"חטופים" בתוך ישראל, היא להחזיר את כולם.
לו הממשלה הייתה רוצה, היא הייתה מנהלת את כל הנושא הזה אחרת. היא הייתה יכולה לשתף פעולה עם משפחות החטופים במקום להתקוטט עם המוחים. לארגן הפגנות של משפחות חטופים נגד איראן מול האו"ם ומול בית הדין בהאג, כמו גם מול שגרירויות קטאר ברחבי העולם - הרי קטאר היא מדינת החסות של חמאס, ואל־ג׳זירה הקטארית היא זרוע יחסי הציבור של ארגון הטרור.
האופציה ליצור נרטיב ישראלי חזק בזירה הבינלאומית ובמקביל לחזק את האחדות הפנימית קיימת, אך פשוט לא מנוצלת. גם עצם הרצון שאחרי אירוע חטיפה מתמשך לא יהיו מחאות שרוצות להפיל את הממשלה, הוא לא פחות מהזוי. המחאות נובעות מחוסר אמון, וההשתלחות במוחים רק מגבירה את חוסר האמון. באמת כל כך קשה להבין את זה?
פצע שעדיין מדמם
ערב החזרת החללים, הממשלה הייתה עסוקה בקביעת נרטיבים אחרים לגמרי. לשכת ראש הממשלה הוציאה הודעות שהתחשבנו עם הצבא על כך ש"הוא אשם" בהודעה הפזיזה על חללי משפחת ביבס לפני שעברו זיהוי.
כמה שעות לפני כן היא התחשבנה עם ראש השב"כ על כך שלכאורה עסק ב"מתן ומתן במקום משא ומתן". הסיסמאות השחוקות האלו הן יקרות מאוד, בעיקר כי העיסוק בהן בא על חשבון עיסוק בנרטיב הישראלי הנכון.
קחו לדוגמה את החקירה המדאיגה לגבי גורמים בלשכתו של ראש הממשלה שעבדו למען קטאר. הלוואי שאין בחקירה הזו ולא כלום, ואם כך יתברר - כולנו ננשום לרווחה. אבל תגובת הגזלייטינג של הלשכה הייתה מכעיסה. "אנו מורגלים להאשמות שווא שהתבררו כפייק ניוז", נאמר, וכמובן שגם נשאל בציניות למה לא חקרו את א', ב' או ג'.
ובכן, גם אנחנו, הציבור, כבר מורגלים בתגובות לא ענייניות. הרי רק לפני שבוע הוציאה לשכת רה"מ הודעה שהידיעה על הכנסת קרוונים וכלים הנדסיים לרצועת עזה היא "פייק ניוז", שדווקא התבררה בתוך זמן קצר כניוז כשר לכל דבר. אז עם כל הכבוד לסגנון הספינים, במקרה של פרשת קטאר מדובר בהאשמה חמורה במיוחד, שפשוט אי אפשר לענות עליה ככה.
אנחנו באמת חיים בעידן של פייק ניוז, אבל אפשר גם פשוט להגיד - הידיעה אינה נכונה, או - אנו בטוחים שהאמת תצא לאור בחקירה. המקרים פשוט הולכים ונערמים - ולכן גם היכולת להאמין שהכל פייק ניוז הולכת ויורדת. גם הזמן הפנוי של הממשלה לעסוק בנרטיב הישראלי כלפי חוץ, מצטמצם ככל שהיא עסוקה בהודעות הגזלייטינג האלה.
tguvot@maariv.co.il
