האם הבגד עושה את האדם? השבוע, המהומה שגרם לבושו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בעת פגישתו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, גרמה לי לחשוב על פרשת תצווה, העוסקת בין השאר בבגדי הכוהנים, ובמיוחד בבגדי הכוהן הגדול, ללמדנו את משמעותו של הבגד במעמדו של אדם.
זלנסקי לבש לפגישה חולצה שחורה בסגנון צבאי ועליה סמל הקלשון האוקראיני. מבחינתו זה לבוש שמסמל את ההזדהות שלו עם החיילים בחזית. מתחילת המלחמה בין רוסיה לאוקראינה הפך לבושו - תחילה בצבע חאקי ומאוחר יותר בצבע שחור - לסימן ההיכר שלו, אבל בחדר הסגלגל בחירתו האופנתית התקבלה כמעשה חסר כבוד למעמד הרשמי.
כאשר אחד מהעיתונאים שאל את זלנסקי מדוע אינו לובש חליפה, ענה לו נשיא אוקראינה: "אחרי המלחמה אבוא בחליפה, אולי אפילו יפה משלך". גם ההערה וגם התשובה לא היו במקומן. גורמים בבית הלבן מסרו שהובהר לזלנסקי טרם הביקור שמצפים שיגיע לבוש בחליפה, או לפחות בז'קט, בהתאם לקוד הלבוש הנהוג בפגישות מעין אלו, ואם אכן נכון הדבר, אפשר לראות כיצד החולצה השחורה ליבתה עוד יותר את זעמו של הנשיא האמריקאי, שמצא סיבה נוספת "להתלבש" על נשיא אוקראינה, שהפגין במהלך הפגישה חוסר גמישות - למורת רוחו של טראמפ.
הרדיפה אחרי מותגים ממחישה עד כמה נתפס הבגד כסמל למעמד חברתי. יצירותיהם של בתי אופנה יוקרתיים "זוכות" לחיקויים, ואנשים שידם אינה משגת לקנות את המקור ירכשו בשמחה את החיקוי ובלבד שייתפסו בעיני הסביבה כשייכים לחברה הגבוהה.
יהודים חרדים, אשר להם תלבושת אופיינית המזהה אותם אך אינה מעידה על מעמדם, יכולים בעזרת צעיף זהוב של חברה יוקרתית לשדרג את הבגד ואת המעמד, והמסר ברור: אני חרדי, אבל אני גביר.
הרושם הראשון שעושה עלינו אדם, במודע או שלא, הוא על פי מראהו ובגדיו. אנו נגיב אחרת בהיתקלות עם אדם לבוש בלויי סחבות מאשר עם אדם שלבושו הדור. הלבוש עושה את האדם - לפחות ברגע הראשון, וזו גם הסיבה לכך שאנשים נוהגים להתלבש יפה לקראת ריאיון עבודה.
אני איני נוהג ללכת בחליפות ועניבות, ובכל זאת תלויות בארוני חליפה וצמד עניבות לאירועים שדורשים זאת. אני מכבד את המקום שאליו הוזמנתי ואת מי שהזמין אותי כאשר בהזמנה מצוין בפירוש קוד לבוש.
סמלים, לבוש וסטנדרטים חברתיים הם חלק מתקינות פוליטית, ויטיב כל פוליטיקאי להפנים עובדה זו, במיוחד אם המארח שלך הוא נשיא ג'ינג'י שטבעו הולם את צבע שערו.
