בזירה הפנימית בישראל, במתחם המפלגתי והפרלמנטרי, אין פוליטיקאי שמכיר את שבילי הבית הלבן ואת מבוכי מוסד הנשיאות האמריקאי טוב יותר מבנימין נתניהו. התואר “איש העולם הגדול” אינו הולם אף אחד מראשי הממשלות שכיהנו בישראל כפי שהוא הולם את ראש הממשלה הנוכחי. נתניהו ביקר בוושינגטון, טס למוסקבה של ולדימיר פוטין ונפגש עם ראשי מדינות מערביות יותר מכל אחד מקודמיו.
השאלה הגדולה, ובעיקר המביכה והמטרידה, היא איך זה שדווקא תחת הנהגתו, מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית נמצא בשפל חסר תקדים, תדמיתה בבירות המערב כמדינה דמוקרטית פגועה אנושות ותפיסתה כגורם יציב באזור מועד לפורענות התערערה בצורה חמורה?
בתקופת שלטונו של נתניהו נקלעים היחסים עם ארצות הברית, ידידתנו הוותיקה והתומכת, לעיתים תכופות מדי למתחים. נתניהו הוא זה ששבר את המסורת רבת־השנים של תמיכה דו־מפלגתית מובטחת ומבוצרת של ארצות הברית בישראל. בעזרת היועץ הקרוב שלו, רון דרמר, רפובליקני ימני קיצוני במקורו, הפכה תמיכת ארצות הברית בישראל לנושא פוליטי, התלויה בזהותו המפלגתית של הדייר בבית הלבן.
השאיפה לשרוד בתפקיד ראש הממשלה טבעית ומובנת. נתניהו כראש ממשלה הפך שאיפה זאת לאובססיה חולנית והרסנית. כפוליטיקאי ותיק ומנוסה, נתניהו מבין היטב עד כמה שותפים כדוגמת איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ’, שמחה רוטמן ויריב לוין אינם ראויים לכהן כשרים או כראשי ועדות בכנסת.
אין עוד פוליטיקאי בישראל שיודע עד כמה הטיפוסים הנזכרים כאן מזיקים למעמדה של הממשלה בעולם. נתניהו הקים לא רק קואליציה וממשלה של ימין מלא־מלא. הממשלה בראשותו ריקה־ריקה מערכים, ממדיניות ומהתנהלות מסודרות ומקובלות.
עוד תוצאה קשה של התנהלות ראש הממשלה ה”אמריקאי” היא הריחוק והניכור שנוצרו בשנים האחרונות ביחסים, למעשה באי־היחסים, שבין ממשלת ישראל ובין הקהילה היהודית הגדולה בארצות הברית. כל ראשי הממשלה בישראל הקפידו לשמור על קשרים הדוקים עם מנהיגי הקהילה וראשי הארגונים היהודיים, ולטפח אותם.
בכל ביקור של ראש ממשלה בניו יורק נשמר בלו”ז מקום חשוב למפגש בין ראש הממשלה ובין ראשי הקהילה. נתניהו הפסיק נוהג זה. באופן עקבי הוא מפגין זלזול בקהילה היהודית המשמעותית בארצות הברית.
הליקויים, הפגמים והנזקים הנזכרים כאן אינם בלתי הפיכים. ניתן לתקן אותם במחי קלפי ביום הבחירות. השינויים לטובה תלויים בדבר העם.
