העיתונאי סולימן מסאוודה (כאן 11) פרסם השבוע כי השר בצלאל סמוטריץ' מפעיל "חפרפרת" בצה"ל והוא מגיע לישיבות הקבינט כשהוא יודע הרבה יותר מעמיתיו השרים, וחמור מזה – הרבה יותר ממה שנציגי צה"ל מדווחים או מתכוונים לדווח לדרג המדיני. מקורות מדיניים וביטחוניים, ידע לומר מסאוודה, העידו כי השר נהג להגיע לישיבות עם מידע שלא דווח קודם בקבינט. בערוץ הממלכתי ידעו לספר כי "לפי מקורות בצבא", סמוטריץ' עמד בקשר עם תא"ל ארז וינר, המשמש במילואים כמפקד צוות התכנון האופרטיבי בפיקוד הדרום. בעבר היה וינר עוזרו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי.
סליחה רגע: "מקורות מדיניים", "מקורות בצבא", "בקבינט". הדלפות מדיונים מסווגים הן עבירה פלילית. מי שדיברו עם סולימן מסאוודה סיפרו לו כי בדיונים מסווגים בקבינט ובצמרת צה"ל "חושדים בקיום חפרפרת". חפרפרת אחת? גן חיות שלם של עבריינים החופרים מחילות במעבה המטכ"ל או הקבינט, ומגלים סודות מדינה וצבא לסולימן מסאוודה, שאין לו סיווג ביטחוני לדעת מה זה בלמ"ס.
והוא ודומיו יוצאים לשמש עם חמאה על הראש, חיים מהדלפות, מגילוי סודות. הם שיכורי כוח, מתפוצצים מגאווה שמישהו העניק להם תדריכי "רקע עמוק" - ומפרסמים סודות ביטחוניים ומדיניים לידיעת כל אזרחינו ואויבינו. (כן, אני יודע, "באישור הצנזורה", שהבינה שהכל כבר ממילא הודלף לכל הרשתות החברתיות, ואין יותר סודות).
ועיתונאים כאלו מאשימים תת־אלוף בצה"ל כי מסר מידע לשר במשרד הביטחון, חבר הקבינט סמוטריץ'. כל התקשורת שורצת חפרפרות – והם מכנים את וינר "חפרפרת"? חפרפרות אמיתיות עיוורות מלידה, ולכן אינן מגלגלות עיניים - בניגוד לעיתונאים שכל פרנסתם על הדלפות עברייניות, ולפתע זועקים "חפרפרת!".
למחרת הפרסום בכאן 11 כתבה יוענה גונן במדור הדעות ב"הארץ" כי קיומה של ה"חפרפרת" בצמרת צה"ל הוא עדות נוספת ל"תיאום ההדוק" בין הצבא למתנחלים. כזכור, עורכת במדור הדעות הזה ממש היא ענת קם, מי שגנבה אלפי מסמכים מסווגים מצה"ל ומסרה אותם לעיתונאי כדי להכפיש את הצבא כמבצע פשעי מלחמה. אז אולי זה לא המדור הנכון להעליב חפרפרות.
זה הרגע שבו צריך לתבוע את עלבונן של החפרפרות. בארץ ישראל אין בכלל חיות כאלו. יצור דומה, החולד, ממשפחת המכרסמים, דווקא מצוי, אך אין לו יחסי ציבור כמו לחפרפרת. גם הוא עיוור, צמחוני וחופר מחילות מתחת לאדמה. לעומתו, החפרפרת (ממשפחת החפרפרתיים) טורפת תולעים וחרקים קטנים.
החפרפרות המטאפוריות הפועלות בתקשורת שלנו חופרות מחילות בצמרת צה"ל, בשב"כ, במוסד ובמסדרונות השלטון, ואינן עיוורות כלל. בדומה לקרוביהן בטבע, יש להן חוש ריח מצוין, והן יודעות לזהות את המקורות שלהן מקרב קצינים ועובדי מדינה הזקוקים בדחיפות לתקשורת אוהדת, חיסול יריבים, או סתם צומי מחניף.
העיתונאים מקיימים עם מקורות המזון שלהם קשרי מסחר ענפים. הם מקבלים מידע - אמיתי או שקרי (כזה המודלף כדי ליצור ספינים, סחרירים) - ומשלמים בפרסום אוהד, שכפ"ץ תקשורתי למקרה הצורך או חיסול יריבים. המדליפים עושים זאת בדרך כלל כדי ליהנות מפירות מיידיים או בבחינת "שלח לחמך". העיתונאים היונקים מהם ומפרסמים עושים זאת כמובן בשם זכות הציבור לדעת, בשל אור השמש המחטא, כדי לסכל כוונות זדוניות של פוליטיקאים, לחשוף שחיתות, להציל את הדמוקרטיה, את ביטחון המדינה או את שלטון החוק.
כל אחת מהסיבות הנאצלות הללו מגיעה לרוב גם בגרסת המירכאות שלה. דהיינו: עאלק דמוקרטיה, עאלק ביטחון, יעני זכות הציבור. ההדלפות מיועדות לשרת צרכים של המדליף, ולרוב יפורסמו כדי להאדיר את שם העיתונאי המפרסם, להופכו ל"עיתונאי בכיר", ולשרת את עמדותיו הפוליטיות. את החפרפרות המטאפוריות השורצות בתקשורת אי אפשר להאשים בעיוורון. את הכל הן עושות בראייה צלולה ובכוונת מכוון.
ומכאן לעיקר. לאחר ש"הואשם" בהחזקת חפרפרת בכירה בצה"ל, האשים סמוטריץ' כי מי שעומד מאחורי הפרסום של מסאוודה היה לא אחר מאשר "גורם בכיר בצה"ל שסיים זה עתה את תפקידו וזהותו מוכרת לי (בגימטריה = הרצי הלוי), שמעלה סימני שאלה כבדים על ההתנהלות בתוך מערכת הביטחון שלנו ועל האופן שבו היא רואה את תפקידה מול הדרג המדיני הנבחר".
זו המחלה הקשה שנחשפה שוב, אגב "חשיפת החפרפרת" הנוכחית. המחלה קשה, מסכנת דמוקרטיה, אך אינה חדשה. ראשי מערכות הביטחון שלנו מסתירים באופן קבוע מידע קריטי מהדרג המדיני. בן־גוריון ידע כי ראשי מערכת הביטחון מעלימים ממנו מידע, ופעל לצמצום כוחם. כך היה גם בימי "עסק הביש" בשנות ה־50 של המאה שעברה, וכך בדרך ניהול מלחמת לבנון הראשונה (זאב שיף ז"ל ואהוד יערי יבל"א כינו אותה אז "מלחמת שולל").
בדיוק על המחלה הזו כתב מבקר המדינה בדוח על צוק איתן. היום אנו יודעים כי "בחודשים שקדמו לצוק איתן שר הביטחון יעלון, הרמטכ"ל גנץ, ראש השב"כ יורם כהן וראש אמ"ן כוכבי מנעו מהקבינט מידע מודיעיני חיוני ביותר על 'מבצע עוין גדול' שתכנן חמאס, מחשש שהשרים עלולים להורות להם לבצע פעולת מנע נגד התוקפנות המתקרבת... וייווצר סיכון להתלקחות כוללת".
נפתלי בנט, שר הכלכלה בימי צוק איתן, חשף בקבינט המדיני־ביטחוני מה שנודע לו בסיוריו בשטח על המנהרות ההתקפיות של חמאס (אותו עופר וינטר, אז מח"ט גבעתי, סיפר כי הוא שגילה לבנט "מה שכל מג"ד בגזרה ידע"). שר הביטחון דאז, משה בוגי יעלון, שהסתיר את המידע מהקבינט - האשים את בנט שהיו לו "קצינים בכירים" שהדליפו לו את המידע. וממש כך עכשיו - "חפרפרות" מגלות לדרג המדיני מה שראשי צה"ל מסתירים ממנו.
ראשי מערכות הביטחון שלנו אינם סומכים על אנשי הדרג המדיני, בזים להם בגלוי ובסתר, עוקפים אותם. לעיתים הם ממש חותרים תחתיהם ומקיימים קשרים ישירים עם בני שיחם בארה"ב על מנת שאלו יפעילו לחץ על ישראל, ובעיקר: מחליטים מה כדאי שהמנהיגות הנבחרת של ישראל תדע, מה רצוי שלא תדע, ומה אסור שתדע. אבל כשהם נחשפים כמעלימי מידע - הם מתפוצצים מזעם ומתדרכים עיתונאי כסולימן מסוואדה כי מישהו מפקודיהם היה "חפרפרת".
אבל "החפרפרת" הזו היא דווקא בעלת חוש אחריות לאומית, והבנת משמעות הדמוקרטיה וכפיפותו המלאה של הצבא לממשלה. היא מגלה למי מנבחרי הציבור – ראש הממשלה או חברי הקבינט, הרשאים והאמורים לדעת הכל - מה מסתיר הצבא מהדרג המדיני, כדי לתעל את החלטותיו למה שראשי הצבא רוצים באותה עת. השר סמוטריץ' הסביר בפירוש למי הוא מתכוון: "למרבה הצער, אני יכול להעיד שבמקרים רבים הרמטכ"ל הלוי ובכירי צה"ל לא מסרו לנו את האמת ואת כל האמת בדיוני הקבינט. עשרות פעמים נדרשתי לעמת אותם עם מידע שהבאתי מהשטח. זה דבר שלא ניתן לקבל".
אם תהה מישהו מדוע לא קודם תא"ל עופר וינטר לדרגת אלוף – הוא קיבל את התשובה השבוע, ממש כפי שיכול היה לנחש אותה כבר בימי צוק איתן. וינטר גילה לדרג המדיני מה שמפקדיו העלימו ממנו. בעיני צמרת צה"ל זו לא הייתה עבירת משמעת, אלא פשע שלא יסולח לעולם. אבל דווקא הם, שחתרו תחת עקרונות המשטר הדמוקרטי – הם החפרפרות האמיתיות.
