11 באוקטובר 2023, ארבעה ימים אחרי השבת השחורה, עלה מוטי גלעדי לבמה בזאגרב, להופעה במסגרת אירוע הצדעה ליחסים בין קרואטיה לישראל, שתוכנן מראש. “ביום ההופעה, חברי שלמה שרף סיפר לי שנכדתו, מאי נעים ז"ל, נרצחה במסיבת הנובה. ועם זה עליתי לבמה", הוא משחזר.
“התחלתי לעשות קטעים בקרואטית, באנגלית ובעברית, התזמורת ניגנה ‘שלום עליכם' ולאט־לאט הבנתי שעליי להפוך את הכאב ואת העצבות לכוח הזה, שיש לנו כעם. כוח להתגבר ולנצח בתאוות החיים את כל הסיטואציות הקשות והטרגיות. נתתי את כולי במופע. בסיום, שרים קרואטים שהיו שם חלקו לי מחמאות מכאן ועד הודעה חדשה. הרגשתי גאווה כישראלי".
במהלך המלחמה הופיע גלעדי בפני מפונים ופצועים, כפי שעשה במלחמות ישראל החל ממלחמת ששת הימים, אז שירת בלהקת פיקוד המרכז, ובהמשך כשחקן־בדרן־זמר מהמובילים בנוף המקומי. “בהופעות מהסוג הזה אתה צריך לפקח מאוד על איך אתה מעביר את הדברים, איך אתה נוגע בכאב", הוא מעיד. “כיוון שאני בקיא בטעמי המקרא, ואני מהטובים בעולם בתחום זה, אני מבצע את ‘אבינו מלכנו' או קטע מההפטרה או מהמגילות, וזה תהליך שבו אתה מתאים את עצמך לקהל, לרגישויות ולמציאות. אני אחד שיוצר על הבמה, אז אני מאלתר וממציא את עצמי בכל פעם מחדש. זו הסיבה שאני שומר על רלוונטיות במשך כל השנים".
בשם הציונות
כשם שבמלחמת יום הכיפורים גלעדי כתב ושר עם גבי שושן את “יום הדין", אחד משירי המלחמה ההיא, במלחמה הנוכחית הוא הקליט את “בחרבות ברזל", ובו שורות פיוטיות דוגמת “צבא גדול של עם קטן/ יכתוב יכריע בני שטן/ כל מחבל, כל מתנכל/ יישלח לעזאזל". “מילות השיר נכתבו בהשראת התפילה ‘אבינו מלכנו, נקום לעינינו דם עבדיך השפוך'", הוא מבאר.
בתקופת המלחמה אנחנו שומעים אמנים רבים מביעים עמדה פוליטית. כמי שידוע כמיודד עם ראש הממשלה, וגם גר בשכנות לו, בקיסריה, נראה שאתה גוזר על עצמך שתיקה בעניינו.
“אני אמן של כל ישראל. אני לא יודע לשנוא, לא יודע לתעב, לא יודע להיות בעד או נגד המפלגה ההיא או המפלגה הזו. השנאה גוברת במדינה בשנתיים האחרונות, וזה לא מקובל עליי. לא מקובל בשום אופן להקריב ערכים מקודשים למען אינטרס. זה קורה לנו, וזה לא טוב. זה יביא לחורבן הבית. אני נמנע מלהביע דעה כזו או אחרת. נכון שהייתי בצוות האסטרטגי של ראש הממשלה בנימין נתניהו במשך כעשר שנים, וידידות זו ידידות, אבל מעל הכל עשיתי זאת בשם הציונות. רוב הזמן תרמתי דברים חיוביים, ואני שמח על זה. למשל, הצעתי לו בזמנו להגיד את המשפט
‘Let's Talk דוגרי' וזה תפס כותרות בכל העולם. אלו רגישויות מסוימות, לדעת מה יתפוס, ויש לי אותן. עשיתי זאת לשם שמיים ולשם ההתגייסות. פונים אליי כל הזמן מתוכניות הבוקר השונות לדבר על נתניהו, אבל אני לא מעוניין להיות בסצינה זו או אחרת. הדעה שלי היא שכל המפלגות צריכות להתמקד במילה ‘יחד' כי זה הכוח שלנו. לא מעניינת אותי מפלגה כזו או אחרת כי ממילא אין הגבולות הברורים שהיו בימי מפא"י וחירות.
כל מה שקובע היום הוא האינטרסים הפוליטיים. אני חושב על הנכדים, על הנינים ועל בני הנינים של כולנו, על איך אנחנו חיים פה בביטחון, ואם ירצה השם, ואולי גם דונלד טראמפ יעזור לו, בשלום. יש לי חברים גם מימין וגם משמאל, ואני לא אגיד שאני בעד השמאל או בעד הימין כי גם בתנ"ך אין שמאל או ימין. אני מבקש שנאכל אחד עם השני במקום אחד את השני, שנחבוק אחד את השני במקום לחנוק אחד את השני".
גלעדי בן ה־78, יליד כרכור, נעשה לאחר שחרורו מהלהקה הצבאית אחד הבדרנים והחקיינים המובילים במדינה. הוא הופיע בהצלחה בארץ ובחו"ל, השתתף בסרטים ובתוכניות טלוויזיה נחשבות, שיחק בהצגות תיאטרון ואפילו ייצג את ישראל באירוויזיון 1986, עם שרי צוריאל, בשיר “יבוא יום". בכל שיחה איתו הוא מספר על עשרה דברים חדשים לפחות שהוא עושה ועל חוויות מהופעות עכשוויות. “אני מרגיש שלא ניצלתי 30% מהיכולות שלי", הוא מצהיר. “אני אדם ללא רף. תמיד שואף קדימה, תמיד שואף ליותר. והאנרגיה שלי היא לא של בחור בן 70 פלוס, אלא של בן 30. המוזיקאים הצעירים שאיתי על הבמה לא מבינים מאין האנרגיה הזו. אני לא מכיר את המילה ‘פנסיה'. השאיפה שלי היא לשמח את הקהל. זה מרנין את החיים ומצעיר אותי".
מה אתה חושב על הדור הצעיר של הבדרנים?
“אנחנו משופעים בכישרונות טובים, ואני לא עושה הכללה אבל בהרבה מקרים, כולל במוזיקה, ההתייחסות למקצוע יותר קלילה ומתפשרת. קשה לי להתיישר עם סטנד־אפ גס, זה לא אני וזה לא הסגנון שלי. אני משתדל לשמור על רמה מסוימת, אני מאוד רגיש לכל מילה, לכל אינטונציה ולכל מסר שאני מעביר. לפעמים אני יושב לילה שלם, עד הבוקר, כדי למצוא את הפואנטה הנכונה".
סגירת מעגל
בשנים האחרונות גלעדי מזוהה מאוד עם תרבות היידיש, ומרבה להשתתף בהצגות של תיאטרון היידישפיל. לפני כארבעה חודשים הוא אף קיבל פרס מפעל חיים על תרומתו לשימור המורשת מטעם הרשות הלאומית לתרבות היידיש. בימים אלה גלעדי מעלה הצגה חדשה ביידישפיל, “א־ויץ מיט א־שפיץ" (“בדיחה עם פואנטה"), מחווה לצמד הקומי היידי הנודע דז'יגאן ושומאכר, שפעל בפולין ובישראל בשנים 1927־1960. בהצגה מככב גלעדי לצד בתו, הזמרת והשחקנית דורין גלעדי, שכבר בגיל 9 כיכבה עם אביה במופע “יידישע געשעפטן", ולצד השחקן אנדריי קשקר.
“זו הצגה שאני גם כתבתי, גם מביים אותה וגם משחק בה", הוא מספר. “זו תעודת הצטיינות לעצמי, שאני מסוגל לכתוב מחזה שלם ביידיש, לזרום עם השפה הזו, וגם לעשות מחווה לדז'יגאן ושומאכר, שכילד גדלתי על המערכונים שלהם, שאבי המנוח היה שומע ברדיו. זו הצגה קומית מוזיקלית, שבה אני בעצם מוריד את דז'יגאן ושומאכר מ'ישיבה של מעלה' ל'ישיבה של מטה'. הם יורדים מהשמיים, מביעים את דעתם על המצב במדינה ועל המציאות הישראלית, ותוך כדי אנחנו מציגים את המערכונים הידועים שלהם בעיבודים חדשים, שלי. זה גם אקטואלי וגם סאטירי. בין לבין אני משלב בהצגה חיקויים של שמעון פרס, לאונרד כהן, צביקה פיק ועוד".
איך הקהל מגיב?
“הקהל מגיב בהתלהבות ובמחיאות כפיים. הרבה מבוגרים מגיעים לראות את ההצגה וגם צעירים שמגיעים עם הסבא והסבתא שלהם. זה מרגש. התרבות הזו עוד חיה. יש בהצגה סגירת מעגל עבורי כי כשהייתי צעיר הוזמנתי להנחות את תוכנית הרדיו ‘תיבת נוח' בגלי צה"ל, מופע חי בפני חיילים. אחד האורחים היה שמעון דז'יגאן. הוא עלה ועשה לקהל של מאות חיילים קטע ביידיש, והם לא הבינו את השפה ולא הבינו מה הוא רוצה. הוא ירד מהר מהבמה. זה היה משפיל ונשבר לי הלב. ההצגה הזו היא סוג של תיקון עבורי".
איך זה להופיע עם הבת שלך?
“דורין כובשת את הקהל. הכי כיף בעולם להופיע איתה. זה אפס אגו ו־100% קרדיט ופרגון, והחום הזה עובר מהבמה לקהל".
רבים מבני דורך התביישו בצעירותם לדבר בשפות הגלותיות שהכירו בבית. מתי תפסה אותך אהבת היידיש?
“בבית שלנו ההורים דיברו לרוב עברית, ורק פה ושם ביידיש. ידעתי קומץ מילים ביידיש, אבל לא מעבר לכך. גדלתי על שירים ביידיש שאבא שלי שמע ועל מערכונים. ב־1990, כשאבי הגיע לגבורות, רציתי לעשות לו הפתעה ולהעלות מופע ראשון ביידיש, אז כתבתי מופע שלם בעברית, פניתי למשורר ולמתרגם משה סחר, והוא תרגם לי את המופע ליידיש ולימד אותי את השפה, את הדיקציות והטונציות. הוא היה האוניברסיטה שלי. מכאן התגלגלתי לתוך היידיש, ועם השנים התמקצעתי".
מה עוד אתה עושה בימים אלה?
“בקרוב אני מוציא ספר ילדים בשם ‘אבא בן 4'. יש לי תוכנית יחיד בשם ‘שואו טיים'. אני עובד על מופע חדש בנושא המלחמה והאווירה במדינה. ואני גם עובד על אתר שיכלול את כל ההפטרות, כך שכל ילד יוכל להוריד אותן בקלות מכל מקום בעולם. בנוסף, אני עובד על מחזה חדש שנוגע לשואה ושוקל להציע אותו לסטיבן ספילברג. אני עושה הרבה דברים במקביל כי העשייה היא הכוח שלי".
ההצגה הקרובה של “א־ויץ מיט א־שפיץ" תתקיים ב־7.4 בבית ציוני אמריקה בתל אביב
