1 בלילה שבין יום שני לשלישי ישב ראש שירות הביטחון הישראלי רונן בר בבור וניהל עם הרמטכ״ל אייל זמיר את הלחימה המתחדשת ברצועת עזה, אף שראש הממשלה הכריז שאין לו אמון בו ויום קודם לכן הודיע כי בכוונתו לפטרו, פיטורים שלא מומשו בפועל.
ביום שלישי הודיע חמאס שכתוצאה מההתקפה האווירית של צה״ל יש מאות הרוגים פלסטינים, מספר לא ידוע של פצועים ואלפי תושבים שבורחים מהאזורים המותקפים. המשא ומתן על החזרת החטופים נעצר.
ביום שלישי בני משפחות החטופים הביעו חשש כבד לגורל יקיריהם כתוצאה מהמתקפה על הרצועה. שרים וחברי כנסת מהימין צהלו ושמחו. אנשי תקשורת מלהקת המעודדים של ראש הממשלה חזרו להלל ולשבח את המנהיג האהוב, שחזר לתקוף בגדול ברצועת עזה, העיף את ראש השב"כ השמאלני, והחל בפעילות שנועדה להעיף מתפקידה גם את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, המפריעה לו להעביר החלטות ולבצע מעשים שלדעתה אינם חוקיים.
מנהיג עוצמה יהודית איתמר בן גביר שמח וצוהל לנוכח המתקפה של צה"ל והשב"כ על עזה. הוא מעניק לנתניהו, שהקואליציה שלו קצת פרפרה, מענק מלחמה וחוזר לשולחן הממשלה ולתפקיד שהוא כה אוהב - השר לביטחון לאומי, הבוס הגדול של המשטרה.
אישים בכירים שהעזו לומר דברים שלא נעמו לאוזניו של נתניהו והסובבים אותו, מצאו עצמם בתקופה האחרונה עפים מהמערכת: שר הביטחון יואב גלנט, דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי, הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש השב"כ רונן בר, ועל הכוונת עוד נושאי תפקידים בכירים ומשפיעים, שהבולט בהם הוא נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, שנתניהו והצוות הקרוב אליו אינם מכירים בו כנשיא העליון ואינם מהססים לומר זאת בריש גלי.
בינתיים, יריב לוין, שמחה רוטמן וחבריהם ממשיכים בהפיכה המשפטית־משטרית ומעבירים חוקים בוועדות שבהן הם שולטים ללא מצרים. בצד השני מדברים על מהפכה אחרת, מהפכה חברתית. קוראים להשבתת המשק, השבתת מערכת החינוך, קוראים לימי זעם ומזכירים מהפכות אחרות שהיו ברחבי העולם, שלמרבה הזוועה הסתיימו בשפיכות דמים. המהפכה המוזכרת ביותר היא המהפכה הצרפתית, שבה כיכבה בכיכר העיר הגיליוטינה - המערפת, לפי האקדמיה ללשון העברית.
ניקוי המערכת מאישים שאינם הולכים יד ביד בהסכמה מוחלטת עם "המנהיג העליון", גרם ללא מעט אנשים להגדיר את "התזת הראשים" כשיטת גיליוטינה מעודנת. למי שלא בקיא בהיסטוריה, הנה שיעור קצר מהיכן הגיע המושג:
גיליוֹטינה היא מכשיר אשר שימש להוצאה להורג בעריפה בצרפת, במושבותיה, ובמידה פחותה גם בכמה מדינות אירופיות אחרות. הגיליוטינה פותחה ונכנסה לשימוש במהלך המהפכה הצרפתית. מדובר במתקן בעל סכין חדה וכבדה, אשר נופלת ועורפת את ראש האדם השכוב מתחתיה קשור, אל תוך סל.
ההמונים קראו למתקן "Guillotine", על שם האיש שהכניס את המתקן הזה לשימוש - ד"ר ז'וזף אינייאס גִיוֹטַן, פרופסור לאנטומיה, שהציע ב־1789 להשתמש ב"מכשיר מכני לעריפת ראשים" כאמצעי הומני להוצאה להורג. לטענתו, המתקן יהרוג ללא כאבים, ובדרך הריגה הזהה לכל.
השימוש בגיליוטינה היה נתון במחלוקת עזה. יש שראו בו מופת לשוויון מול החוק של הראויים למוות, המומתים מיידית, ללא עינויים וסבל.
לעומתם יש שראו בו אמצעי אכזרי הנוטל חיי אדם כלאחר יד. במיוחד עוררה התנגדות גוברת ההילולה והפולחן סביב ההוצאה להורג, מה גם שלעיתים הפכה פושעים לגיבורים.
באותה תקופה היו ארבע צורות רשמיות של הוצאה להורג: ראשיהם של אצילים נערפו בחרב או בגרזן, פשוטי העם נתלו בפומבי, ופושעים שביצעו פשעים חמורים נשרפו על המוקד או נקשרו ונמתחו באוויר בארבעת גפיהם, ובותרו בחרב.
ב־25 באפריל 1792 התרחשה ההוצאה להורג הראשונה בגיליוטינה, כאשר נערף ראשו של שודד הדרכים והרוצח ז'אק ניקולא פאלטייר בפריז. בגיליוטינה הוצאו להורג גם בכירי בית המלוכה בצרפת. בין האנשים הידועים שראשיהם נערפו בה היו לואי ה־16 ואשתו מארי אנטואנט, שהוצאו להורג ב־1793, וכן מקסימיליאן רובספייר, ממנהיגי המהפכה הקיצוניים ביותר, שהוצא להורג ב־1794. רבים באסיפה המכוננת הלאומית, ובהם רובספייר ואנשיו, התנגדו נחרצות לעונשי מוות, אך בסופו של דבר, עונש המוות אושר בהצבעה במקרי בגידה במולדת. מאוחר יותר היה רובספייר היה לגדול המשתמשים בגיליוטינה, בימי הטרור שלו הוצאו להורג 17 אלף אנשים. לבסוף גם ראשו שלו נערף בה.
הגיליוטינה השנויה במחלוקת המשיכה לשמש גם בתקופת נפוליאון בונפרטה ונפוליאון השלישי. ההוצאה להורג האחרונה שנערכה באמצעותה הייתה ב־10 בספטמבר 1977 כאשר חמידה ג'נדובי, מהגר מוסלמי, הוצא להורג בעוון עינוייה ורציחתה של חברתו לשעבר. ב־1981 בוטל עונש המוות בצרפת.
הגיליוטינה לא הייתה המתקן הראשון לעריפת ראשים, קדמו לה מתקנים מכניים בסין, בספרטה ובפרס הקדומה. בגרמניה הופיע במאה ה־16 מתקן ה"דילה" דמוי הגיליוטינה, ובאותה מאה הופיע באיטליה מתקן ה"מאנאיה", שבו היה הנידון כורע על ברכיו ומניח את גרונו על להב תחתון, בעוד להב עליון היה מורד על עורפו.
גם בגרמניה הנאצית השתמשו בגיליוטינה להוצאה להורג של פושעים פליליים ומתנגדי המשטר הנאצי. כך, למשל, בשנת 1941 נערף ראשו של מוריס באבו, צעיר שוויצרי שניסה להתנקש בחייו של היטלר, ונערפו גם ראשים של אנשי תנועת הוורד הלבן, שהפיצו כרוזים אנטי־נאציים במינכן בשנת 1943. באמצעות הגיליוטינה הוצאו להורג כ־20 אלף איש בידי הנאצים.
2 ובחזרה לימינו אנו: הרבה מאוד חורצי לשון ובעלי מוח דליל ממהרים להאשים את כל מי שדעתו אינה נוחה להם בבגידה. לרבין קראו בוגד; נתניהו הוכרז על ידי מתעביו כבוגד; ראשי מערכת הביטחון, מהרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי ודרך אלופי צה"ל שהתפטרו לאחרונה, הוכרזו כבוגדים; שלא לדבר על מפגיני קפלן וראשי ארגונים ופוליטיקאים שנאבקים בממשלה ומפגינים נגדה.
אחרי האירועים הנוראים של 7 באוקטובר ומעשי הזוועה שביצעו אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי ביישובי חוטף עזה, גברו הקולות בישראל שדרשו עונש מוות למחבלים. הדורשים דיברו על מוות בתלייה פומבית, למען יראו וייראו, דיברו על מוות מול כיתת יורים, והיו גם קולות שהזכירו את הגיליוטינה.
אני מוכן להעיד בשבועה שבזמן האחרון אני שומע לא מעט אנשים הטוענים שיש לערוף את ראשם של הנוח'בות ושל מפגיני קפלן בגיליוטינה, ומהצד השני גם כאלו הרוצים לראות ביצועי גיליוטינה על ראשיהם של יריב לוין, שמחה רוטמן וראש הממשלה בנימין נתניהו. הדיבורים האלו על שימוש בגיליוטינה בכיכר העיר בישראל מפחידים. ההיגיון הבריא אומר שבישראל לעולם לא תהיינה הוצאות להורג המוניות, אבל המזרח התיכון הוא אזור מטורף, וכל דבר, אפילו הקיצוני ביותר, יכול להתרחש בו.
גם בצרפת הנאורה לא האמינו שיהיה רצח המוני באמצעות הגיליוטינה, וגם בגרמניה התרבותית לא האמינו שמיליונים יושמדו בתאי הגזים.
3 לפי מצב הרוח הלאומי של חלק נרחב בציבור הישראלי, השיר של ידידיה שילה, "הגיע הזמן להחליף את הסוסים", היה אמור להיות שלאגר ענק. בעיקר משום שהמבצע הוא המוזיקאי המחונן אריאל זילבר, שבשנים האחרונות הפך לחלק מהמחנה הכהניסטי. מסיבות לא ברורות, השיר כמעט אינו מושמע, אף שהשליטה בחלק גדול בתקשורת כבר אינה שמאלנית עוינת.
החיילים יורים וכועסים
מדוע מחכים ולא דורסים
את הסיוע החמאס חומסים
אז ביבי קום תחליף את הסוסים
הגיע הזמן להחליף את השופטים
ועל הדרך גם ת'פרקליטים
את מחבלי הנוח'בה לא הורגים
הם רק אוכלים, שותים וחוגגים
הגיע הזמן להחליף את הדובר
את רוח לחימת העם שובר
הוא לא מוסיף פה מילה ביטחון
בלקסיקון שלו אין ניצחון
הגיע הזמן להחליף את ראש שב"כ
אל הכיסא שלו האיש נדבק
זלזל בדוח התצפיתניות
בבוקר התפרצו כל החיות
הגיע הזמן להעיף ת'יועמ"שית
כי היא הטרבלמייקר הראשית
קובעת בלי סמכות את הכללים
תוקעת מסמרים בגלגלים
אז תנו לנו את וינטר רמטכ"ל
הכל ילך יותר פשוט וקל
תשימו גולדפוס על פיקוד צפון
ברק חירם אלוף פיקוד דרום
את בר כליפא על פיקוד מרכז
את איציק כהן על עיראק־איראן
