בנימין נתניהו רוצה ראש שב"כ חדש. כיוון שרונן בר אינו מתכוון להתפטר בעתיד הקרוב – בנימין נתניהו יפטר אותו. כוונתו זו של נתניהו שנויה במחלוקת. בסקרים - 33% תומכים ו־45% מתנגדים, כשרוב ברור בציבור (57%) בטוח כי הפיטורים נובעים מאמון אישי מעורער בין השניים. אבל הרבה לפני שהסוקרים סקרו וניתחו תוצאות, כבר ידעו ראשי תנועות המחאה, מפלגות האופוזיציה ו"מכוני מחקר" שונים כי מדובר בקץ הדמוקרטיה - שהרי ראש השב"כ הוא אחד משומרי הסף החשובים ביותר בכל משטר דמוקרטי ובישראל בפרט.
ואני שואל: מי המציא את השטות הזאת?
בכל הדיקטטורות בעולם, ראשי השירותים החשאיים נתפסים כמי שעומדים בראש מנגנוני האופל. הם זרוע הדיכוי של המשטר. כך היה בברית המועצות, בגרמניה, בדיקטטורות של דרום אמריקה, כך גם היום ברוסיה ובאיראן. גם בכל הדמוקרטיות יודעים כי המשטרות החשאיות פוגעות בזכויות אדם בסיסיות כרע הכרחי, ושבמאבק נגד טרור, חתרנות וריגול - מותר להן לחרוג מכללי חקירה וראיות.
כדי למנוע טרור ורצח הכיר גם המחוקק הישראלי בצורך להפעיל "לחץ פיזי מתון" על נחקרים המוגדרים "פצצות מתקתקות". לג'יימס בונד היה "רישיון להרוג". בישראל אישר בית המשפט העליון הוצאות להורג, "סיכולים ממוקדים", גם בלי משפט. במובן זה, וזה בלבד, השירותים החשאיים של ישראל הם בגדר "שומרי סף". הם ניצבים על סף מדינתנו ומונעים חדירת מחבלים ופיגועי טרור.
# # #
הכוונה להעצים אנשים או מקצועות גורמת לפעמים לזילות השפה. מנהיג מדינה הוא ראש הממשלה (או הנשיא), אבל כשמנסים למשוך נהגים טובים לעבודה בחברת אוטובוסים - ממתגים אותם כ"מנהיגי דרך". ממש כך אירע לו לאותו תואר "שומר סף". לפני שבוע, במגילת אסתר, נתקלנו באחד האזכורים הראשונים שלהם: שני שומרי הסף, בגתן ותרש, זממו לרצוח את אחשוורוש. באחת ההופעות הראשונות על בימת ההיסטוריה הם כבר מועלים בתפקידם. כל שליטי העולם נזקקו להם – ומאז ומתמיד גם חששו מהם.
אבל איננו עוסקים בשומרי סף עטורי מדים מצועצעים בכניסה לבתי מלון, או בסלקטורים גברתניים בכניסה למועדונים. אנו עוסקים כמובן בשימוש המושאל שעושות דמוקרטיות והתיאורטיקנים שלהן במושג הזה. "שומרי הסף" הם מי שאמורים להגן על הדמוקרטיה מפני מי שמאיים לכרסם בה, לרוקן אותה מתוכן. להילחם בשחיתות הציבורית ולהבטיח מנהל תקין לטובת אזרחי המדינה.
אלא שממש כמו עם "מנהיגי הדרך" באוטובוסים - התחוללה אינפלציה בלתי מבוקרת בשימוש ב"שומרי סף". מראש התכוונו אלו ששאלו את המונח מארמונות פרס להעניק אותו למי ש"אחראי לשלמותו או תפקודו התקין של מוסד או גוף מסוים שאותו הוא מייצג, בהתאם לערכים ולעקרונות של אותו גוף". למשל, מבקר המדינה ומבקרי הפנים של משרדים ומוסדות, יועצים משפטיים, חשבים ורואי החשבון בחברות – הם שומרי הסף הידועים והמוכרים.
לימים, נכללו גם התקשורת ובתי המשפט בתואר "שומרי סף". זה נכון כשהתקשורת מגוונת ומערכת המשפט הטרוגנית. לצערנו (ולשמחתם של לא מעטים אצלנו), התקשורת ומערכת המשפט שלנו אינן סובלות מעודף הטרוגניות, והן שומרות על סף מסוג מסוים מאוד - הסף הטוב בעיניהן. אבל כל מי שלצורכי מיתוג משופר או מאבק פוליטי חולל אינפלציה בשימוש במונח – אשם בזילות המושג ונושאי התואר.
השופט אהרן ברק קבע כי "שר הפנים הוא שומר הסף של המדינה. בידיו הסמכות להעניק אשרות ורישיונות ישיבה בישראל". השופט אליקים רובינשטיין הגדיר את בוחני הרכב "כמי שהציבור הפקיד בידיהם את תפקיד שומר הסף לבטיחותם של כלי הרכב". והמשרד לביטחון לאומי, כשהקים מערך קהילתי להתמודדות עם אלימות, סמים ונשירת תלמידים - הרחיב את הגדרת "שומרי הסף" כמעט לכל האוכלוסייה. "כל מי שיש לו ידע ופוטנציאל להתערב ולמנוע התנהגויות סיכון... לא בהכרח אנשי מקצוע אלא אזרחים, עוברי אורח או שכנים". נו, באמת. מישהו התבלבל כאן בין ערבות הדדית, אזרחות טובה, אכפתיות – לבין "שומרי סף".
# # #
מאימתי השב"כ והעומד בראשו הם "שומרי הסף" בישראל? ודאי לא מעת שהוקמו והופעלו בידי דוד בן־גוריון. גם ההפרדה שמנסים לגזור עכשיו בין "נאמנות לממלכה" ל"נאמנות למלך" הייתה זרה לו. בן־גוריון הטיל על הש"ב ואיסר הראל, שעמד בראשו, לעקוב אחרי מנהיגי מפ"ם, כשחשד שהם נאמנים לרוסיה הסובייטית יותר מאשר למדינה. אחר כך גם הורה לשירות להאזין למתנגדיו בתוך מפלגתו מפא"י, והראל סיפק לו שפע של מידע גם על מפלגות האופוזיציה. הראל היה "שומר הסף" האולטימטיבי, והסף היה בכניסה לחדרו של בן־גוריון. וכשאיסר הראל חלק על מדיניותו ביחס למדענים הגרמנים בשירות מצרים – הורה לו בן־גוריון להתפטר לאלתר. האמון שהיה ביניהם פג.
חוק השב"כ מגדיר את תפקידי השירות: "שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה, וכן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכל כפי שתקבע הממשלה ובכפוף לכל דין".
לכאורה, כתוב במפורש – שמירה על סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, אבל דוק: "מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות וכו'". כלומר, לא כנגד מה שמישהו מראשי המחאה מגדיר כפגיעה בדמוקרטיה או נהמת ליבו של ראש השירות – אלא רק כנגד האיומים המנויים, והכל – כפי שתקבע הממשלה ובכפוף לחוק. כלומר, הממשלה היא שתקבע לשב"כ כנגד אילו איומים על המשטר הוא צריך להגן.
השב"כ אינו "שומר סף" בהגדרתו, אלא רק כחלק מהמטלות שהממשלה רשאית להטיל עליו. נניח שהממשלה סבורה שהקריאות למרי אזרחי, לשיתוק המדינה, לסרבנות או למלחמת אזרחים מסכנות את המדינה ואת המשטר הדמוקרטי שלה - במקרה כזה רשאית הממשלה להטיל על השב"כ לפעול נגד החתרנות הזאת במסגרת החוק. השב"כ אינו רשאי להחליט בינו לבין עצמו, או לבין המפגינים "לטובתו", כי ביטול עילת הסבירות מסכנת את הדמוקרטיה, ולכן עליו לעצור את שר המשפטים או את יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט.
דומה כי השימוש בהגדרת ראשי השב"כ כ"שומרי הסף" רווח מאז שהופיעו כמה מהם בסרטו הדוקומנטרי של דרור מורה (2012) והטיפו להקמת מדינה פלסטינית. אין לי ספק כי אילו היו קוראים לחיסול רשות הטרור הפלסטינית – הם לא היו זוכים לתואר וגם לא לככב בסדרה. למעשה כמעט כל נושא תפקיד שנאבק בנתניהו ובממשלתו או חלק עליהם, הפך "שומר סף". כך זכו לתואר יואב גלנט והרצי הלוי. כך נשלל התואר ממבקר המדינה מתניהו אנגלמן, החשוד בעיניהם כמשת"פ של נתניהו.
# # #
"בפתח החוק עומד שומר סף. אל השומר הזה בא איש מן הכפר ומבקש רשות להיכנס אל החוק, אבל השומר אומר שעכשיו אין הוא יכול להרשות לו להיכנס" - כותב פרנץ קפקא ב"המשפט". גאון הספרות מתאר היטב גם את המצב הנוכחי בישראל. רוב אלו שהתמנו להיות שומרי סף, וכל מי שמינו את עצמם לתפקיד, אינם מגינים על הדמוקרטיה הישראלית. הם מתיימרים להגן על החוק, אך למעשה מונעים גישה אל הצדק. פוגעים בריבונות העם כדי לשלוט בעצמם.
