ביום שאחרי ההתנפלות הבריונית של איתמר בן גביר על ראש השב"כ במהלך ישיבה ביטחונית, כולנו צריכים להתבייש. כשנשאל את עצמנו איפה היינו כשכל זה קרה, ניאחז בזכות השתיקה.
כשישאלו אותנו איך יכול להיות שראש השב״כ נותר כמעט לבדו במערכה הזו, שראשי סיעות האופוזיציה פעו למחרת בבוקר משהו מעורפל במקום להפוך את הכנסת ואת המדינה, מה נענה? כשננסה לברר איך הגבנו כשלמחרת ההתנפלות הזו צצו, כפטריות רעל אחרי הגשם, קריאות למעצרו של ראש השב״כ והשלכתו לצינוק, נביך את עצמנו פעם נוספת. איזו בושה.
בן גביר הוא שר הפרובוקציות. הוא חי מזה, משגשג מזה, פורח בזה. כשתבדקו את הישגיו לא תמצאו דבר למעט פרובוקציות. עוד מהימים שבהם היה בנוער ״מולדת״ ועד עצם היום הזה. הוא לקח סיפור בלעדי של עמית סגל והפך אותו ל״ניסיון הפיכה״, מינף אותו תוך דקות והפך אותו ללינץ׳ פומבי אלים נגד מי שעומד בראש הארגון שמגן על חייו של אותו בן גביר 24 שעות ביממה.
למרבה הפלצות, מי שפיזר בנזין על הסיפור, תדלק אותו והפיח בו רוח כדי שיהפוך לשריפה, הוא בנימין נתניהו. אותו אחד שאמר לא מזמן ש״בן גביר לא ישמש שר בממשלתי״. מי היה מאמין שבסופו של דבר בן גביר ישמש ראש ממשלה בממשלתו.
מה היה שם? בגדול כלום. כן, הייתה בדיקה של השב"כ סביב החשד שגורמי טרור (תנועת ״כך״ מוגדרת ככזו) חדרו למשטרה ומשתלטים עליה. הידיעה עצמה חשובה. לרבים מאיתנו, שעוקבים אחר המתרחש במשטרה, בדיקה כזו היא דבר מובן מאליו. הבדיקה נפתחה בעקבות אירועים מסוימים ומידע מודיעיני.
הכל ממוקד בהר הבית, חבית חומר הנפץ המסוכנת בעולם. בר דיווח עליה לראש הממשלה, כנדרש. היא לא העלתה דבר ולא הבשילה לחקירה. בן גביר הפך את זה להפיכה, ועל פי עדי ראייה לא היה חסר הרבה כדי שיסתער על רונן בר כדי לעשות בו שפטים. אם זה היה בשוק בחברון ורונן בר היה רוכל ערבי, בן גביר בטח היה הופך את הדוכן שלו בבעיטה.
תזכורת: במרץ 2020, אחרי הבחירות שבהן נתניהו שוב לא הצליח לנצח, הוא התייצב מול המצלמות והאשים בהפסד את העובדה שאיתמר בן גביר לא הסכים לרדת מהתמודדות בבחירות, וכך בזבז קולות יקרים.
זה מה שנתניהו אמר, מילה במילה (הכל בגוגל): ״אני אומר לכם בוודאות, אם בן גביר היה יורד, היה יכול לתרום לניצחון עוד יותר גדול. אבל היה לו רק תנאי אחד, והתנאי שלו היה שאני אאשר תפילות של יהודים בהר הבית, דבר שאולי נשמע לכם הגיוני, אבל אני יודע שהוא היה מבעיר את כל המזרח התיכון, היה מעלה את חמתם של מיליארד מוסלמים עלינו, ואמרתי 'יש גבול'. יש דברים שאני לא מוכן לעשות כדי לנצח את הבחירות. אני אשמור על מדינת ישראל״.
האירוע שהשב״כ בדק היה דומה. בקשה של בן גביר ופמלייתו לעלות להר הבית במועד נפיץ במיוחד, בקשה שנבלמה על ידי מפקד המרחב (או המחוז), ולמרות זאת בן גביר הצליח לשנות את ההחלטה באמצעות עושי דברו השונים בתוך המשטרה.
מכיוון שהשב״כ נותר המבוגר האחראי האחרון במקומותינו, וחוק השב״כ מטיל עליו אחריות וסמכויות גם לוודא שגורמים חתרניים או גורמי טרור שהוצאו מחוץ לחוק (כמו ״כך״) לא חדרו לתוך זרועות השלטון, הרי ששב״כ רק מילא את ייעודו. מה גם שהבדיקה, כאמור, לא הבשילה. זה לא הפריע לבן גביר, זה לא הפריע לנתניהו, זה לא הפריע לשרים נוספים להצטרף ללינץ׳ המטורף על רונן בר, ואין פוצה פה ומצפצף.
אנחנו בשלב שבו הריקבון כבר יותר עוצמתי מהגוף שבו הוא פשה. ירון אברהם הביא אתמול במהדורה דוגמה נוספת, לכאורה קטנה, למצבנו. דו־שיח בין מירי רגב לבן גביר בתוך ישיבת ממשלה. רגב נמצאת תחת חקירה משטרתית מאז תחקיר ״היהלומים״ של רביב דרוקר. שימו לב מה היא אומרת: ״לא יכול להיות מצב שהיא פותחת תיקים על חברי הכנסת והשרים ומאיימת עליהם כדי לסתום להם את הפיות ולהפחיד אותם. זו מציאות שמעולם לא היינו בה. יש כתבה, אומנם אני בניגוד עניינים, ואני אומרת את זה, יש כתבה של רביב דרוקר, או כתבה בערוץ 12 על מאי גולן או על כל ח״כ או שר אחר, היא מיד אומרת... כשאין ראיות, הפרקליט המלווה דוחף אותך להביא עוד ועוד ראיות כדי להפיל את השר ולהשתיק באותה נשימה את המשרד. תגידו, לאן הגענו? הם מנהלים אותנו והם מנהלים את להב. יש שם פרקליט מלווה שהוא מנחה אותם. אין, להב הוא לא גוף עצמאי, להב הוא בעצם גוף פרקליטותי לכל דבר״.
צריך להבין: מירי רגב תחת חקירה בעקבות התחקיר המגובה, הממוסמך, המצולם והמוקלט על מעלליה לכאורה במשרד התחבורה. עכשיו היא מתלוננת על זה שיש ״פרקליט מלווה״ לחקירה, שמנחה את החוקרים. כאילו לא מדובר בנוהג ישן נושן, מקובל וחוקי, שנועד להבטיח שלא יוגשו כתבי אישום נגד נבחרי ציבור או בכירים ללא ראיות מספיקות.
ברגע שהפרקליט לא מקבל את התיק בסוף, אלא משתתף בו לכל הדרך, נמנעות אי־הבנות ומבוכות. אם מושגות הראיות הנדרשות להרשעה, על דעתו של הפרקליט, מה טוב. אם לא, עוד יותר טוב, והתיק נסגר. כך היה בכל תיקי השחיתות בעידן הזה. מאולמרט והירשזון (גם אותם רדף הדיפ סטייט?) דרך קצב וכל האחרים. אבל זה לא בא טוב בעיניים של מירי רגב, והיא לא מתביישת לעסוק בזה בתוך ישיבת ממשלה.
ומה עונה לה השר הממונה בן גביר? ״היום זה לא בדיוק ככה״. כלומר, הוא כבר טיפל בזה.
רבותיי, הם יטפלו בזה. הם יטפלו בכולם. הם יטפלו בראש השב״כ והם יטפלו ביועצת המשפטית לממשלה והם יטפלו בנשיא העליון והם יטפלו בכל מי שלא יתיישר עם הדיקטטורה.
ובסוף, כשהם יגיעו לטפל בכם, לא יהיה מי שייצא לרחובות וימחה נגד זה. כן, ההיסטוריה חוזרת. ואסור לתת לה לחזור.
