"צה"ל קיבל החלטה על צמצום סדר הכוחות של כיתות הכוננות והרבש"צים ב־46 יישובים בקו התפר". לא, זאת לא ידיעה מ־6 באוקטובר או מתאריך כלשהו מוקדם יותר. לא, זאת לא שורה מדוח ועדת בדיקה שצה"ל הקים לחקר המחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה, וגם לא תיאור דמיוני ממסקנות ועדת חקירה ממלכתית, ועדה שח"כ גלית דיסטל אטבריאן הסבירה כי הציבור בישראל יכול רק לחלום עליה. זאת ידיעה ששודרה בערוץ 11 השבוע.
ההחלטה על צמצום הכוחות בקו התפר שנועדו להגן על היישובים ביו"ש שבאחריות חטיבת אפרים - התקבלה ב־24 במרץ, כמעט שנה וחצי אחרי השבת השחורה, משיקולים כספיים. הכנסת אישרה את תקציב המדינה, וכפי שהבהיר קודם לכן יו"ר יהדות התורה, שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף, מה שייכת הממשלה למלחמה? הממשלה מחלקת את השלל, כלומר את הכסף, ומקבעת סדר עדיפויות משלה ובו משתמטים שמזמרים "נמות ולא נתגייס" קודמים לרבש"צים, לחיילי סדיר ולאנשי מילואים. אלה הלקחים שהפיקה הממשלה מטבח 7 באוקטובר.
אבל הנקודה המעניינת היא לאו דווקא סדר העדיפויות האנטי־ציוני שקבעה הממשלה בתקציב 2025. הנקודה המעניינת היא שהממשלה לא מתאמצת לתרץ, להסביר, לשכנע. וכל כך למה?
סיבון הדדי
נבחן מקרה דמיוני של ראובן ושמעון. ראובן ביצע שוד מזוין שבמהלכו נקט אלימות קשה. בישראל של פעם הוא היה מכחיש ("לא שדדתי") או לחלופין היה טוען להגנה מהצדק: "גם שמעון ביצע שוד מזוין מלווה באלימות. למה רק אותי מעמידים למשפט?".
בישראל 2025 ראובן, שבינתיים היה לבנימין, מעלה טענה שונה לחלוטין - שדדתי, נקטתי אלימות, אז מה? גם נפתלי, גדי, אביגדור ויאיר, זה הישן וזה החדש, היו שודדים את קופת המדינה ומכים קשות את מי שמעז למחות. פשוט לא הזדמנה לידיהם האפשרות, אז הם משחקים אותה צדיקים וישרים.
זה קו ההסברה של הממשלה הנוכחית.
שר השיכון מתרברב בבית שמש כי הצליח "לסבן" את המדינה הציונית ולהפנות לחרדים (שאינם מתגייסים) קרקעות ותקציבים שנועדו לחילונים (שנלחמים בחזית)? אז מה, גם ממשלת בנט־לפיד הייתה עוצמת עיניים ומאפשרת ליהדות התורה לסבן את המדינה, לו רק הסיעות החרדיות היו מצטרפות לקואליציה.
הממשלה מקדמת את חוק ההשתמטות? מעבירה למוסדות האנטי־ציוניים סכומי עתק? גם בנט, לפיד וליברמן היו מקדמים את חוק ההשתמטות ומפנקים את מוסדות הלימוד, שבהם במקום לימודי ליבה מקפידים על לימודי שנאה למדינת ישראל. הממשלה מתקצבת תריסר משרדים פיקטיביים? גם בנט לפיד וליברמן לו היו בשלטון…
הממשלה מבזבזת את כספי הציבור על בני משפחתו של ראש הממשלה, על אשתו הגנדרנית ועל בנו הבכור שעושה חיים בפלורידה? גם על גילת בנט, ליהיא לפיד, אלה ליברמן, גם על ילדיהם של הפוליטיקאים מהאופוזיציה המדינה הייתה מבזבזת את כספי משלם המיסים, לו רק כל אלה היו מתיישבים ליד ההגה. גם בניהם היו עושים חיים באמריקה, לו היה מי מהפוליטיקאים האלה ראש ממשלה.
וכמובן, גם בכהונת ממשלת בנט־לפיד היה מתרחש 7 באוקטובר. גם ממשלת בנט־לפיד הייתה אוחזת לאחר המחדל בכל הכוח בקרנות המזבח ומסרבת לפנות את מקומה. גם בנט־ליברמן־לפיד היו מתנגדים להקמת ועדת חקירה ממלכתית. גם הם היו מנהלים קמפיין נגד משפחות החטופים, גם הם היו נכנעים לדרישת איתמר בן גביר להותיר את החטופים במנהרות של חמאס, לוּ רק בן גביר היה מצטרף לקואליציה שלהם. גם הם היו קונים שלטון בתפקידים ובכסף, גם הם היו מתנדבים לשלם את חובותיה של סיעת האופוזיציה וממנים את ראשי הסיעה לשרים. בעצם לא. את זה הם לא היו מצליחים לעשות, כי הם חדלי אישים וחסרה להם המיומנות הנדרשת.
בישראל של פעם, ראשי ממשלה ושרים לכל הפחות הקפידו לשחק את המשחק. לטעון שהם פועלים לטובת הציבור. הממשלה הנוכחית לא מוצאת לנכון להעמיד פנים, לתרץ ולהסביר. למה מה, מה אתם רוצים מהם? כולם גנבים, כולם שודדים, כולם מושחתים, כולם נכשלים בטיפול בסוגיות הביטחוניות. רק שלא לכולם יש הזדמנות. אז למה להחליף שור בחמור?
בלי תירוצים
למה הם לא טורחים לחפש תירוצים? להסוות או לכל הפחות להצניע את מפגן היהירות והציניות של השותפות החרדיות שחוגגות על התקציב? (איך אמר גולדקנופף? העוגה גדולה, יש נתח לכל המסובים סביב שולחן הממשלה); להשתיק את המקהלה "נמות ולא נתגייס"? להבטיח כסף וקרקעות לאזרחי המדינה שאינם משתמטים? בכלל, למה הם לא מנסים להרגיע, להנמיך להבות, למה ראש הממשלה והשרים אפילו לא מנסים להשמיע את המנטרה הפופוליסטית המקובלת ש"הממשלה דואגת לכל אזרחי המדינה, הממשלה פועלת לטובת כלל הציבור"?
לא רק כי הם יכולים. גם מפני שאין להם צורך. לא מדובר בבאג בהסברה, מדובר בהסברה שונה בתכלית. הממשלה לא מתאמצת לשכנע את הציבור הרחב, היא מתאמצת לתחזק, לקבע ולחמם את הבייס. לא את כל מצביעי הגוש, את הקבוצה המיליטנטית שתומכת במיזוג כל רשויות השלטון, קבוצה שדוגלת בחזון של ישראל השנייה, שונה מקודמתה, ישראל ריכוזית תיאוקרטית. לא, זאת לא המציאות בינתיים, רק חזון שלפתע מצטייר כמציאותי יותר מאי־פעם.
ובמדינות ריכוזיות ראש ממשלה מעניק ראיונות לעיתונאי חצר בלבד, ע"ע יעקב ברדוגו או גדי טאוב, והשלטון אינו טורח לתרץ ולהסביר. האזרח, חובתו להילחם ולשלם מיסים. השלטון, זכותו לחלק את הכסף לצמרת הפוליטית ולקבוצות ומגזרים שעליהם נשען המשטר. בלי תירוצים.
