מעשה שהיה כך היה: טובה ויצחק יצאו לטיול מאורגן והגיעו עד לקורדובה אשר בספרד. בטרם ההמראה מנתב׳׳ג קנו עבור הנכדים שוקולד טובלרון במבצע נחשק - "שניים פלוס אחד". הרכישה בוצעה בדוכן השוקולד של סקאל דיוטי פרי, והמצרך המתוק היה אמור להימסר להם בעת חזרתם ארצה, תמורת הצגת חשבונית ואישור הקנייה, שהונפקו להם בעת הרכישה.
כאשר שבו לנתב׳׳ג, מחמת הטרדה עם המזוודות העמוסות לעייפה, נשמט מזיכרונם עניין השוקולד הממתין להם אצל סקאל. כאשר שבו לביתם גילו בדאגה כי השוקולד נותר שבוי בשדה התעופה. טילפנו, ביקשו, התחננו, שיגרו פקסים וביקשו שיעבירו להם את המצרך המבוקש, או שיזכו אותם על הסכום חסר התקדים - 180 שקל. אולם התגובה הייתה צוננת וקרה.
לאחר שפע של פניות, הציע עלם בשם ג׳וש את הפתרון היצירתי הבא: כאשר תטוסו שוב לחו"ל תתייצבו אצלנו ותקבלו את הטובלרון. "אנחנו טסים לעתים רחוקות", נאנחו בני הזוג הקשישים. ההצעה החדשה הייתה מפתה: "תפקידו בידי קרוב משפחה שלכם שטס לחו"ל ייפוי כוח והוא, לכשיציג את החשבונית, יקבל את השוקולד הנכסף".
כל המשפחה נערכה למבצע. ואכן, הבת הבכורה הפליגה לארץ רחוקה וכאשר שבה התייצבה בדוכן סקאל, הציגה את החשבונית ואת ייפוי הכוח והושיטה את ידה על מנת לקבל את השוקולד. הסירוב היה תקיף ומפתיע. "היית חייבת להציג גם
את הדרכונים של אמא ואבא על מנת לבצע את המשימה הסבוכה של העברת השוקולד לידיים בטוחות", אמרו לה.
שוב החלה סדרת טלפונים, תחינות ופניות לג'וש, שלא טרח כלל להשיב. עד שיום אחד התקשר למשפחה הכמהה לשוקולד והבטיח: תוך יומיים תקבלו במייל הודעה שבה טמון הפתרון.
הוא לא רמז כי מדובר אולי בישיבת מועצת המנהלים שלא מן המניין, שתתכנס על מנת לפתור את הבעיה המשפטית הסבוכה. אולם עבר שבוע, עברו שבועיים, חלף הלך לו חודש ומי לא שולח מייל? נכון, ג׳וש.
טובה ויצחק פנו למדורנו בבקשת עזרה: "איננו מסוגלים להרחיק עד נתב"ג ולחולל מהומה. אנחנו מבקשים את כספנו או את השוקולד בחזרה".
שלפנו כמנהגנו את חרבנו מנדנה והתוצאה מעוררת שמחה גדולה. טובה ויצחק קיבלו זיכוי בסך 180 שקל, ורכשו שוב בחדווה טובלרון לשמחת הנכדים. ולסיכום: טרטור מיותר ומעורר דאגה. האם זו הדרך לפתור בעיה כה פשוטה? הרי מדובר בחברה רבת־משאבים ובעלת ניסיון רב־שנים. הרי זה עיסוק מיותר בעניין פעוט ערך, שהטיפול בו צריך להימשך בערך דקה.
• • •
צביה היא קשישה בת 84, חולה ומתנהלת בעצלתיים. כגמלאית של חברת מהדרין תנופורט המתינה כבכל שנה, שהחברה תשגר אליה בדואר רשום תלושים לחג בשווי 200 שקל. הסכום אומנם צנוע, אך נחשק על ידה. חלף שבוע, חלף חודש ו־200 השקל עדיין לא הגיעו.
צביה פנתה לפקידה בחברת תנופורט, וזו הפנתה אותה כחץ מקשת לדואר. ומה השיבו לה בדואר בכפר סבא? "תפני לחברה. רק מי ששלח מכתב רשום יכול להתלונן על אובדנו". חזרה צביה ופנתה למהדרין, אולם אלו הפנו אותה שוב לדואר.
יכולים היינו להמשיך עד לבלי גבול את המחזה הנפוץ בממלכת השירות הכושלת בארצנו. פנינו למהדרין, ו־200 השקל הגיעו עד מהרה לידיה של צביה. "הדואר אשם", אמרו לנו בחברה.
אנחנו מציעים להבא לשגר כחץ מקשת את התשלום לגמלאית הקשישה, ואת הוויכוח הנוקב עם הדואר לא לנהל על גבה. מה דעתכם על העצה?❖
טרטרו אתכם? עבדו עליכם?
תנו לרייכר להתרגז בשבילכם: