הפתעתי תמיד מתחדשת נוכח שיטת הניהול הישראלית, ועכשיו למדתי עוד דבר: במקום לפוצץ את גשר מעריב, אפשר היה לפרק אותו, ולא רק זאת, אלא אפילו להעביר אותו למקום אחר.
מתברר שאת הגשר הזה תכנן ובנה צוות מהנדסים בלגי. גשרים כאלה נבנו על ידי הבלגים גם במקומות אחרים בעולם, וגם פורקו, ואפילו ניתנו במתנה למדינות אחרות. גשר דומה פורק וניתן במתנה מבלגיה לתאילנד, אולי אפילו בצירוף קופסת שוקולד. הוא בנוי עד היום בבנגקוק וקרוי “הגשר הבלגי”. יפה לא?
היינו יכולים לתת את הגשר המכוער שלנו למיקרונזיה כמחווה של תודה. אומנם ייתכן שבעקבות כך הם היו מפסיקים את התמיכה בנו, אבל זהו סיכון קל. עלי להזכיר גם שאת גשר מעריב בנו כגשר זמני לפני עשרות שנים. אחד המהנדסים הבלגים הסביר שבכוונה בנו גשר שניתן לפירוק ועשוי מחלקים. הוא סיפר שהם בנו עוד הרבה גשרים מתפרקים כאלה, שניים באלג’יריה, אחד בפנמה ושלושה בבלגיה עצמה.
מתברר שאת הגשר הזה תכנן ובנה צוות מהנדסים בלגי. גשרים כאלה נבנו על ידי הבלגים גם במקומות אחרים בעולם, וגם פורקו, ואפילו ניתנו במתנה למדינות אחרות. גשר דומה פורק וניתן במתנה מבלגיה לתאילנד, אולי אפילו בצירוף קופסת שוקולד. הוא בנוי עד היום בבנגקוק וקרוי “הגשר הבלגי”. יפה לא?
היינו יכולים לתת את הגשר המכוער שלנו למיקרונזיה כמחווה של תודה. אומנם ייתכן שבעקבות כך הם היו מפסיקים את התמיכה בנו, אבל זהו סיכון קל. עלי להזכיר גם שאת גשר מעריב בנו כגשר זמני לפני עשרות שנים. אחד המהנדסים הבלגים הסביר שבכוונה בנו גשר שניתן לפירוק ועשוי מחלקים. הוא סיפר שהם בנו עוד הרבה גשרים מתפרקים כאלה, שניים באלג’יריה, אחד בפנמה ושלושה בבלגיה עצמה.
אני לא מאמין שהאפשרות לפרק את הגשר במקום לפוצץ אותו לא עלתה בחדרי ההחלטות; בטוח שהתייחסו ברצינות לאפשרות כזו, רק שלצערי לא הייתי בישיבות האלה כדי לדווח על הדיונים החשובים לקוראינו. אין לי ברירה אלא לדמיין את מה שקרה:
“בפתח הישיבה שר התחבורה, מה בעניין פירוק הגשר במקום פיצוצו?”.
“כמה נרשמו לטקס פירוק הגשר?”.
"אין נרשמים עד כה”.
“אהה, וכמה נרשמו לטקס פיצוץ הגשר?”.
“אין מקום לקהל נוסף, כבוד השר, ויש אלפים ברשימת המתנה. כל יום אנחנו מקבלים בקשות לפרוטקציה. שתי בחורות שאני כלל לא מכיר גם הבטיחו לי שלא אצטער אם אאשר להן מקום בפיצוץ”.
“הזכרת לי, אתה חייב לשריין מקום לרופא השיניים שלי ונכדיו. הוא רמז לי בנושא בשעה שהמקדחה פעלה”.
“יש כמה מהנדסים מבלגיה שבנו את הגשר והם טוענים שהגשר נבנה מלכתחילה כגשר זמני, לכן הוא עשוי מחלקים שקל לפרק ולהרכיב מחדש”.
“שים בבקשה את הדוח שלהם על שולחנו של העוזר לעניינים בלגיים. ועתה לנושאים חשובים: מה אומרים בטלוויזיה בעניין הפירוק? האם הם יבואו לצלם את הפירוק? האם בעיתונים יהיו כותרות ראשיות בנוסח: הפירוק הגדול?”.
“ענו שאין להם צוות צילום פנוי באותו יום”.
“ואם יהיה פיצוץ של הגשר?”.
“רוצים לבוא מכל תחנות השידור. ידעת שיש טלוויזיה קהילתית בנווה מונוסון? מערוץ 2 מבקשים גם שאתה, כבוד כץ, תגיד כמה מילים למצלמה באופן בלעדי”.
“מה עולה יותר, פירוק או פיצוץ?”.
“יש דעה שצריכים גשר כדי לחבר בין שני חלקי מוצמוץ מעל כביש ואדי ערה, כך שאם לוקחים בחשבון את מה שנחסוך בבניית גשר חדש שם, הרי פיצוץ עולה קצת יותר”.
“ובכן, חייבים לסכם. מה דעתכם מבחינה הנדסית, תחבורתית, בטיחותית?”.
“היינו מעדיפים להשאיר לך את ההחלטה, השר”.
“נו בטח, הכל תמיד על הכתפיים של המנהיג. אין לי אלא להפגין את כושר ההחלטה המעמיק שלי שנית. החלטתי. לפוצץ. ואני, ורק אני, לוחץ על המנוף של הפיצוץ. אין ויכוחים. אם מישהו יתנגד, תגידו לו שאבטל את הפיצוץ, ואני אישית אפרק את הגשר בעצמי ואעביר אותו לשמורת האירוסים בגלבוע, ושיתפוצצו”.