ביום שישי לאחר ארוחת הערב התיישבנו כרגיל, כל המשפחה, מול הטלוויזיה ועם העיתונים של שבת. האחיין שלי ישב לצדי ולאחר שסיימתי ללמד אותו כיצד פותרים סודוקו, עבר לתשחץ. האחיין שלי הוא ילד נבון, תכף בר מצווה, פותר הגדרות שונות ומורכבות בתשחץ לילדים עד ש"נתקע" בשאלה: "מירב מה זה כלי כתיבה ללוח, שלוש אותיות, מתחיל בגימ"ל?" אמי ואני ישר נזעקות ואומרות לו "ברור שזה גיר, איך אתה לא יודע?" והוא בנונשלנטיות ברורה עונה לנו "מה זאת אומרת? מי כותב בכיתה היום עם לוח וגיר".
חזרתי הביתה מנתניה לתל אביב וכל הדרך חשבתי לעצמי על הדור השונה והחדש שלומד היום בבתי הספר, דור חדש שאומנם לא מכיר לוחות וגירים אבל יודע מעולה (ואף יותר מהוריו) לכתוב על הטאבלט, לפתור בעיות במחשב, לתקשר בסקייפ עם תלמידים אחרים, לצלם את שיעורי הבית שעל הלוח ישר למצלמה של הנייד וכדומה. כמה דברים שלנו פעם היו לוקחים שעות של פרוצדורות היום נפתרים בדקות, בלי הרבה מחשבה והשקעה.
כמובן שהתרפקתי על הנוסטלגיה ואמרתי לעצמי כמה טוב היה לנו אז בימים התמימים שלנו עם הלוח והגירים, כמה תמימות ונאיביות היו בדור שלמד עם המורה ובאמת הסתכל על הלוח בכיתה ולא על האייפון, כזה שתקשר עם חברים בשכונה כשכולם מגיעים והולכים לשחק ביחד. חשבתי על הימים האלו שבהם באמת הייתה שכונה ומשחקים משותפים, חזרתי במחשבותי שנים אחורה לשכונה שלי בנתניה, שבה היינו, בנים ובנות, משחקים ביחד, מדברים ולא מסמסים, מתקשרים הביתה רק כשאין ברירה (מתפללים שאתה תענה ולא ההורה), אבל בעיקר והכי חשוב בעיני מבינים זה את זה גם בלי וואטסאפ ופייסבוק.
אבל למרות הכל ולמרות העבר המרתק של כולנו, חייבים להבין שזו המציאות היום ואלו החיים שלנו, אין מה להילחם בהם צריך לדעת איך להשתלב עמם. להבין שלפעמים הילדים שלנו מעדיפים לשחק במחשב זה עם זה (כשכל אחד נמצא בביתו), מעדיפים את השכונה בתוך הקבוצה בוואטסאפ, ומקסימום יושבים בגינה של הבניין ומדברים.
אבל אני חייבת לומר: לאחר שנים של עבודה עם בני נוער הבנתי שלמרות הכל, למרות הטכנולוגיה והתקשורת בוואטסאפ ובפייסבוק, עדיין הדרך הכי טובה להשפיע על הילד שלך או להשפיע כמורה או מדריך היא במציאות. בסופו של דבר, עדיפה התקשורת האישית, ברורה ופנים אל פנים, ולא דרך מסכים.
בשבוע שעבר, בפתיחת ועדת החינוך של הכנסת, אמר לנו השר נפתלי בנט כי לאחר למידה עמוקה של נושא החינוך, הוא הבין שלמרות כל הטכנולוגיה, מורה טוב בכיתה זהו המפתח להצלחת התלמידים בארץ. אני מסכימה עם כל מילה שלו. עם כל הכבוד לקדמה, המורה בכיתה הוא האיש החשוב במערכת, הוא לא יופיע מולך במסך אלא הוא יהיה מולך בכיתה, ידבר איתך, יקשיב לך ויבין אותך. למרות כל האמצעים הטכנולוגיים, הלוח והגיר הישנים שבהם נעזר המורה כשעמד מול הכיתה והסביר להם איפה טעו או צדקו זו הדרך הנכונה לעשות חינוך אמיתי בארץ. אני עדיין מאמינה בכך.
בברכת שנת לימודים פורייה ומוצלחת לתלמידים ולכל צוותי החינוך בארץ.
הכותבת היא ח"כ מטעם סיעת כולנו וחברה בוועדת החינוך