יש חוט אחד שמחבר את כל מעשי האלימות הפלסטיניים נגד יהודים ברחבי הארץ בשבועות האחרונים. החוט הזה הוא הרעיון השקרי שישראל פועלת לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית ולהרוס את מסגד אל־אקצא.
כל הדוקרים והיורים, כל משליכי בקבוקי התבערה ומיידי האבנים מדקלמים את השקר הזה. כל המי ומי - מחברי כנסת ערבים ועד מנהיגי חמאס ופת"ח, שלא לדבר על השדרנים באל־ג'זירה ובכלי התקשורת של הרשות הפלסטינית ושל חמאס - חוזרים כמו תוכים על השקר הזה. ומי שעומד במרכז ההסתה ומזין אותה הוא לא אחר מאבו מאזן, יו"ר אש"ף והרשות הפלסטינית.
ב־16 בספטמבר - כפי שתיעד ארגון מבט לתקשורת פלסטינית - נשא אבו מאזן נאום ששודר בטלוויזיה והועלה לדף הפייסבוק שלו, שבו הטיף: "(מסגד) אל־אקצא שלנו... אין להם (ליהודים) זכות לטמא אותו ברגליהם המטונפות. לא נאפשר להם, ונעשה כל שביכולתנו כדי להגן על ירושלים".
עוד המשיך אבו מאזן: "אנו מברכים על כל טיפת דם שנשפכה למען ירושלים, שכן זהו דם נקי וטהור, דם שנשפך למען האל. ברצון אללה, כל שהיד יגיע לגן עדן וכל פצוע יזכה בגמול מהאל". שבועיים לאחר מכן, הוא פתח את נאומו בפני עצרת האו"ם עם אותם שקרים, איומים ודברי הסתה.
לפני כשנה אמר אבו מאזן דברים כמעט זהים בנאום שנשא בפני ועד הפועל של אש"ף. "עלינו למנוע מהם (מהיהודים) להיכנס למתחם הקדוש בכל דרך שתהיה", אמר אז. "זה המתחם הקדוש שלנו, זה אל־אקצא שלנו וזו הכנסייה שלנו (כנסיית הקבר). אין להם זכות להיכנס אליהם, אין להם זכות לטמא אותם. אנחנו צריכים למנוע זאת מהם. נעמוד בפניהם בגוף חשוף כדי לשמור על המקומות הקדושים שלנו".
19 פעמים שודרו דברי אבו מאזן בערוץ הטלוויזיה הפלסטיני בשבועות שלאחר מכן. במהלך התקופה הזאת בוצע הטבח בבית הכנסת בהר נוף, ניסיון הרצח של יהודה גליק ופיגועי הדריסה בירושלים. 11 ישראלים נרצחו בגל הטרור הזה.
אז, כמו היום, אבו מאזן ואנשיו לא הסתפקו בהסתה נגד יהודים, הם גם נתנו שלל תמריצים כלכליים וחברתיים לפלסטינים כדי לעודד אותם לצאת מהבית ולתקוף יהודים.
מדי שנה הרשות משלמת יותר ממאה מיליון דולר למחבלים שיושבים בתוך בתי סוהר ישראליים ולבני המשפחות שלהם. כפי שדווח השבוע, המשכורות של מחבלים כלואים נעות בין פי ארבעה לפי שבעה מהמשכורת הממוצעת במשק הפלסטיני. ההשפעה של התמריצים הכלכליים הללו על המחבלים שיוצאים לפגוע בישראלים היא ישירה וחד־משמעית.
התמריץ הכלכלי הוא הסיבה לכך שהמחבלים "העממיים" טורחים להודיע בדפי הפייסבוק שלהם, זמן קצר לפני שהם יוצאים למסעות הרצח שלהם, על כך שהם עומדים להפוך לשהידים כדי להגן על אל־אקצא. הם רוצים את הכסף.
עצם העובדה שכל מחבל בפוטנציה יודע כי אם יהרוג יהודים, כלי התקשורת של הרשות יהללו אותו, ואולי אפילו יקראו לאצטדיון כדורגל על שמו, הוא תמריץ מהותי לביצוע טרור.
אבו מאזן נוהג להיפגש עם מחבלים משוחררים ועם בני משפחותיהם של שהידים באופן קבוע כבר שנים רבות. המסר מן הסתם הועבר לחברה הפלסטינית.
דו־קרב עם פוליטיקאים
מחלוקת חריפה שוררת כיום בין הדרג המדיני לדרג הביטחוני באשר לטבעה של מתקפת הטרור הפלסטינית הנוכחית. המחלוקת הזאת פרצה לעיני כל ביום רביעי בלילה, כאשר מפקדי צה"ל יצאו נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושריו, ואמרו באמצעות כתבים צבאיים כי אבו מאזן מנסה להרגיע את השטח בעוד נתניהו ושריו טענו כי הוא גורם לתבערה באמצעות ההסתה הפרועה שלו נגד ישראל.
בינתיים ראשי צה"ל, התומכים באבו מאזן, מנצחים בדו־קרב עם הפוליטיקאים. זאת המסקנה המתבקשת מהודעת משרד ראש הממשלה שלפיה תיאסר כניסתם של שרי הממשלה וחברי הכנסת להר הבית עד להודעה החדשה. הרי אם אבו מאזן פועל להרגיע את הרוחות, צריך לעזור לו ולמנוע "פרובוקציות" של יהודים כאלה או אחרים, הפועלים לממש את הסטטוס קוו על הר הבית באמצעות ביקורים בו.
ראשי צה"ל מנצחים בדו־קרב עם הפוליטיקאים.יעלון ואיזנקוט. דוברות משרד הביטחון
המחשבה של ראשי מערכת הביטחון מובנת: הם ממשיכים לשתף פעולה ברמות אלה ואחרות עם הכוחות הפלסטיניים הנתונים למרותו של אבו מאזן, במאבק נגד תאי חמאס ונגד ארגונים אחרים הפעילים ביהודה ושומרון. על כן, הם דבקים בתפיסה כי אין שום דבר חדש פה. לדידם, על ישראל להמשיך לפעול כפי שאנו פועלים שנים רבות: בצורה נקודתית נגד מקורות מקומיים של פורענות, במקום להכיר בשורש הפורענות ולטפל בו.
אלופי צה"ל מסרבים להכיר בכך שאבו מאזן משחק כאן משחק כפול. מצד אחד הוא מורה לכוחותיו להיות נחמדים למפקדי פיקוד המרכז, כשאלו באים לטפל בתאי טרור של חמאס ושל ארגונים אחרים שאינם סרים למרותו. מצד שני, הוא עובד עם אותם גורמים אסלאמיים כדי להסית ולממן מלחמת דת נגד יהודים.
משום מה גם מפקדי צה"ל נופלים לתוך פח הקביעה השקרית כי עצם קיום שיתוף פעולה ביטחוני בינם לבין כוחות הביטחון הפלסטיניים שבשליטת אבו מאזן הוא הגורם העיקרי לשקט.
הנתונים מספרים סיפור אחר לחלוטין. כפי שהפרשנית אוולין גורדון סיכמה השבוע בכתב העת "קומנטרי", התרומה של אבו מאזן לירידה ברמת הטרור הפלסטיני זניחה. הגורם לירידה התלולה בטרור, משיאו בשנת 2002 ועד עכשיו, היה ועודנו פעילות צה"ל. עד שהתחיל צה"ל להעביר סמכויות ביטחוניות לכוחות פלסטיניים בשנת 2007, רמת הטרור כבר ירדה ב־97%.
כפי שהסבירה גורדון, הרמה הנמוכה של הטרור נשמרת לא בזכות שיתוף הפעולה עם כוחות פלסטיניים, אלא בזכות סירובה של ישראל להפסיק לפעול בערים שבהן ניתן אור ירוק לפעילות ביטחונית של כוחותיו של אבו מאזן בשנים האחרונות.
גורדון אף הזכירה כי המקום היחיד שבו אבו מאזן היה באמת אחראי לביטחון, מאז החליף את יאסר ערפאת בשלטון, היה עזה. בין פינוי עזה על ידי ישראל בספטמבר 2005 ועד גירוש פת"ח מהרצועה על ידי חמאס ביוני 2007, הוא היה השליט היחיד ברצועה. בתקופה זאת הוא לא עשה דבר כדי למנוע שיגור טילים לעבר ישראל או לאסור על הכנסת נשק מתקדם לרצועה ממצרים.
נכון, מאז 2007 אבו מאזן חש מאוים על ידי חמאס, ועל כן הוא מוכן לעבוד עם ישראל כדי למנוע את השתלטות הארגון על יהודה ושומרון. אבל באותו זמן הוא גם מנסה למשול בממשלת אחדות עם חמאס, גם מממן את הטרור, גם מסית את בני עמו וגם פועל בזירה הבינלאומית כדי ליטול מישראל את הזכות להגנה עצמית וכדי לפגוע בכלכלה שלה.
לעצור את המימון
אי רצונם של הפוליטיקאים להתעמת עם ראשי מערכת הביטחון מובן. הגיוני שהמהלומה שנתניהו ספג בשנת 1996, כאשר ראש השב"כ דאז עמי איילון האשים אותו במתקפת הטרור של הרשות בעקבות פתיחת מנהרת הכותל, עוד משפיעה עליו. אבל הגיע הזמן לשים קץ למצב הזה.
אי אפשר לקבל יותר כמובן מאליו את הגיבוי הלא מוצדק ואף מסוכן שצה"ל מעניק לאבו מאזן. הגיע הזמן להתחיל לפעול נגדו ונגד מערכת הטרור והג'יהאד שהוא מזין ומממן. למרבה המזל, הממשלה יכולה לפעול באופן יעיל נגד המערכת של אבו מאזן גם בלי לערב את תומכיו לובשי המדים, לפחות בשלבים הראשונים.
בסמכות הממשלה לפעול נגד שני הנדבכים העיקריים של מפעל הג'יהאד של אבו מאזן - המימון וההסתה - בלי לערב את צה"ל. בכל הקשור למימון הטרור ולמתן תמריצים כלכליים לפלסטינים לפגוע בישראל, הכנסת יכולה וצריכה להעביר חוק שלפיו כל רכוש ששייך למחבל, וכל רכוש שנוצל להכנת או לביצוע פיגוע נגד ישראל, ייתפסו על ידי המדינה ויועברו לבעלות נפגעי פעילותו.
בין השאר יוחרמו בתיו של המחבל ושל בני משפחתו, כלי רכב שעומד לרשותם, חשבונות בנק וכל רכוש אחר ששימש לארגון ולביצוע הפיגוע. כמו כן, כל הכנסה עתידית שתועבר למחבל או לבני משפחתו כתמורה למעשיו אף היא תיתפס על ידי המדינה ותועבר לקורבנותיו.
במקביל, הגיע הזמן שישראל תפסיק לממן את הרשות הפלסטינית. על הכנסת לאסור בחוק את המשך ההעברה של כספי המסים שישראל גובה על יבוא לרשות הפלסטינית לידי הרשות. על האיסור הזה להישאר בתוקף כל עוד שר הביטחון אינו מאשר כי הרשות הפסיקה לחלוטין את כל פעולותיה למען הטרור, לרבות מימון, הסתה, אימון, הכוונה וארגון.
כל הכספים שישראל גובה צריכים לעבור קודם כל למוסדות הישראליים שלהם הרשות הפלסטינית חייבת, ולאחר מכן לקורבנות הטרור. בדרכים הללו תייבש ישראל את ביצת הטרור, משום שהיא תבטל את התמריצים שאבו מאזן מעניק למבצעיו.
אשר להסתה עצמה, על ישראל לנקוט גישה הפוכה מזו שנתניהו נקט ביום רביעי, עם הטלת האיסור על ביקורים של נבחרי ציבור בהר הבית. הבעיה היא, מן הסתם, לא הביקורים אלא התעמולה המסיתה והשקרית שמפיץ אבו מאזן באופן ישיר ובאמצעות כלי התקשורת שבשליטתו. אסור לישראל להסכים לשלם מחיר כלשהו על שקרים אלה.
אם כבר אבו מאזן גובה מחיר דמים על פעילויות שאנחנו לא מבצעים, לפחות כדאי לנו לנהוג כפי שהוא טוען שאנו פועלים. על כן, במקום לשלוח מכתב למלך עבדאללה או לאבו מאזן שבו נתניהו מבהיר כי לא חל שום שינוי בסטטוס קוו בהר הבית - כדאי שנתניהו ישלח מכתבים לכל לחברי הכנסת, שבהם הוא מודיע כי בהתאם לסטטוס קוו הוא לא יפעל כדי למנוע או לצמצם את זכותם לעלות להר הבית כל אימת שהם רוצים.
הטרור הפלסטיני הפוקד אותנו בימים אלה אינו עניין ספונטני. אבו מאזן יוזם אותו ומכוון אותו. כדי לשים לו קץ עלינו לפעול נגדו. כל פעולה אחרת לא תביא ליותר מרגיעה זמנית שתסתיים ברגע שהוא יחליט לסיים אותה.