המצב הבטחוני ומקרי הרצח המזעזעים של הימים האחרונים, הסיטו את תשומת הלב מסרטוני הזימה שתועדו, על פי הפרסומים, במועדון 'אלנבי 40' בתל אביב, ושודרו בחדשות.
אבל אני מבקש לחזור ולהתמקד לרגע בתופעה, שבאה לידי ביטוי בתמונות האלו, שמעניקות נקודת הסתכלות נוספת על השינוי העמוק שחל בהרגלי הבליינות בישראל ובמערך הערכים שלנו.
בעשור האחרון חיי הלילה בישראל זינקו בערכים קוואנטיים מבחינת עוצמת ההוללות, החופש המיני, השימוש באלכוהול ובסמים והכסף שהתחום מגלגל. כל אלה צמחו למימדי ענק.
כשהייתי קטנצ’יק, לפני יותר משני עשורים, רוב הברים והמועדונים הציעו בירה מכבי, לפעמים מכבי חבית, מערכות סאונד מיושנות, אורגן אורות וניאון, שעבד בהתאם לרצונו של בעל הבית. במקומות אקזוטיים במיוחד, היית יכול למצוא טוסט בתפריט. האופנתיים והנועזים מבין החברים יצאו ל-'ליקוויד', נהנו מפרפורי הגסיסה של ה'פינגווין' וחלמו על 'אלנבי 58'. השיח בנוגע למועדון ההוא הפך למיתולוגי וכלל דיון על סמים וסקס שנשמע היום כבר זניח ומיושן.
אני בזמנו לא חלמתי להיכנס למקומות האלו. הסלקציה הייתה רצחנית ובכלל כל העיסוק הנ”ל נתפס כבוהמי ומרוחק עבורי ועבור חברי החננות ההרצליינים: תוצר מובהק של החינוך הישראלי של סוף שנות ה-70 ותחילת ה-80.
את השמרנות הישראלית של העידן ההוא חוויתי באופן אישי. יותר נכון לומר משפחתי.
בתחילת שנות התשעים בעודי משרת בבסיס צבאי אי שם, פשט על ביתי בשעת בוקר מוקדמת ובתהלוכה מפוארת, כוח שיטור חמוש ומתוקשר, סטייל המעצר של שלמה לחיאני. המטרה של שלטון החוק הייתה לעצור את אמי על החזקת צינג’לה פלוס. בתום הפעולה הנועזת אימא הוכנסה לזינזנה, נחקרה ארוכות, זכתה לכותרות בעיתונות, כולל איזכור במבזק החדשות של קול ישראל ברדיו, ונשארה עם טראומה לכל החיים.
היום, ספק אם קצין כזה או אחר היה חולם על ביצוע מעצר כזה. הרף נמצא במקום אחר לחלוטין.
מגה מועדונים וברים ממלאים את המדינה, הבירה התחלפה בוודקות יקרות, בעלות של כמאה שקל לדרינק, הסמים הקלים זמינים במועדונים וכך גם הסמים הקשים. חייזר שיגיע לאחד ממרכזי הבילוי וינסה בתמימותו לבקר בשירותים, ייאלץ להמתין זמן ארוך בתור עד שהמסניפים והמתעלסים יסיימו את מעשיהם בתאי הנוחיות. עידן הגלובליזציה והשפע הכלכלי החדירו תפיסת בילוי חדשה. לצעירים עשירים יש טונות של כסף לפוצץ, ואת החגיגיות שחוו בניו יורק ובאירופה הם ייבאו לכאן, ובעקבותיהם מגיעים צעירים מכלל הציבור.
רמת המוסר השתנתה אף היא.
פעם המדינה רעשה כשרבע ציץ נחשף בעיתון. עיתוני זימה נרכשו בשקט במחבוא, וסרטים פורנוגרפיים היו מוצר נדיר שהוחבא מאחורי מדפים מרוחקים בספריות וידאו מקודדות. הצריכה הייתה בעיקר עניין גברי ועצם האזכור של הנושא נתפס כבזוי. אבל בעידן הרשת הכול אחר - הררי פורנו גודשים את חיינו וזולגים גם לסדרות ולסרטים מובחרים. גברים ונשים ממעמדות ומקומות שונים מספרים בגלוי שהם צופים בזה. בלי נקיפות מצפון ובלי בושה.
התמהיל שהוצג כאן הופך את הזימה לחלק מרכזי בתרבות הבילוי הישראלית. הסרטון שגרם לתהודה הציבורית הוא אחד מני רבים ששוטפים את הרשת והוואטסאפ, ובהם אפשר לראות אקטים מיניים מתרחשים לעיני כל בברים או במועדונים. חלק מהמקומות אפילו ממתגים עצמם כמקומות בהם הכול יכול להתרחש, כולל סקס פומבי. חובבי הקונספירציות טוענים שנערות ליווי נשכרות לטובת פעולות פומביות כאלה, כדי לייצר שיח ער ולמשוך בליינים למקום.
אין ספק שהפעילות הזו דוחה ומבזה, ומבלי להיות צדקן יתר על המידה, די עצוב שהגענו לשם.
בנימה אישית - קיראו לי חובב ניקיון אובססיבי, אבל בעיני זה מאוד לא אטרקטיבי כשישבן חשוף, גברי או נשי, מונח על הבר, לצד האוכל והשתייה שלי. בירה רצוי לשתות קרה ובנחת, בלי גניחות ואיברים רוטטים מסביב.