השבוע הבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו להיאבק במלוא העוצמה בתנועה האסלאמית ולחוקק חוקים שיגבילו את פעילותה, יעצרו את העברת הכספים אליה ואף יוציאו אותה לחלוטין אל מחוץ לחוק. אך האם יש סיכוי שזה באמת יקרה? מה השתנה בעצם מאז 2002, כשאריאל שרון התחייב לעשות את אותו הדבר בדיוק?
התנועה האסלאמית בישראל הוקמה ב־1971 על ידי השייח' עבדאללה נימר דרוויש. שורשיה נטועים עמוק באידיאולוגיה הקיצונית של תנועת האחים המוסלמים, הקוראת להשליט את דת האסלאם על פני כל האזור. הפרדוקס הגדול ביותר הוא שדווקא בכל שנות השלטון הבריטי לא הצליחה התנועה להתרומם ולקדם את פעילותה, לא בתחומי ישראל ולא בתחומי ירדן. דווקא מדינת ישראל שאחרי מלחמת ששת הימים היא זו שאפשרה לתנועה הזאת לגדול, לצמוח ולפזר ארס ואידיאולוגיה קיצונית בקרב ערביי ישראל והגדה.
במהלך שנות ה־80 וה־90 התחזקה אחיזת התנועה בשלטון המקומי במגזר הערבי, כולל בעיריית אום אל־פחם, שבראשה עמד השייח' ראאד סלאח במשך יותר מעשור. סלאח נחשב כיום לדמות הדומיננטית ביותר בתנועה האסלאמית, והוא עומד בראש הפלג הצפוני, הקיצוני יותר שלה, שאותו מעוניין נתניהו להוציא אל מחוץ לחוק.
האמת היא שההבדלים בין הפלג ה"מתון" יותר לזה של סלאח מינוריים לחלוטין. שני הפלגים אינם מכירים בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית, ושניהם מעוניינים להשליט את האסלאם על פני המזרח התיכון בהתאם לחזון האחים המוסלמים. ההבדל הוא שהפלג הדרומי הסכים להשתתף בפוליטיקה הישראלית ולממש את חזונו מתוך מוסדות השלטון, ואילו הצפוני אינו מכיר כלל במוסדות אלו.
סלאח מוביל לאורך שנים קו תקיף וקיצוני מאוד הכולל הסתה נגד מדינת ישראל וכוונתה להשתלט על הר הבית. הוא הוביל את בניית המסגדים החדשים בהר הבית, ודאג להשמיד כל זכר היסטורי לממצאים היהודיים הייחודיים שהיו על ההר. הוא קורא לערביי ישראל למות למען הצלת אל־אקצא והוא היה מראשי המסיתים בפרוץ המהומות בקרב ערביי ישראל בשנת 2000. אפילו בריטניה גירשה אותו ואסרה עליו לפעול בתחומה.
אבל במדינת ישראל, ראאד סלאח הוא אדם חופשי הממשיך בפעילותו ללא כל הפרעה. הוא נעצר אומנם בעבר בגין תקיפת שוטר, אולם מעולם לא טופל משפטית למרות ההסתה וההמרדה שאותן הוא מוביל ללא הרף. גם הניסיונות להוציא את התנועה אל מחוץ לחוק לא החלו היום. כבר ב־2002 הוכנו מסמכים מנומקים, נאסף מידע והוגשו המלצות על ידי השב"כ, אולם הדרג המשפטי והדרג המדיני ויתרו על המאבק ואפשרו את המשך פעילות התנועה.
חשוב להבין שעצם הוצאת התנועה אל מחוץ לחוק לא בהכרח תפסיק את פעילותה הקיצונית. בעבר כבר סגרה המדינה כמה עמותות שהקים סלאח, אולם אלו נפתחו מחדש בשמות אחרים. כך יהיה גם אם תוצא התנועה כולה אל מחוץ לחוק. הפעילות תימשך, ההסתה הקיצונית של סלאח תגבר, הפעילות על הר הבית תתרחב ושוב נמשיך לכבות שריפות.
הפתרון נעוץ בשינוי חקיקתי יסודי. החשש המופרז של ראשי מערכת המשפט והפוליטיקאים מאובדן הערכים הדמוקרטיים של מדינת ישראל ומפגיעה בזכויות האדם יוצר בפועל ממשל חלש המשתמש בכלים חוקיים מוגבלים ומועטים נגד קבוצות קיצוניות דוגמת התנועה האסלאמית.
מהבחינה הביטחונית והמודיעינית צריך להבין כי קל יותר לאסוף מידע על התארגנות הפועלת בגלוי מאשר על כזו היורדת למחתרת ומתחילה לפעול בצורה חסויה וסודית. זה בדיוק מה שיקרה אם תוצא התנועה אל מחוץ לחוק. שב"כ יודע להביא את המידע. ההחלטה על מה שייעשה בו היא של הדרג המשפטי והמדיני.
ולכן על המדינה לנקוט מיידית כמה צעדים סיכוליים ומניעתיים:
■ לעצור לחלוטין את כל הזרמת הכספים לתנועה ולגבות זאת בחקיקה או בצווי חירום.
■ לעצור את מובילי התנועה בעוון הסתה ומרד ולהחמיר בעונשיהם.
■ להפעיל את כלי המעצרים המינהליים וצווי ההרחקה כדי להרחיק את השייח' סלאח וחבריו מהשטח לתקופה ארוכה.
■ למנוע לחלוטין את יכולתם של חברי התנועה האסלאמית שאינם מכירים במדינה, לפעול בתוך מערכת השלטון הפוליטית שלה.
■ לפגוע באופן שוטף ומתמיד במוסדות התנועה, בעמותות הכספים שלה, בפעילותה בקרב הציבור, עד כדי שיתוק יכולתה לפעול.
■ לחקור ולהעמיד לדין את חברי הכנסת המסיתים נגד המדינה.
הכותב שימש כראש מטה ראש השב"כ