שוב אותו העשב: הפוסט של חגי עמיר היה הזדמנות לימין - שפוספסה

מן הסתם רוב רובו של הימין לא בדיוק הוצף בהשראה, אבל לך תדע. כשכל הכבשים שותקות אפשר רק לנחש. מצחיק, אבל דווקא מנפתלי בנט ניתן היה לצפות שיתבטא. אני יודעת שזה נגד חוקי השמאל לומר עליו מילה טובה, ובכל זאת - בנט ושקד מתנהלים בהרבה יותר אחריות מאשר כל אחד אחר בממשלה. 

בשבוע האחרון בנט נאם בפומבי על גבולות השיח הביקורתי נגד בית המשפט: ״בית המשפט הוא בשום אופן לא אויב, כולנו באותו צד״. אם זה לא מספיק, הוא גם דיבר כמעט בהערצה על תכונות שאהב ביצחק רבין, קבל עם וגלצ. אומרים שבנט התאהב בתפקיד ושהוא מסתכל על הכל כחינוך, אבל בינינו, הוא פועל בחוכמה גם אם זו לא הסיבה. כשמישהו מתנהל בממלכתיות כזו, הוא משדר מנהיגות - ודווקא זה מה שהופך אותו לאלטרנטיבה שלטונית. עם כל הכבוד לפרובוקציות, היעילות שלהן היא מוגבלת ומקומית.

אבל מאז התפרסם הפוסט המסית של עמיר ועד לכתיבת שורות אלו - לא שמענו מבנט מילה. אולי לשוליים הסהרוריים של עמיר ושות׳ אין צורך להתייחס, אבל בנט מצהיר שהוא אדם של ערכים. אז איפה הערכים כשהכיעור המטורף מרים את ראשו בימין הקיצוני?

השמאל מסב את המבט ומתעלם בסיסטמטיות מהקיצונים המזיקים שלו, אבל זה לא אומר שגם בימין צריך לאמץ התנהגות כזו, שמפחדת לחרוג מהמנטרה ומאפיינת תבוסתנים. חלק מהאחריות הריבונית היא להגדיר את האידיאולוגיה, כולל את הגבולות שלה.

בנט היה צריך לקום בגאווה, ולומר שאין בין מה שאמר עמיר לבין האידאולוגיה שלו שום דבר. אם הימין לא משרטט את הגבולות שלו באופן ברור, אין לו מה להלין על הדה־לגיטימציה שעושה לו השמאל. הימין אומנם לא יכול לגזור את עצמו מתוך הסטנדרטים הצדקניים, אבל שתיקה עלולה להתפרש כהזדהות, ואלה הרגעים שבהם הימין פוגע בעצמו.

רוב פלגי הימין מפחדים לשים גבול למטורפים ולאבד קולות למישהו שינצל את המומנטום הפוליטי ויצדיק אותם, אבל מה יוצא להם מזה? במקום שהם ישלטו בערכים, הזנב הקטנטן מכשכש בכלב. אם מפלגות הימין לא יסכימו ביניהן להוקיע יחד את ההזויים האלימים, יקרה להם מה שקרה לשמאל: הקיצוניות תגמור אותם, כי השפויים יפסיקו להזדהות ויעברו למרכז. ומי שינסה לגזור קופון פוליטי מהובלת המופרעים? הרי הימין הוא הריבון, והוא יוכל (ובצדק) להוציא את הקיצונים שלו מחוץ לחוק. לא רק עמותות השמאל וראאד סאלח הם האויבים של נפתלי, אביגדור וביבי - אלא גם המשוגעים מימין.

מקרה חגי עמיר הוא בעיה לימין, אבל הוא גם הזדמנות. זה נחמד לחלום על הנפת דגלים בהר הבית, אבל את ערכי המולדת איכשהו נראה שהקהל הימני כבר הפנים. כדי לשרוד צריך איזון. עשבים שוטים ואלימים לא יכולים להמשיך להיות חלק לגיטימי מהימין השפוי, וטוב יעשו מפלגות הימין שחפצות בשלטון אם יתנערו מהם באופן ברור. במקום להיגרר אחרי הערכים של חבורת ברוך מרזל, עדיף שיתעמקו במגוון ערכי החברה שהם היו רוצים לראות במדינת ישראל.