בשבוע שעבר פרסמה הנהלת בתי המשפט את פסק הדין האחרון של סגן נשיא בית משפט המחוזי בתל אביב, השופט עודד מודריק, הפורש לגמלאות. בפסק הדין הוא החליט לזכות מכל אשמה (!) את צמד הטייקונים, ויקטור צ'רנוי וגד זאבי, אחרי משפט שנמשך למעלה מ־11 שנה.
הזיכוי של שני השותפים לפרשת בזק הדהים את העיתונות הכלכלית החדשה. כאשר החל המשפט עוד היו מרבית בכיריה כתבים אפרוריים במדורי הכלכלה המיושנים, ואולי משום כך מרביתם הריעו למודריק והתעלמו מההתנהלות השערורייתית של משפט הטייקונים - הן מבחינת משך הזמן והן מבחינת חומרת העבירות שייחסה הפרקליטות הכלכלית בתיק אשר הסתיים בזיכוי.
לא כך נראו פני הדברים באולמו של מודריק אתמול, כאשר ריקו שירזי התייצב כדי לשמוע את הכרעת הדין בתום משפט שנמשך "רק" ארבע שנים. מלכתחילה היה ברור כי לאחר שהשופט מודריק בחר ליחצ"ן את פרידתו מהמערכת באמצעות זיכוי צמד אנשי העסקים מהאליטה הכלכלית, בפסק הדין האחרון הוא מתכוון להרשיע את שירזי, בוגר שכונות העוני של נתניה וכפר שלם אשר הוגדר בתודעה של השופט כראש ארגון פשיעה.
השופט הקדיש כמה פסקאות מפרי עטו לאישיותו הבעייתית של עד המדינה בתיק, שהולמת בדיוק את עבירות המרמה שיוחסו לו לאורך שנים, כמו גם את הופעתו העלובה בבית המשפט. אולם אז הדהים כשקבע כי "היקף כזה של ארגון פשע מצדיק את המהלך של המדינה לחתום על הסכם עד מדינה עם אדם מורכב ובעייתי". השופט מודריק נהג כאחרון הפובליציסטים כאשר הגדיר את שירזי ראש ארגון פשע למרות שהוא מעולם לא הורשע בעבירה של ארגון פשיעה.
"מדובר בעבריין מרמה מועד, שהונה את רשויות המס ואת השותפים שלו לאורך השנים, בעזרת עומק עברייני ויכולות אינטלקטואליות יוצאות דופן", אמר השופט על עד המדינה, "לכן היה לי ברור שאני צריך לקחת בחשבון את התכונות האלה של עד המדינה אל מול הראיות של התביעה, והגעתי למסקנה כי נמצאו ראיות הסיוע הדרושות בחוק לעדותו של עד המדינה".
לפי כתב האישום, הלווים זומנו לביתו של שירזי, שם הם אושרו כמי שראויים לקבל הלוואה. במעמד הפגישה הוסברו ללווים, על ידי עד המדינה ושירזי, פרטי ההלוואה ותנאיה. המדינה טענה כי השניים הסבירו להם שבמקום לקבל חשבוניות רגילות על ההלוואות והריבית, הם יקבלו חשבוניות פיקטיביות עבור רכישת מוצרים שונים לכאורה, בעיקר דלק ועבודות בנייה, כך שסכום המע"מ הגלום בחשבוניות יהיה שווה לסכום הריבית השבועית או החודשית על ההלוואה.
באופן הזה, נטען, הגדילו הלווים באופן פיקטיבי את הוצאותיהם לצורכי מס הכנסה ומע"מ, והתחמקו בפועל מתשלומי מסים אלה. למעשה, התביעה הוכיחה במשפט כי חלק מהלווים קיבלו מעד המדינה חשבוניות פיקטיביות וניכו אותן בדיווחיהם התקופתיים לרשות המסים, כך שהחזר ההלוואה והריבית שולמו על חשבון תשלומי המס שלהם לקופת המדינה. במסגרת התהליך הזה, עד המדינה ושירזי קיבלו מהלווים את ההמחאות הרשומות לכאורה לפקודת החברות הפיקטיביות (עבור רכישת המוצרים לכאורה), ותוך הסוואת מקור ההמחאות הם פרעו אותן באמצעות משרדים לשירותי מטבע (צ'יינג'ים).
לפי הפרקליטות, עד המדינה שימש "קוף" של שירזי ותיווך בין ה"בנק" של שירזי לבין אנשי העסקים שלוו ממנו כסף. הסנגורים, עו"ד אריה בן שלמה ועו"ד ויקי פוני, טענו בקו ההגנה למצב הפוך בדיוק - עד המדינה הוא העבריין הראשי בתיק ואילו שירזי היה רק בעל הון, "טרמפיסט", שאכן לא דיווח למס הכנסה על הלוואות שנתן לעד המדינה, אבל עד המדינה השתמש בכסף הזה שלא בידיעתו להונאת החשבוניות הפיקטיביות.
במהלך המשפט חשפו הסנגורים בזו אחר זו פרשיות המייחסות לעד המדינה שלל עבירות מרמה והונאה חמורות בתחום החשבוניות הפיקטיביות, כולל שוחד ושיבוש מהלכי משפט, לפני הכתרתו לעד מדינה ואחריה. חשיפת מעלליו לא החמיאה לפרקליטות, שבשלב מסוים אף הודיעה על ביטול ההסכם עם עד המדינה, בכפוף לשימוע, ואחר כך חזרה בה מההחלטה לבטל את ההסכם עמו.
הוגה השיטה שנדונה בתיק הוא עד המדינה, ד"ב, שהיה מוכר לחוקרי רשויות המס כאשר הם נכנסו לתיק בשנת 2010. שנתיים לפני כן הוא כבר נעצר על ביצוע עבירות דומות בחשבוניות פיקטיביות עם אנשים מארגונו של דומרני, חברו הטוב של שירזי. ד"ב שכנע אז את חוקרי מע"מ תל אביב לגייס אותו כעד מדינה. הם נעתרו וחתמו איתו על הסכם, אבל כאשר שוחרר בערבות הוא נעלם וחמק מאחריות למיליוני שקלים שהוא ואחרים גנבו מקופת המדינה, מבלי שחוקרי רשות המסים ידעו לאתר אותו. כאשר נעצר הוא הציע שוב לשמש כעד מדינה, ומבוקשו ניתן לו שוב. כל זה לא הפריע לשופט מודריק להרשיע את שירזי על בסיס העדות של ד"ב, שאותו הוא עצמו הגדיר כ"ארכי נוכל".
על רקע פרישתו של השופט מודריק, נראה שדרושות למשפט הישראלי שנים רבות עד שהשופט הבא יפרוש לפנסיה עם פסק דין אמיץ יותר, של פסילת עד מדינה מהסוג הזה.