1. הווילה המהודרת צוחצחה ומורקה, צוות העובדים המסורים עבד שעות נוספות כדי שכל ההנחיות של אשת ראש הממשלה המכונה בפי העובדים “המלכה" ימולאו בקפידה.
השטיחים נוקו ולא נשאר בהם גרגר אבק, אריחי הקרמיקה במטבח ובשירותים נראו כמו מראה והבהיקו בניקיונם. כל המסגרות של התמונות, תמונות של ציירים וצילומי בני המשפחה זכו למגע מלטף של מטלית. צלחות, סכו"ם, כוסות עברו הברקה ומירוק, והמלכה בדקה אותם אחד־אחד כשהיא מרימה אותם אל מול המנורה האופנתית מחשש שייראו טביעות אצבע של אחד העובדים על אחד מהכלים. חדרי השירותים נראו מוכנים ומזומנים לקבלת מי מהאורחים שיחשוק בהטלת מימיו או שחרור בני מעיו. בר משקאות מגוון הונח אחר כבוד על עגלת שירות, ובלטו בו המשקאות המשובחים, שאותם קיבל המארח כשי מאורחים שמכירים את אהבתו למתנות צנועות בדמות אלכוהול איכותי וסיגרים פירסט קלאס.
בשעה היעודה הגיעו האורחים לבושים במיטב האופנה, חליפות גזורות על ידי טובי החייטים לגברים, שמלות שעוצבו על ידי המעצבות המובילות. אשת שר הכלכלה ישבה ליד אשת השר לפיתוח אזורי, שישבה ליד אשת שר התקשורת, שישבה ליד אשת שר החוץ, שישבה ליד אשת ראש הממשלה, שישבה ליד ראש הממשלה.
שרה נתניהו צחקקה צחקוק קטן שהפך לצחוק מתגלגל שהדביק גם את בנימין נתניהו, “ביבי", אמרה לו בקול דרמטי כמו שחקנית תיאטרון במחזה, “תראה איזו חוצפה יש לטינופות מהתקשורת. הם אומרים וכותבים עלי שאני בזבזנית, פזרנית, תחמנית, אין להם בושה. תראה לי עוד אישה במעמדי הרם שארגנה ארוחת ערב מפוארת לראש הממשלה ואשתו ולארבעה שרים בכירים ונשותיהם בכמעט אפס הוצאות יחסית למספר הנכבדים".
ביבי חייך והביט אליה במבט אוהב, כחכח בגרונו והשיב: "גברתי אשת שר החוץ, גברתי אשת השר לפיתוח אזורי, גברתי אשת שר התקשורת, גברתי אשת שר הכלכלה, גברתי אשת ראש הממשלה, אין עלייך, תאמיני לי, את תותחית".
בני הזוג נתניהו. צילום מרק ישראל סלם
“אתה תותח", זורקת לו שרה בחיוך ענק. אב הבית שניצב בשקט בפינה ומביט המום על האירוע ההזוי מקבל סימן משרה ולוחץ על הטייפ שמשמיע בפול ווליום את שרית חדד “אתה תותח", כשביבי ושרה קמים מהכיסאות ומתחילים לקפץ ולרקוד לצלילי השיר.
“חומר טוב הביא לי ליצמן", לוחש ביבי לזוגתו האהובה ומסמן לסגן מנהל הבית להביא לו עוד ג'וינט.
2. בלילה נדדה שנתו של שר החקלאות אורי אריאל. היללות של החתול המיוחם מתחת לחלון חדר השינה שלו הוציאו אותו מדעתו, מיייייייייייייייייייייייייייייאו... מייייאו... ייבב החתול החרמן בקול קורע לב ואוזניים, מה שגרם לשר החביב לאבד את עשתונותיו להוציא את רובה הציד שלו מהארון, לדרוך, לגשת לחלון ולצווח כמו ילד “קישתא קישתא, אם לא תשתוק אני יורה". החתול המבוהל הפסיק לרגע את היבבות וחיכה עד שרוחו של השר תצטנן והוא יחזיר את הרובה למקומו.
השר אריאל נכנס מתחת לשמיכות וניסה להירדם, ואילו החתול חסר ההתחשבות החל שוב ליילל. השר המעוצבן צלצל ליועצו ודרש ממנו להכין לו עד הבוקר הצעה איך להיפטר מחתולי הרחוב המתרבים כמו ערבים, מזדווגים כמו שפנים ומביאים לעולם צאצאים כמו חרדים. השר המעוצבן הוציא ערכת נוסע מכובד שקיבל מאל־על בטיסתו האחרונה, שלף את אטמי האוזניים והשחילם למקומם וכשלא שמע את קולו של החתול המחורמן חייך חיוך של תינוק ונרדם בתנוחת עובר כשהוא נוחר כמו חזיר, נחירות שהבריחו את החתול המיוחם והמבוהל.
למחרת בבוקר, אחרי שקרא את הצעתו הגאונית של יועצו, האיש זימן כמה מאנשיו הקרובים וסיפר להם על רעיון הטרנספר לחתולי ולכלבי רחוב. היועצים אמרו לו שכדאי שיוריד את עניין הכלבים כי אין הרבה כלבי רחוב והרבה אוהבי כלבים יעשו לו צרות.
אחד מיועציו יעץ לו ליצור קשר עם איש עסקים תאילנדי שמייבא חיות מחמד לזלילה לתאילנד, שם חתול נחשב למעדן יקר ערך. “אפשר יהיה להשיג תרומה נכבדה להתנחלויות, לבניית מקוואות, ולתרומה לנוער הגבעות מסוחר החתולים". השר נדבק מההתלהבות של עוזרו ומהרעיון הגאוני.
כשיצאה ההודעה על המבצע הגאוני העומד לצאת לפועל סערו הרוחות בארץ והעולם, והשר אריאל הפך ללעג, כיכב בקריקטורות, ולאוזניו גונבה שמועה שהוא עומד לככב בתוכניות הסאטירה. כינס השר את יועציו, ואלו מבוישים ונכלמים הציעו לו לצאת מהעניין על ידי כך שעל אברי מינן של חתולות מיוחמות תימרח משחה שתגרום לכך שריחות הייחום לא יגיעו לאפם של הזכרים. אחד היועצים שאל אם לא כדאי לסתום את אפם של הזכרים שלא יריחו את ריחות הייחום של הנקבות. מועצת חכמי משרד החקלאות החליטה לעשות ניסוי גם על הזכרים וגם על הנקבות.
השר גייס כמה עשרות מלוחמי נוער הגבעות הידועים בכושר ההתגנבות שלהם לאזורים עוינים ובביצוע חשאי של פעילות ללא השארת עקבות. בשעת לילה מאוחרת יצאו חברי קומנדו הגבעות לחצרות הבתים של צפון תל אביב השמאלנית כדי למרוח משחה על אברי הרבייה של החתולות המיוחמות ולסתום את אפם של החתולים המיוחמים.
אורי אריאל. צילום: פלאש 90
המטומטמים לא ידעו שחתולים שייכים למשפחה עתיקת יומין של חיות טרף אמיצות המגינות על עצמן ועל צאצאיהן, וכשהגיעו לוחמי הגבעות שיש להם ניסיון בלוחמה בכנסיות, מסגדים ועצי זית, הם נתקלו בהתנגדות אכזרית שגרמה להם לברוח כמו אחרוני העכברים מהחתולים ששרטו ונשכו אותם וגרמו לחלקם להגיע פצועים לחדרי המיון.
מישהו דאג להדליף את הסיפור לתקשורת, והשר אריאל שיצא בתחילה רק בתור אהבל מסיפור הטרנספר, יצא אידיוט ודביל מושלם מהסיפור השני ולקח חופשת מחלה עד להודעה חדשה.
ראש הממשלה שנחרד מהרעש התקשורתי סביב טמטומו של שר ממשלתו, עשה מהלך אמיץ והודיע לשר אריאל שהוא מושעה עד להודעה חדשה ונטל על עצמו את תפקיד שר החקלאות.
שרה הייתה מאושרת מכך שהיא תהיה גם אשת שר החקלאות והודיעה לצוות העובדים שיש מסיבה לאשת שר החקלאות החדש בסוף השבוע, מסיבה שאליה יוזמנו ראש הממשלה ורעייתו ושרי התקשורת, הכלכלה, הפיתוח האזורי והחוץ ונשותיהם. למשמע שאלת האחראית על האירוח כמה כיסאות להכין ליד השולחן חטפה שרה קריז והטיחה בה בזעם מתפרץ “כמה כיסאות להכין, יא דבילית? שניים...שני כיסאות, יא גולם".
3. סליחה על המילים הבוטות, אבל בן זונה שדוקר זקנה בת 80 ברחוב כאילו בשם המאבק לשחרור לאומי או כאילו כמחאה על הכיבוש, הוא לא מהפכן, לא לוחם חופש ולא שהיד - הוא סתם מניאק בן 1,500 שרמוטות, ומי שחושב אחרת הוא בן 1,501 שרמוטות.
התופעה הזו שהולכת ומתרחבת, שבה אנשים חושבים שהם מנהלים מאבק לאומי באמצעות דקירת קשישים וילדים, מפחידה ומבהילה וגורמת בצדק לפאניקה בקרב אזרחים שלווים שכל רצונם לחיות בשקט.
אין שום בעיה בכך שמחבל שמסתער עם סכין או עם נשק אחר במטרה לפגוע בחפים מפשע יחוסל ומיד למען הצלת חיים. יש לי בעיה כשמחבל שנוטרל ואינו מהווה איום הופך להיות מטרה לחיות אדם, שחושבים שאם יעשו בו לינץ' אחרי שנוטרל יזכו לתהילת עולם ואולי גם לבתולה או שתיים בגיהינום.
מי שרואה את הבעות הפנים של הלינצ'אים מקבל בחילה מאחיו בני עמו כמו שקיבל בחילה מערבים שעשו לינץ' ביהודים חסרי ישע. רק לבודדים בשני הצדדים יש אומץ לעמוד מול הלינצ'אים ולהגן על הקורבן, אף על פי שהמנוול ניסה לרצוח ובמקרים אחדים גם רצח אזרחים חפים מפשע. לא פעם כשנעצר על ידי שוטרים מי שניסה לבצע לינץ', ההמון ניסה לעשות בו לינץ' כי הוא נראה כמו מחבל, ולאחר שנאזק בידי שוטרים ומישהו צעק שהוא מחבל, הלינצ'אי הפך להיות מטרה לאחיו.
אישה חרדית גוננה לפני הרבה שנים בירושלים על מחבל מזעם ההמון וחטפה מכות, יריקות ובהמשך איומים על חייה. אישה אמיצה. להקת הדג נחש כתבו לכבודה שיר שאינו מושמע (לצערי) בימים האלו בתחנות הרדיו על אף שהוא אקטואלי היום כפי שהיה כשנכתב. "בלה בליסימה" שמו והוא מבוצע על ידי חברי הדג נחש וברי סחרוף שהצטרף אליהם:
“זה סיפור אותו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור אותו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור ראוי
יום שלישי, 12 במאי, 1992
יוצאת אישה מביתה בירושלים
יום רגיל, סטנדרטי, לא מיוחד, כמו כל הימים
פול ילדים ברחובות, הייתה שביתת מורים
באותה שעה ממש מחבל נאלח
משליך סכין מטבח איתה דקר שני נערים חפים
עוד פיגוע מטורף אכזרי
עוד פיגוע לאומני
הוא פותח במנוסה, אחריו דולק המון
שתופס אותו כעבור מספר שניות בתוך חניון
עשרות אנשים בועטים בו, הם רוצים לסגור חשבון
אני לא שופט אותם, זה מקרה בלי היגיון
זה מצב פגום, עגום, ארור, לא ברור
אבל אז מגיעה האישה ומשנה את סוף הסיפור
כי על המחבל היא מיד נשכבת ומגוננת בגופה
על טרוריסט אבל גם אדם שבלי גופה היה גופה
“אני לא מבין, לא פחדת עם מטורף מתחתייך וההמון כה קרוב?
לא היה יותר קל לקום ולעזוב?"
ענתה לעיתונאי שלא היה לה זמן לחשוב
בלה בליסימה, בלה בליסימה....
המקרה של האישה הזאת נחרט לי בראש
מאיפה הכוח לשכב בלי לזוז, בלי לחשוש
שואל את עצמי מה הייתי עושה במקומה
לו בדיוק באותה השעה הייתי נקלע לסביבה
ברור לי שלא הייתי בא ובועט
אבל אם להיות הגון ולומר את האמת
לא נראה לי שהייתי מסוגל לנהוג כמוה
הרבה יותר מתאים לי לקום ולברוח
או מקסימום לנסות למצוא שוטר או משהו
אבל היא שכבה שם עד שכוחותיה תשו
עשרים דקות היא חטפה שם בעיטות
הילדים שלה ראו ולא הפסיקו לבכות
בלה בליסימה, בלה בליסימה...
הגברת לסמל לא הפכה
ושמה נמחק למעשה מהתודעה
אין בול שלה
אולי כי ישראל בשלה ולא בשלה
לאמץ לחיקה גיבור
שגבורתו לא מלחמתית, גיבור
שגבורתו היא לא צבאית, גיבור
שגבורתו רק מוסרית
גיבור אישה, ועוד חרדית
דעי לך, אישה יקרה
שלא שכחתי
את סיפור גבורתך, לעצמי הבטחתי
שזה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור ראוי
בלה בליסימה בלה בליסימה....