אין ארוחות חינם: החרם האירופי הגיע כי התעלמנו מהכתובת על הקיר

צר לי, אבל מחול הצביעות הזה לא מחזיק מים. זילות שואה כזו לא נעשתה כאן מאז ימי המופתי (של נתניהו). הדבר המפתיע היחיד בהחלטה האירופית אתמול הוא שלקח להם כל כך הרבה זמן להגיע אליה. זוהי זכותה של אירופה לסמן מוצרים שמיוצרים באזור שלתפיסתה הוא אזור כבוש. בואו נתפלל שהתופעה הזאת תישאר רק באירופה.

נתניהו היה זה שטבע את הביטוי “אין ארוחות חינם”. עכשיו המושג הזה מתנפץ לנו בפרצוף. עשרות שנים עושה ישראל מה שהיא רוצה, מתעלמת בבוטות או באלגנטיות (תלוי באיזו ממשלה) מכל החלטות הקהילייה הבינלאומית, ממשיכה לבנות בהתנחלויות, מצפצפת צפצוף ארוך על שאר העולם - ואחר כך באה בטענות כשהעולם מחליט לבדל את תוצרת הארץ מתוצרת השטחים, לתפיסתו.
 

הבהרה: אני נגד חרמות בכלל ונגד החרם הזה בפרט. חוץ מזה, ש(עדיין) לא מדובר בחרם. מיטב חברי מתפרנסים ומפרנסים באזורי תעשייה מעבר לקו הירוק. אז מה? זו אינה סיבה להמציא מציאות, לחיות בתוכה ולנסות לשכנע את שאר העולם שיחיה בה גם הוא. גם ארה”ב רואה את השטחים שמעבר לקו הירוק כשטחים כבושים המוחזקים בצורה לא לגיטימית, וכל ההתנחלויות הנבנות עליהן הן מקומות יישוב לא חוקיים. כן, אמריקה של בוש ושל קלינטון ושל כל הנשיאים מאז ומעולם. ההבדל היחיד בין אמריקה לאירופה הוא שבאמריקה יש לנו את איפא”ק ואת הכסף היהודי, ובאירופה אין.
 

אנטישמית לא קשורה לעניין הזה בכלל. כן, יש אנטישמיות באירופה, רובה אסלמיסטית. היא מתעצמת ומדאיגה, אבל היא לא קשורה למהלך של אתמול. ממשלות אירופה אוהדות את ישראל ותומכות בה לאורך השנים. ממשלות גרמניה, איטליה, צרפת, בריטניה, פולין ומדינות רבות אחרות מסייעות לנו, תומכות בנו ואוהדות אותנו בהרבה מאוד תחומים, כולל התחום הביטחוני. רק במקום אחד הם נפרדות מאיתנו: בכל הקשור להתנחלויות.

 ממשלות אירופה אוהדות את ישראל. הפרלמנט האירופי. צילום: רויטרס 

אז לא, אף אחד לא חושב שצריך מיד לפנות את השטחים ולחזור לקווי 67'. קרוב לוודאי שההנחה שאין לנו כרגע פרטנר רציני מבוססת (באותה מידה מבוססת ההנחה שגם לפלסטינים אין כרגע פרטנר רציני, כי בישראל שולטת ממשלת ימין). הבעיה היא שהאירופאים, האמריקאים ושאר העולם רואים איך ישראל ממשיכה לייצר עובדות בשטח, ממשיכה לעבות את מפעל ההתיישבות, ממשיכה לספח, להלאים, לבנות ולהשתלט. ממשיכה במאמץ לייצר מציאות בלתי הפיכה. הם רואים, ולכן מחליטים לבדל בעצמם את ישראל הריבונית מישראל הגדולה. זכותם הלגיטימית והמלאה. 
 

אנחנו מגיבים כמו ילדי גן טרום-חובה שלא מבינים שהם צריכים לקחת אחריות על התנהגותם ומעשיהם. לא, העולם לא מתכוון להתגייר בקרוב. התנועה הציונית מתקשה לכבוש לבבות ואפילו נאומיה חוצבי הלהבות של ציפי חוטובלי לא באמת מרגשים מישהו בקהילייה הבינלאומית.
 

מי שמשווה את מה שקורה כאן להשתלטות של סין על טיבט, מעוות את המציאות. קודם כל, אנחנו לא סין. אם היינו מיליארד ורבע ישראלים, עם הכלכלה החזקה בתבל והצבא הגדול בעולם, לא היו מסמנים את המוצרים שלנו. אבל אנחנו לא. חוץ מזה, שאירופה מכירה בעובדה שטיבט היא חלק מסין. עצוב, אבל נכון. בעובדה שיהודה ושומרון הם חלק מישראל רק אנחנו מכירים.
 

גם ההשוואה לבדלנים בקטלוניה מצחיקה. הקטלונים מצביעים בבחירות בספרד, יש להם אזרחות מלאה והם שווי זכויות ועתירי זכויות. הפלסטינים לא. גם אם נוכיח לעצמנו אלף פעמים שאנחנו צודקים, זה עדיין לא יעזור לשכנע את העולם. אותו עולם שנידה את דרום אפריקה, שהעניש את סרביה, שהחרים את איראן עד לאחרונה, בסוף יעשה את זה גם לנו. כמה שנבין את זה יותר מהר, ככה יהיה לנו פחות קשה להתרגל.

ראש ממשלה סביר שרוצה להימנע מהדה־לגיטימציה הזאת (שרק תלך ותחמיר), בא בידיים נקיות לעולם ומוכיח את כוונותיו. ראש ממשלה כזה צריך להקפיא את הבנייה בהתנחלויות שמעבר לגדר ההפרדה, לבנות רק בגושים, להציג תוכנית שלום אמיתית אמיצה (שהפלסטינים ידחו) ולהסיר את נטל ההוכחה מעל כתפיה הצרות של ישראל.
 

אבל אצלנו שולטים הסמוטריצ’ים והאורי אריאלים, הנוהרים להר הבית ומקימי המאחזים הלא חוקיים (שהממשלה מכשירה בדיעבד). אצלנו קובעים את הטון הקיצוניים שבין מתפקדי הליכוד, ומירי (“היועץ המשפטי הזבל הזה”) רגב. אז מה לעשות, העולם לא לגמרי זורם איתנו ונוקט אמצעים. שנים מזהירים אותנו שזה יקרה, עכשיו זה מתחיל לקרות. הכתובת הזאת הייתה כתובה על הקיר באותיות ענקיות, והתעלמנו ממנה. בעיה שלנו.