אירופה מעוניינת בבידודה הפוליטי של ישראל, כמה זה עולה לנו?

מדובר בצעד כל כך עוין, שהציבור התעורר לעובדה שהאיחוד האירופי אינו מעוניין בשלום בין ישראל לפלסטינים - האיחוד מעוניין לפגוע במדינת היהודים.

עבור אלו שעוקבים מקרוב אחר היחס של האיחוד לישראל בעשור האחרון, הצעד הזה לא מפתיע. הוא המשך טבעי של מדיניות אירופית ברורה, שמטרתה לבודד את ישראל בזירה הבינלאומית תוך הסרת הלגיטימציה של קיומה כמדינת העם היהודי.
 

ב־29 ביולי 2013, היום שבו מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי כינס את המשלחות הישראלית והפלסטינית לשיחות שלום, הודיע האיחוד האירופי כי מתחילת 2014 לא יועבר מימון אירופי לשום ישות ישראלית הממוקמת או הפועלת מעבר לקווי הפסקת האש. היוצאים מהכלל היחידים היו ארגונים ישראלים הפועלים לפגוע בשליטת ישראל באזורים הללו ולישויות ישראליות לא יהודיות.
 

התזמון מן הסתם לא היה מקרי והמסר היה ברור. אירופה אינה מעוניינת בדו־ קיום, אלא בפגיעה במעמדה של ישראל. מבחינת האירופים "תהליך השלום" אינו דרך להשיג שלום, אלא דרך להפליל את ישראל.
 

כבר אז היה גם ברור כי לא מדובר אלא בצעד ראשון במלחמה פוליטית וכלכלית אירופית נגד ישראל. עם פרסום ההנחיה האנטי־יהודית, שרת החוץ של האיחוד דאז קתרין אשטון הודיעה כי בתוך כמה חודשים האיחוד יוציא את ההנחיה שלפיה יש לסמן מוצרים יהודיים מיהודה, שומרון, ירושלים ורמת הגולן.

עוד לפני פרסום ההנחיות הללו, במאי 2013, שר החוץ של ליטא, לינאס לינקוויסיוס, אמר בראיון לעיתון "ג'רוזלם פוסט" כי סימון מוצרים ישראליים מהאזורים הללו יהיה רק הצעד הראשון במדיניות שסופה חרם אירופי מוחלט על מוצרים ישראליים.
 

על פי מומחים המטפלים בסוגיה, עכשיו, כשפורסמו ההנחיות על סימון מוצרים, הצעד הבא של האירופים יהיה נקיטת צעדים נגד תיירות בישראל. כל סוכנות נסיעות באירופה ובישראל, הכוללת טיולים לעיר העתיקה בירושלים למשל, תמצא עצמה בחקירות ותחויב בתשלום תביעות ודוחות אינסופיים. כל חומרי פרסום הטוענים כי הכותל המערבי ממוקם בישראל יסכן את מפרסמיו בתביעה אזרחית בגין פרסום מטעה ופוגעני. משרד התיירות יתקשה לפעול באירופה וענף התיירות ייפגע.
 

הנושא הזה כבר עמד למבחן. באפריל 2010 אסרה רשות התיירות של ממשלת בריטניה על משרד התיירות להשתמש בתמונות של הכותל בפרסומיו הרשמיים שכן, לדעת בריטניה, ירושלים המזרחית אינה חלק מישראל.
 

שגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג־אנדרסון, אמר בחודש שעבר בפורום עסקי כי סימון המוצרים אינו סוף פסוק. "במורד הדרך יינקטו צעדים נוספים", הבהיר.
 

כפי שחוזר ומבהיר כבר עשר שנים פרופ' ג'ראלד שטיינברג, המייסד של ארגון NGO Monitor, האיחוד והמדינות החברות בו מממנים ארגונים הרשומים בישראל כארגונים ללא כוונת רווח כדי שאלה יקיימו פעילויות, לרבות פרסום דוחות והפקת סרטים, שמוציאות את דיבתה של ישראל וקוראות לחרם עליה. האיחוד משתמש בפעילויות הללו כ"הוכחות" לרשעות ישראל וכהצדקה לאימוץ מדיניותה העוינת.
 

למשל ארגון עיר עמים, הפועל להסיר את הלגיטימציה של שליטת ישראל בירושלים, קיבל מימון בשנה שעברה מממשלות נורווגיה, שוודיה, הולנד ומהאיחוד האירופי. בשנת 2010 פרסם הארגון מאמר באתר החדשות האמריקאי הגדול "Huffington Post", שבו ביקש מממשלת ארה"ב לנתק את יחסיה עם ישראל, או לכל הפחות להפסיק את הסיוע האמריקאי לישראל. הארגון אף תמך בהחלטת בריטניה לאסור על משרד התיירות להשתמש בתמונות של הכותל בחומרי הפרסום שלו בממלכה והגן עליה.
 

ובכן, יש לנו כאן מערכת שלמה שמייצרת תמונה שקרית, מפלה ופוגענית של ישראל, מדיניותה וטבעה. אחר כך היא משתמשת בתמונה שיצרה באמצעות סוכניה כדי להצדיק מדיניות שתכליתה הסרת לגיטימיות הקיום של המדינה היהודית.
 

להסיר את הכפפות 
 

לנוכח מצב זה השאלה היא איך ישראל אמורה לפעול. בתגובת הממשלה להודעת האיחוד על סימון מוצרים לא ניכרה כוונה להגיב למלחמה הפוליטית שהאיחוד מנהל נגדנו. ראש הממשלה אומנם דיבר יפה כשאמר שאירופה צריכה להתבייש בהחלטה, וצדקו גם שרים וחברי כנסת - לרבות שרת המשפטים איילת שקד וח"כ יאיר לפיד - כשאמרו כי מדובר בצעד אנטי־יהודי. אבל הצעד המהותי הראשון שאותו נקטה הממשלה אינו מעיד על חשיבה עמוקה במיוחד או על הבנה כי הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולהשיב מלחמה, לפני שנמצא עצמנו בחרם כולל.
 

אירופה כבר עברה פאזה. היא לא תתבייש. ואפילו אם יהיו אירופים שיתביישו, המבוכה שלהם לא תעצור את המלחמה האירופית נגדנו. מעט אירוני שההנחיה על סימון המוצרים פורסמה בשבוע שבו מציינים את יום השנה של ליל הבדולח. הרי בעיר אומיו שבשוודיה נאסרה השתתפות יהודים באירועים שהתקיימו השבוע לציון הפוגרום שפתח באופן רשמי את השואה.
 

ח"כ חנין זועבי, שאינה מסוגלת לפתוח את הפה שלה בלי להשמיץ את ישראל, הוזמנה לשאת דברים בטקס זיכרון באמסטרדם. בדבריה השוותה זועבי בין ישראל לנאצים. אנשי ביטחון הוציאו מהטקס, שאורגן בידי ארגוני שמאל, מפגינים פרו־ישראלים שמחו על דבריה.

בשביל רבים, הדרך המועילה ביותר להתנער מהצורך להתמודד עם העובדה כי מרבית עמי אירופה שיתפו פעולה עם הנאצים בחיסול יהדות אירופה, היא להפוך את היהודים לנאצים.
 

לנוכח מצב זה, ההחלטה של הממשלה להשהות לכמה שבועות את השיח המדיני עם אירופה בנושא הפלסטיני לא רק שאינה מספקת, היא מחטיאה את המטרה. הרי המטרה של ישראל לא יכולה להיות לגרום לאירופה להתבייש, המדינות לא תתביישנה. ובכלל, בושה אינה מדיניות אלא סתם מצב רוח.
 

המטרה המדינית של אירופה כבר ברורה מעל לכל ספק סביר. אירופה מעוניינת בבידודה הפוליטי של ישראל, תוך החלשתה הכלכלית. על כן, המטרה של ישראל צריכה להיות מניעת בידודה. כדי להשיג את המטרה על ישראל לגבות מחיר משמעותי מאירופה בגין הפעולות שכבר יושמו. זאת במטרה לבטל אותן, או לכל הפחות לגרום לאיחוד להפסיק את ההסלמה במלחמתו נגד ישראל.
 

ההודעה על השהיה זמנית של השיחות המדיניות בינינו לבין האיחוד מעבירה מסר של חוסר רצינות. ההחלטה על סימון המוצרים אמורה להיות קבועה, לא זמנית. אם כבר הולכים בכיוון הזה, על ישראל לבטל את הדו־שיח המדיני עם אירופה לחלוטין, כל עוד החלטת הסימון לא בוטלה.
 

מלבד זאת, לנוכח התפקיד המרכזי שמשחקים ארגונים בלתי ממשלתיים ישראליים במלחמה האירופית, על הכנסת לבטל את הפטור ממס שמקבלים ארגונים אלה על הכספים שהם מקבלים מחו"ל. לא ייתכן כי ציבור משלמי המסים יסבסד באמצעות הנחות מס את הפעילות העוינת של אירופה, שנועדה לפגוע בישראל.
 

כיום יש הצעת חוק שתחייב את הארגונים הללו לציין כי הם מקבלים מימון מממשלות זרות. אומנם מדובר בצעד חיובי, אך לא די בו. יש גם לבטל את הפטורים שלהם מתשלומי מסים.
 

על ישראל לפעול גם בשטח וגם בזירה הבינלאומית כדי להצר את מרחב התמרון של הממשלות האירופיות. למשל, יש לבטל את הכוח הבינלאומי הזמני בחברון.
 

הכוח הזה, שנקרא TIPH, הוקם בשנת 1994 בעקבות הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. הוא ממשיך לפעול מכוח אישור ישראלי הניתן בכל שישה חודשים. סיבת הקיום היחידה של הכוח הזה היא להוציא את דיבתה של ישראל, ועל כן אין כל הצדקה להמשך קיומו. בסוף השנה, כאשר יהיה צורך לאשר שוב את פעילות הכוח, על ישראל להודיע כי היא מבטלת את הסכמתה וכי על חברי המשלחת לצאת מהאזור לאלתר.
 

חלק ניכר מהפעילות של הארגונים האנטי־ישראליים מכוון על ידי הקונסוליות האירופיות בירושלים. במשך חמש השנים האחרונות לפחות, הקונסוליות האירופיות מגבשות תוכניות מדיניות להסלמת המלחמה האירופית נגד ישראל. הקונסוליות הללו אינן מוכרות על ידי הממשלה, והקונסולים ואנשיהם אינם מגישים את כתבי האמנה שלהם לממשלת ישראל.
 

לנוכח פעילותם החתרנית והעוינת, הגיע הזמן לבחון מחדש את היחס שממשלת ישראל מעניקה להם. למשל, אין שום סיבה שישראל תמשיך להעניק לאנשיהם אשרות כניסה או לחדש את האשרות של אלו שכבר נמצאים כאן.
 

בזירה הבינלאומית - כפי שפירטו הפרופסורים למשפטים אבי בל ויוג'ין קונטורוביץ' לפני כחודשיים - המכשולים שהאיחוד מטיל על סחורות מישראל, לרבות ההוראה על סימון מוצרים, הם הפרה של אמנות הסחר של ארגון הסחר הבינלאומי. על ראש הממשלה להורות למשרדי החוץ, המשפטים והכלכלה לשתף פעולה בהכנת והגשת תביעה - גם אם הדבר מצריך גיוס מומחים בתחום מחו"ל - נגד האיחוד האירופי בבית המשפט של ארגון הסחר הבינלאומי.
 

בראיונות שהעניק אנדרסון לקראת פרסום הנחיות הסימון ובעקבותיו, הוא טען כי מי שהכשירה את המהלך הבלתי חוקי והתוקפני של אירופה הייתה ממשלת ישראל. ב־2005, אל מול הטענה האירופית כי הסכמי הסחר לא חלים על אזורים מעבר לקווי הפסקת האש של שנת 1949, הסכים שר התמ"ת דאז אהוד אולמרט למסור לאירופה את מפת המיקוד של רשות הדואר כדי לאפשר לאיחוד לבדל בין מוצרים יהודיים שנוצרו מעבר לקווי 1949 לבין שאר התוצרת הישראלית.
 

לנוכח השימוש לרעה שאירופה עושה עם המידע, על ישראל לבטל את ההסדר הזה ולמנוע העברת מידע על מיקוד הדואר של תוצרת ישראלית ממסמכי יצוא לאיחוד האירופי.
 

לאורך השנים ניסתה ישראל לפייס את האיחוד ולא להתעמת עמו. הרי מדובר בשוק היצוא הגדול ביותר שלנו. החשיבה הייתה - ובמידה מסוימת עודנה - שעדיף לספוג את ההשפלה כדי לשמור על הכלכלה. אבל מתברר כי זאת טעות. כל ויתור ישראלי רק הכשיר את הקרקע לצעד התוקפני הבא. אם נמשיך בקו הזה, נמצא את עצמנו תוך מספר לא רב של שנים מקשיבים ליונית לוי מראיינת את אנדרסון, שיסביר לנו ברוב חוצפתו כי החרם הכלכלי על ישראל הוא רק "צעד טכני" ולא מהותי.