1
קל מאוד, אפילו נוח, להאשים את האירופים האנטישמים שהחליטו לסמן את מוצרי ההתנחלויות, אבל במקרה הזה נדמה שזו מלאכה קלה מדי. כי ההחלטה הזאת - שקבעה לסמן ולשים בצד חלק מהחברה הישראלית על מפעליה, מוצריה ופרנסתה - יצאה מכאן. מהבית שלנו. ולא, אני לא מדבר על השמאל הקיצוני. לא על שוברים שתיקה ולא על בצלם, לא על מיכאל בן יאיר ועל אלון ליאל. אני מדבר על השמאל ה"מתון". הציוני. על אנשי מפלגת העבודה. על אלה שכשמתייגים אותם פוליטית הם מקפידים להדגיש שהם "המרכז". אלה שעכשיו נזעקים לנוכח ההחלטה האירופית ומצופפים שורות עם הציבור הישראלי כולו בגינוי חריף.
זה אתם, חברים. אתם התחלתם. לאורך שנים חפרתם את הבור הזה. בראיונות, בנאומים, בתגובות, על דוכן הכנסת, על מסך הטלוויזיה, בתעמולת בחירות ובכל מקום אפשרי. עשיתם כל מה שרק יכולתם, ומסתבר שיכולתם, כדי להפוך את אחיכם מעבר לקו הירוק למשוגעים, לקיצוניים, להזויים, לגזענים, לשונאי ערבים, למוקצים מחמת מיאוס.
כש־30 נערי תג מחיר השתוללו והתייחסתם אליהם כאל שליחי ציבור של ה־400 אלף שמקיפים אותם, אף על פי שידעתם שאין לזה שחר. כשאחד או שניים או שלושה שרפו באכזריות משפחה בכפר דומא ניצלתם את זה לפוליטיקה זולה וחיברתם אליהם את הסביבה הגיאוגרפית שלהם כולה. אז עכשיו, כשהאירופים השתכנעו שמהחבורה המסוכנת והאלימה הזאת אסור לקנות אסלות לשירותים, אתם מזדעזעים ומסבירים שזו "החלטה בעייתית"?
אני לא מדבר על הדיון הלגיטימי על עתיד יהודה ושומרון. אני לא מנסה לפגוע בלגיטימיות של מי שמבקש שמדינת ישראל תיפרד מחברון ומשילה. אני מדבר על הדרך שבה בחרתם לעשות את זה.
איך אפשר לבוא בטענות אל האירופים כששמעון פרס, נשיאנו האהוב, כמעט שהחרים לגמרי את מתיישבי יהודה ושומרון בשנות נשיאותו? זה שהיה אמור להיות הגורם שמאחד את החברה הישראלית הקפיד לטייל בכל העולם, ואפילו הגדיל לצורך זה את חשבון הנסיעות שלו, אבל ביקוריו באזרבייג'ן ובקזחסטן היו רבים יותר מביקוריו באריאל, במעלה אדומים או אצל משפחת פוגל באיתמר.
איך אפשר לבוא בטענות אל האירופים שמבקשים להחרים את תושבי יהודה ושומרון, כשעמיר פרץ - זה שמפלגת העבודה חיבקה אותו אליה זה עתה בפעם השלישית או הרביעית בקריירה - החרים בעצמו את יהודה ושומרון כשר לאיכות הסביבה? איך אפשר לטעון משהו נגד גוי שיושב בבלגיה כשהשר פרץ היה מוכן לפגוע באיכות הסביבה ביו"ש ובלבד שלא יצטרך לאפשר לארגון ירוק עכשיו, שמעבר לקו הירוק, להגיש עתירות נגד מטרדים מזהמים רק בגלל הכתובת שלו? אם המשרד שלו השתתף בהוצאת ספר שמהמפה שלו נמחקה יהודה ושומרון לגמרי, כאילו היה שר בממשלת אבו מאזן, והוא עצמו הסביר: "אני רואה כיעד מרכזי שלי לדאוג ליישובים בתוך הקו הירוק" - אז למה אנחנו מצפים? שהאוסטרים יעקפו את עמיר פרץ, בשר מבשרה של מפלגת העבודה, באהבת ישראל שלהם?
וכשבוז'י הרצוג התנגד להקמת אוניברסיטה באריאל, עיר שגם לפי המפות של מפלגת העבודה נמצאת בתוך גוש התיישבות שלא נוותר עליו בשום תסריט, אז שהאיטלקים יהיו צדיקים יותר ממנו?
# # #
קחו לדוגמה את סיפור ה"הפרדה" באוטובוסים ביהודה ושומרון שפרץ לחיינו לפני כשנה. לאנשי השמאל, כפי שכולנו זוכרים, העניין הזה שימש כר פורה לטענות על "אפרטהייד". שוב "אפרטהייד". תמיד "אפרטהייד". ציפי לבני עלתה אז לשידור וגלגלה את המילה הזאת על לשונה יותר מפעם אחת. "דרישות המתנחלים לאוטובוסים נפרדים מעידות על אפרטהייד... הבנתי שזו תוצאה של לחץ של מתנחלים שלא רוצים לנסוע עם ערבים באוטובוס", פרשנה.
היה אפשר לתמוך במהלך ההוא והיה אפשר להיות נגדו. אבל כל מי שחיבר את הסיפור הזה עם אפרטהייד ידע שמדובר בשקר. שלא מדובר פה בשום הפרדה על רקע גזעי. שמי שדרש אותה לא ביקש להפריד בין יהודים לערבים בשום אוטובוס אחר ברחבי ישראל. לא בקו ג'לג'וליה־כפר סבא ולא בקו תל אביב - אום אל־פחם. זו הייתה הוצאת דיבה על המתנחלים ועל ממשלת ישראל, ושר הביטחון שלה תמך ביוזמה. דיבה שנשמעת נלעגת לנוכח מה שקורה כאן בחודשיים האחרונים, כשבעלי עסקים בכל רחבי הארץ מפטרים עובדים רק משום שהם ערבים, רק משום שהם מפחדים שיהרגו אותם. אז מה, כשבעל דוכן פלאפל בפתח תקווה שלח הביתה את העובד שלו מכפר קאסם משום שחשש לחטוף סכין בגב כשהוא מתכופף להביא עמבה, גם זה בגלל אפרטהייד? אבל מה אכפת לציפי לבני ולחבריה להגיד "אפרטהייד"? אז מה אם הם נותנים רעיונות לכל מיני גורמים באירופה שרק מחפשים אותנו.
אותו סיפור בדיוק קורה עם עלילת הדם על "כבישי האפרטהייד". אין ספור פוליטיקאים משתמשים בהבל פה במונח הזה, שאין לו שום אחיזה במציאות. אוסף גדול של עיתונאים שלא עוברים את הקו הירוק מחזרו שוב ושוב את הטענה הזאת, שסייעה להבאיש את ריחנו בעולם, אלא שבדיקה קטנה שלהם הייתה מגלה שאם יש ביהודה ושומרון הפרדה על רקע גזעי, היא הפוכה. אין כבישים שערבים לא יכולים לנסוע בהם. יש כבישים שהכניסה אליהם אסורה ליהודים.
אם אני נכנס בלי אישור לקבר יוסף - אני עובר עבירה פלילית. אם מוסא מכפר קנא יבוא איתי ברכב כדי לאכול פיצה 50 מטר מהקבר הזה - הוא ייצא בלי כלום. צה"ל אישר את זה בכנסת לפני כמה שנים. לערבים ישראלים מותר להסתובב בכל מקום, ליהודים ישראלים אסור. אבל על מילים יש מע"מ אפס, ולכן לא מפליא שבחצי מהעולם מצטטים אותנו ומדברים על אפרטהייד.
ובכלל, גם בעבר - כשצה"ל פרס בשטח מחסומים או סגר מקטעי כביש לנסיעת פלסטינים - האם זה היה כדי להפריד על רקע גזעי? על רקע צבע עור? יכול להיות שבשמאל לא שמעו על זה שיש כאן מלחמה? שרוצחים אותנו? שמתוך הציבור הפלסטיני יוצאים מי שמסכנים את ביטחוננו? כשלבני מסתובבת בירושלים היא חוששת מיהודים ומערבים במידה שווה כדי שלא יהיה אפרטהייד בלבה?
אני מבטיח לכם שבשדות התעופה בארה"ב נזהרים יותר מאחמד מאפגניסטן מאשר משמעון מרמת גן. אז מה? זה בגלל מדיניות אפרטהייד? לא. זה בגלל שלאנשים עם השם אחמד יש נטייה גדולה יותר להתפוצץ.
# # #
לאורך שנים, בנחישות ובהתמדה הפכו אנשי השמאל - ה"מתון", עזבו את קיצוני שלום עכשיו ומרצ - את המתנחלים כולם לעדר אלים שפורע בפלסטינים האומללים. במשך שנים הם לקחו מעשים של בודדים והשליכו אותם על מאות אלפי אזרחים טובים, שומרי חוק ושונאי אלימות. אז מה אתם רוצים עכשיו מהאירופים? שיבינו אחרת ממה שהסברתם להם כל השנים?
כששורה ארוכה של יוצרים מתחום התרבות מודיעים שהם מחרימים אזרחים ישראלים כמוהם, כלומר את אלה שמממנים את משכורותיהם, ולא יופיעו בהיכל התרבות באריאל - מה יש לנו להגיד להולנדים? כשמאות מרצים שמקבלים שכר מכולנו, פרופסורים ממכון ויצמן ומהטכניון, מודיעים שיחרימו את האוניברסיטה באריאל - מה אתם רוצים מהאיטלקים? שיהיו ציוניים יותר מהם?
דוגרי, אם אני האיחוד האירופי הייתי מחרים את כל המדינה. לא רק את יהודה ושומרון ורמת הגולן. כי אם יש אפרטהייד, ההחלטה עליו לא התקבלה בעפרה. את ההחלטה עליו מקבלת מדי יום ממשלת ישראל אשר בירושלים, ומוציא אותה לפועל צבא ההגנה לישראל, שמפקדו יושב בקריה בתל אביב.
זה - בוז'י וציפי ושמעון פרס - מה שסיפרתם לעולם כל השנים. אתם והמחנה הפוליטי שלכם. ולכן כשמסמנים אותנו - לא מול האיחוד האירופי אתם צריכים להתייצב אלא מול המראה. כי מציון יצאה התורה הזאת. לא מבריסל.
2
זה קרה שבועיים וחצי לפני בחירות 2013. מפלגת הבית היהודי הייתה אז במומנטום, נפתלי בנט נראה כמי שהולך לסחוף ציבור חילוני גדול, ונחום ברנע קרא עצמו אל הדגל כדי למלא את שליחותו העיתונאית ולהזהיר את הציבור. "הרשימה של בנט מנומרת בכמה טיפוסים גבוליים", התריע, "...הבוחר יהיה בטוח שהוא נותן את קולו להייטקיסט החמוד מרעננה, ולמחרת יגלה שנתן את קולו לפורעת חוק מחברון".
אורית סטרוק, שמעולם לא הורשעה בשום עבירה, נפגעה. פרקליטה, עו"ד נדב העצני, פנה בכתב אל ברנע ודרש שיתנצל. ברנע מצדו הצטייד בעורך דין ששיגר תשובה מזלזלת בת 44 מילים והמשיך הלאה. סטרוק החליטה לא לוותר והגישה תביעת דיבה. לפני שבועיים, לאחר שברנע סיפר לבית המשפט ש"פעלתי בתום לב... ללא כוונה מיוחדת לפגוע בתובעת", ולאחר שהאשים את סטרוק כי "מטרתה לפגוע בעיתונות החופשית" הוא נאלץ להתקפל ולחזור בו מהדברים. "כדי להסיר ספק", כתב בטורו, "ולאחר שערכתי בדיקה, ברצוני להבהיר שסטרוק לא הורשעה בדין בכל ערכאה".
אם היה מדובר בסתם טעות, לא הייתי מתעכב עליה. אין עיתונאי שלא טועה. ודאי לא מי שכותב כל כך הרבה שנים. אלא שברנע הפך את הטעויות הללו לסימן ההיכר שלו, עד כדי כך שאני מסופק אם יש אצלנו עוד עיתונאי שנתפס בכל כך הרבה טעויות עובדתיות כמוהו, כמעט תמיד טעויות שהיה אפשר להימנע מהן בבדיקה קצרה. בפרפרזה לטור שלו מהשבוע שעבר, שבו טען שד"ר רן ברץ לא מבין מה זה פייסבוק, ספק גדול אם ברנע עצמו יודע מה זה גוגל.
העניין הוא שאצל ברנע אין סתם טעויות. תמיד מדובר בטעויות שנובעות מתפיסת עולם פוליטית. תמיד מדובר בטעויות שמסייעות לו לייצר עבור הקוראים את תמונת המציאות שמשרתת את הנראטיב שהוא מנסה לקדם. במילים אחרות, תורידו מהטקסטים של ברנע את הטעויות, ונטלתם את סיבת הקיום של הטקסט כולו.
קחו דוגמה טרייה מהטור האחרון. "גורם צבאי הסב השבוע את תשומת לבי לעובדה מעניינת", כתב, "בכל הפיגועים שהיו ביהודה ושומרון מאז רצח הזוג הנקין, לא היה בין היהודים הרוג אזרחי אחד. כל ההרוגים הם חיילים או לוחמי מג"ב". המסקנה שלו: "כוחות הביטחון הם אפוד המגן, השכפ"ץ, של המתנחלים. החיילים מגינים עליהם בגופם".
זה היה טקסט אידיוטי במיוחד. עזבו את הטיעון המגוחך על השכפ"ץ, כאילו שבמלחמת לבנון לא נהרגו חיילים כדי לשמור על תושבי הצפון וכאילו שבצוק איתן לא נהרגו חיילים כדי לשמור על תושבי נחל עוז וכיסופים. אבל העובדות, אלוהים, העובדות. איך אפשר להסביר את זה שעיתונאי - עזבו חתן פרס ישראל לעיתונות, סתם עיתונאי - מפרסם נתון כזה בלי בדיקה פשוטה, שהייתה מגלה שנכון למועד פרסום הטור שלו המספרים מלמדים את ההפך הגמור. שאין שום הרוג מקרב כוחות הביטחון (הראשון נפטר מפצעיו השבוע), ושהיחיד שנרצח הוא דווקא אברהם חסנו, אזרח מתנחל מקריית ארבע.
אבל זה ברנע. אם זה מתיישב עם האג'נדה, חבל לבדוק ולקלקל. הרוב המוחלט של השגיאות שלו היה יכול להיחסך מקוראיו אילו נהג לבקש תגובות ממושאי כתיבתו. אבל האיש שעליו כתבה הוועדה שזיכתה אותו בפרס ישראל כי הוא "בכיר עיתונאי ישראל", לא נוהג לעשות את זה.
לפני כמה שבועות גם אתר ביקורת התקשורת המצוין "פרספקטיבה" עשה מבכיר אנשי "ידיעות אחרונות" בדיחה, לאחר שהאחרון כתב בטור שלו שבמסגרת הסגר על רצועת עזה ישראל אסרה בעבר הכנסת טמפונים לרצועה. ב"פרספקטיבה" החליטו לבדוק אם עד כדי רעה ומתעללת הייתה מערכת הביטחון שלנו, ופנו לגורמים הרלבנטיים.
במינהל האזרחי לא הכירו שום גזירה כזו. גם לא בשב"כ. כשעורכי האתר צלצלו לברנע וביקשו לדעת על איזה מקור הסתמך הוא הפנה אותם לאלוף עמוס גלעד. זה מה שהשיב להם האחרון: "כל הזמן הוא (ברנע) כותב את הדבר המבחיל הזה. זה מראה כמה אנחנו מטומטמים ורשעים. אבל זה לא נכון. לא אמרתי לו את זה מעולם. במילים פשוטות בשפה העברית: לא היה ולא נברא".
# # #
הסיפור של סטרוק, שהזכרתי למעלה, לא היה חריג. לברנע יש שיטת עבודה. הוא מסמן פוליטיקאים שלא באים לו טוב ומדביק להם את סיפורי המעשיות שלו, שכאמור לא פעם מתבררים כבדותות.
נדמה לי שהסיפור הכי המפורסם בהקשר הזה שייך לח"כ שלי יחימוביץ'. ברנע, שלא מחבב אותה במיוחד, ראה תמונה שלה רצה על חוף הים בחולצה שחורה ארוכת שרוולים, סגורה מכל עבריה. כמה שנים אחר כך, בניסיון לפגוע בה, סיפר בטור שלו שהיא נראתה שם “בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט". הפרסום היה שווה רק כדי לראות את יחימוביץ' מעלה שוב לאתר שלה את התמונה ההיא ועושה חוכא ואיטלולא מהעיתונאי הוותיק.
תקלה דומה אירעה לברנע כשניסה לפגוע לפני הבחירות האחרונות באיילת שקד, וכתב בטור שלו שהיא "ראתה השבוע את אחת מבכירות הפרקליטות" ואמרה לה "בממשלה הבאה אני אהיה שרת המשפטים. אני אבוא אליכם כדי להרוס אתכם". יומיים בדיוק עברו לפני שברנע נאלץ להתנצל, כשהתברר שבלבל בין שקד למירי רגב, וגם אצל האחרונה לא ממש דייק בציטוטים.
ארבע שנים לפני הבלבול בין שקד לרגב נפל ראש עיריית אילת קורבן לסוג כזה של בלבול. מאיר יצחק הלוי גילה אז להפתעתו בטור של ברנע כי הוא "בירך בעבר על העסקת עובדים אפריקאים זולים בבתי המלון בעיר". בירור קצר שערך העלה כי ברנע לא הבין מה שסיפרו לו והחליף בין ראש העירייה לבין בעל בית מלון. קורה.
לפני כמה שנים היה זה אביגדור ליברמן שהשפיל את ברנע עד עפר. זה היה כשברנע סיפר על טיול שערך ליברמן עם קבוצת חברים ברפובליקה סרפסקה שבבוסניה והרצגובינה. ברנע תיאר עד כמה החברים לא הפסיקו להתפעל מיופיה של עיר המחוז בניה לוקה, והתברר שליברמן והחבר'ה לא ביקרו בה כלל. אחר כך הוא סיפר איך ליברמן אישר בתקופת כהונתו כשר חוץ רק קונסול כבוד אחד - למולדובה, שבה נולד - וליברמן לעג לו וכתב ש"שוב ברנע לא ביצע אפילו בדיקה פשוטה מול משרד החוץ, כי אם היה עושה זאת היה מגלה שבתקופת כהונתי מונו 29 קונסולים של כבוד".
כדי לא להכביד אזכיר כאן עוד מקרה אחד קטן שבו הסתבך ברנע סביב הזנב של עצמו - כשהאשים את גדעון סער בכניעה לחרדים רק כדי לקרוא אחר כך את סער מסתלבט עליו ומסביר לו איך בלבל בין שתי החלטות ממשלה שונות, שלא קשורות זו לזו, ועל הדרך לגלות שאף לא הבין מה כתוב בדוח טרכטנברג.
כשקיבל את פרס ישראל הדגישו חברי ועדת הפרס בנימוקיהם את "החתירה לחקר האמת", ואת "ההקפדה המרבית על כללי האתיקה המקצועית".
לאחר שניסה לפגוע בליכוד ערב הבחירות סיפר עליו בני בגין את הסיפור הבא: "לפני 20 שנה, כשחבר שלי הציג בפניו עובדות מדיניות חשובות, הוא סירב לפרסם אותן. אמר לו חברי: 'אבל זו האמת', וברנע השיב: 'אין אמת, כל ידיעה צריכה להיבחן על פי השאלה את מי היא משרתת'.