מישהו מראשי מדינת ישראל בדור של הקמת המדינה כתב בצוואתו תודה על כך שהעם פרנס אותו בכבוד במשך כל הזמן שבו הוא נשא בתפקיד הממלכתי הרם. במילותיו: "הנני מודה מקרב לבי לכלל העם ולכל אישיו על הכבוד הגדול, הרבה מאוד יותר ממה שאני דל במעשים ובחוכמה ראוי לכך, שכיבדתם אותי בימי חיי, ועל הנעימות המרובה שהסבותם לי בתתכם לי פרנסה מכובדת ומרווחת בעין טובה שעל ידה התקיימתי וגידלתי את משפחתי".
מנהיג שאומר לנו תודה על המשכורת שלו? איזה ההבדל בין תודה כזו לבין החטפנות של נבחרי הציבור בימינו. לא רק שהם יצחקו לרעיון לומר לנו תודה, הם בטוחים שהכל מגיע להם, כי הם מקריבים את עצמם למעננו. הם גם חושבים תמיד שהמשכורת שלהם לא מספיקה, ודורשים להעלותה. דורשים, ואכן מגדילים לעצמם את השכר בשיטת חישוב מחוכמת שאסורה על הציבור הרגיל. בשבוע שעבר הם השיגו לעצמם בהנפת אצבע קלה עוד 800 עד 1,300 שקלים תוספת שכר.
40 אלף שקלים לחודש – השכר של חבר כנסת לפני ההעלאה – הם די והותר. אנא זכרו זאת בבוא היום, כשתכתבו או תקליטו צוואה, ואל תשכחו לפחות להודות לנו. אבל תודה איננה די. אני מציע לכל חברי הכנסת, ובמיוחד לאלה שטוענים בפנים מלאות צער: "לא ביקשתי את העלאת השכר, ככה הוחלט", לתרום מדי חודש את התוספת הזאת בהוראת קבע. ולפרסם זאת.
לפרסם, כי אני רוצה לדעת לאן כל חבר כנסת תרם את 800 השקלים החדשים לגמרי האלה. אעזור בדוגמאות: לאוניברסיטת אריאל, למכללת תל חי, לבית החולים פוריה, לישיבת פוניבז', לאקדמיית אלקאסמי בבאקה אל־גרבייה או לאיגוד סיסטיק פיברוזיס בישראל. יש די והותר מטרות טובות. לתרום, ולפרסם זאת. כולנו סקרנים לראות לאיזו מטרה תורם כל חבר כנסת את התוספת המוגזמת שהוא קיבל בתלוש. ומי לא.
בעולמנו הקפיטליסטי שהעשיר את כולנו, גם אני מכיר בצורך להרוויח בהתאם לכישורים. רחקתי מהססמה שאהבתי בימי נעורי בקיבוץ “כל אחד כפי יכולתו – לכל אחד על פי צרכיו”. כמו כולם, אני סוציאליסט לשעבר, ואני מקבל את הניתוח החדש: “הבעיה עם הסוציאליזם היא שבסופו של דבר נגמר לך כספם של האחרים”. עם זאת, התאווה לעוד ועוד כסף, ובמיוחד מצד בעלי תפקידים ערכיים ולא עסקיים, פגומה.
רעיון זה, שחבר הכנסת יתרום את התוספת למשכורת, הוא סביר, אבל יש עוד סיבה שאני מציע זאת: יש משהו יפה בכך שאדם מצהיר לאן הוא מבקש מהמדינה להעביר כסף. למעשה, אני מציע שכל אחד מן האזרחים יעשה זאת. אל תיבהלו, אני לא מבקש מכם לתרום, כי אני יודע שתרמתם כבר במשרד. אני רוצה רק לספר, ולא בפעם הראשונה, על נוהל שקיים באיטליה: כל אזרח מבקש לאן להעביר חלק קטן ממס ההכנסה שלו. הרי כל אחד מאיתנו משלם ממילא מס, אבל בדוח המס האיטלקי יש שורה בסוף: “אני מבקש להעביר 0.008% מן המס שלי אל...”: וכאן רשימה. הלוואי אצלנו. זה כמובן ייחשב על ידי האוצר שלנו כוויתור על 0.008% מהכסף ששייך לו ורק לו, אבל אם חברי הכנסת יראו דוגמה בכך שהם יתרמו את העודף ממשכורתם, נוכל גם אנחנו לדרוש מהאוצר לעשות מחווה קטנה בכסף שהוא גובה מאיתנו.