הוצאת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל מחוץ לחוק היא החלטה בעייתית שחסרונותיה עולים על יתרונותיה. האידיאולוגיה של התנועה מבוססת על תורת האחים המוסלמים; היא אינה מכירה בזכות קיומה של מדינת ישראל ושואפת להפכה לח'ליפות אסלאמית. הפלג הצפוני פועל לבידול האוכלוסייה המוסלמית ממוסדות המדינה, מפעיל מערכת תעמולה נרחבת סביב אל־אקצא ופועל בזירה הבינלאומית להחרמת ישראל.
עם זאת, מההיבט המשפטי, הדרך הנכונה לטיפול בפלג הצפוני אינה מאבק בתנועה עצמה, אלא מאבק ממוקד באלה מקרב פעיליה המעורבים בהסתה במסגדים, במוסדות החינוך ובתקשורת.
למהלך זה עלולות להיות כמה השלכות שליליות. ראשית, התנועה האסלאמית בישראל יכולה לפנות לבית המשפט העליון ולשמוט את בסיס הלגיטימיות של הנימוק האידיאולוגי וטיעון החתרנות הפוליטית, על ידי ביסוס הזיקה האידיאולוגית בין שני פלגי התנועה וביסוס הדמיון בין רעיון הקמת הח'ליפות האסלאמית לרעיון הקמת מלכות ישראל, הנתמך על ידי הימין היהודי הרדיקלי.
שנית, חברי ועדת המעקב העליונה של הערבים בישראל עלולים להתגייס להגנת הפלג הצפוני, החבר בוועדה, והעימות הפוליטי שיתפתח עלול לגלוש להתנגשויות אלימות בין ערבים ליהודים. לצד זאת, פעילים מהתנועה עלולים להקצין ולמצוא קורת גג חדשה בקרב הסלפיה הג'יהאדיה. אתגר כזה יהיה גדול הרבה יותר למדינה מאתגר הפלג הצפוני.
שלישית, שליחת ראשי התנועה לכלא, ובמיוחד שייח' ראאד סלאח, אינה מהווה אמצעי הרתעה לא ברמה האישית ולא ברמה התנועתית. נהפוך הוא, הכלא נתפס על ידו כאמצעי להעצמת מעמדו הפוליטי בתנועה האסלאמית ובקרב גופי הייצוג הארציים של ההנהגה הערבית. האיש נוכח וקיים כאשר אור הזרקורים מופנה אליו; כשהאורות כבים, הוא ישוב לחפש את הנושא ה"מדליק" הבא, בין שזה משט המרמרה או הצתת עצים ביישוב אל־עראקיב בנגב, ותמיד יהיה לו, כמובן, גם מסגד אל־אקצא. בעבר ישב סלאח יותר משנה בלונדון וניהל מאבק משפטי בממשלת בריטניה, שהכריזה עליו כעל "אישיות בלתי רצויה". לשם כך הוא ויתר אף על חתונת בתו. בקצרה, הוצאה מהחוק אינה הדרך היעילה ביותר להתמודד עמו.
רביעית, ניהול משא ומתן מדיני עתידי עם ממשלת אחדות לאומית פלסטינית שתכלול את חמאס תציג את ההחלטה הישראלית כמגוחכת. חמאס והתנועה האסלאמית בישראל נולדו שתיהן מרחמה של תנועת האחים המוסלמים.
חשוב לזכור שהנהגת התנועה האסלאמית בישראל מקפידה לשמור את צעיריה מחוץ למעגלי האלימות. רוב המתפרעים בהפרות סדר בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל בעבר היו חילונים ולא דתיים. תנועת בל"ד החילונית, למשל, בוטה הרבה יותר מהתנועה האסלאמית בעמדותיה הפוליטיות: היא קוראת בפומבי לצעיריה לפתוח בהתקוממות עממית, מעודדת הקמת ועדות עממיות ביישובים הערבים דוגמת אלה שפעלו באינתיפאדה הראשונה, וקוראת להרחבת מסע ההסברה לחרם נגד ישראל. האם הממשלה שוקלת להוציאה אל מחוץ לחוק?
הכותבת היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית ומרצה למזרח תיכון באוניברסיטת חיפה