המכתב האישי הזה מיועד לך, הוד מעלתה, מרגוט וולסטרום, שרת החוץ השוודית. קראתי את דברייך הנוקבים באוזני תקשורת תבל ומלואה, וזאת בעקבות הפיגועים הרצחניים בפריז. וכה אמרת, גבירתי, ואתרגם את דברייך לעברית: “יש רבים בעולם שעוברים הקצנה, וזה מחזיר אותנו לסיטואציה כמו זו שבמזרח התיכון. שם רואים הפלסטינים שאין להם עתיד. עליהם לקבל את המציאות המייאשת או לפנות לאלימות...” כך אמרת השרה הנכבדה.



גבירתי, במילים אחרות את מתרצת את האלימות, את הדקירות, הרציחות וההתקפות של פלסטינים על נשים וילדים ישראלים תמימים במציאות מייאשת המחייבת אלימות. גבירתי הלא נחמדה, אזכיר לך נשכחות, ואני מקווה ששוודי יתרגם לך את דברי. אני רוצה להזכיר לך את ימי מלחמת העולם השנייה, כאשר החיה הנאצית ההיטלרית פרשה את טלפיה על אירופה. מדינתך, ארץ הולדתך, לא רק ששמרה על ניטרליות, כלומר עמדה מנגד כאשר מיליוני בני אדם מובלים למשרפות, אלא שהיסטוריונים מצוטטים בימים אלה, לאחר נבירה במסמכים, כי שוודיה שלך, גבירתי המיניסטרית, סייעה למכונת המלחמה הנאצית.


הבה נחזור לענייננו. במקום שתרכיני ראשך בענווה וגם בבושה כמו שעושה בצדק הקנצלרית הגרמנית הזוכרת את הזוועות שביצעה מולדתה, את מאשימה אותנו ברציחות המתועבות המתרחשות מדי יום בארצנו.



אחשוף בפנייך מעט היסטוריה: אנחנו צהלנו ורקדנו ברחובות בשנת 1947, בטרם נולדת, כאשר האו”ם החליט לחלק את ארצנו לשני עמים, שלנו ושל הפלסטינים. ואז קמו עלינו להורגנו גם אלה שאת כרגע מחבקת אותם בחום. ניצחנו. ביקשנו שלום. התוצאה: ירושלים נותרה שבויה. בית המקדש שלנו שחרב הותיר רק את הכותל המערבי, ונמנעה הגישה שלנו אליו. הסתגלנו וביקשנו להמשיך את חיינו זה בצדו של זה.



גבירתי שוחרת השלום והניטרליות, אנא הקשיבי להמשך. במלחמת ששת הימים קמו עלינו שוב להשמידנו ולסלקנו מעל אדמתנו ולהטביענו בים. שוב ניצחנו. ביקשנו שלום. התוצאה: שלושה לאווים מפורסמים. שוב נדחינו. לא נמשיך להלאות אותך, רק נזכיר לך שבמלחמת יום הכיפורים שוב ניסו להשליכנו לים. נטשנו את לבנון שהציקה לנו, ועל כן הסתערנו עליה והיא המשיכה לשלח אלינו מרצחים גם אחרי הנסיגה.



את רוצה לשמוע עוד או שמא עייפת? בבקשה, גבירתי השוודית. נסוגונו מרצועת עזה, הרסנו יישובים שבנינו שם בעמל, גירשנו תושבים יהודים מבתיהם, והתוצאה: ממשיכים להמטיר עלינו מאז אש וצלמוות. את רוצה עוד? כל ניסיון שלנו להגיע לפשרה נתקל בחומת ברזל. אלה הן עובדות, גבירתי. לא צריך להיות שמאלן או ימינן. ואת באה אלינו בטענות? את מקשרת את הטרגדיה הזאת שלנו עם המטורפים הרוצחים? האם השכלתך עד כדי כך ירודה? או שמא את ממשיכה לנקוט את הניטרליות השוודית הנלוזה של המלחמה ההיא הגדולה?



אני ממליץ לך לקרוא מעט ספרי היסטוריה ואחר כך להתנצל בנאום פומבי. חוששני שדברי לא יגיעו לאוזנייך, שהרי אינני יודע כיצד להגיע למחוזות לבך. אבל אולי חיבוק נוסף עם אבו מאזן כפי שהדגמת יחזיר לך את החיוך הנלוז על שפתייך. בושי והיכלמי.