לא בושה? לא חרפה? מדינת ישראל וצה"ל נגד נערות ונערים חמושים בסכינים ובמספריים? בטח שזה יכול להרוג ובטח שזה לא מדינת ישראל, אלא החייל או האזרח שנלחמים על חייהם, אבל מי שהביאה את הקורבנות, ישראלים ופלסטינים, להרוג ולהיהרג כאילו נפתחה עונת הציד, זו ממשלת ישראל.
לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין כיצד נישאים הנערות והנערים האלה על גל המעמקים של השפלה, נקם וזעם כבושים, תרתי משמע. התוצאה היא אינתיפאדת הילדים והחרפה הזאת תקועקע במצחה של החברה הישראלית. ואם תרצו, במצחו של העם היהודי כולו. בצד הפלסטיני, כל אחת מהגוויות שמתגוללות ברחוב תועלה על קיר הנצחה כמחוללת הניצחון והם ייכנסו למיתולוגיה הפלסטינית.
בינתיים אנחנו עוסקים במיתולוגיות שלנו, שגם הן נועדו לחשל, לגבש ולעודד את רוח העם בדרך לעצמאות ולהגנה על המולדת. מיתוס, ולא משנה כמה אמת יש בו וכמה תוספות של דמיון ויחסי ציבור, הוא עניין לזמנו ולצורך שהוא נועד למלא. מיתוסים מילאו תפקיד חשוב בתחזוקת רוח היישוב היהודי בימים הקשים של הקמת המדינה, ומיתוס "הגז באדמה" ממלא תפקיד חשוב בהסגרת רווחי הגז לטייקונים. בדרך כלל כשחולף זמנו של המיתוס בטל קורבנו (חוץ מהקורבנות האמיתיים שנפגעו בגינו). הדרך להיפטר ממיתוס כזה היא להניח לו לגווע בשקט בין ערפילי העבר. מקסימום איזה תיעוד יבש באיזו תזה אקדמית או אזכור אנקדוטלי ברשימה עיתונאית. במקרים שבהם המיתוס עדיין חי ומזיק - צריך לנתץ אותו. למשל, ממתק תעמולתי כמו מיתוס ג'ונתן פולארד.
ג'ונתן והטרמפיסטים
לפני 17 שנה נסע דני נווה, אז שר הבריאות, להיפגש עם פולארד (נווה אחרי הפגישה, שבה פולארד בעיקר שתק: "האיש חכם וחם אתה רואה את זה בעיניים שלו"). המפגש היה ניסיון לפברק מיתוס ימני. לשמאל יש אינסוף מיתוסי גבורה וקורבנות למען המדינה שנחקקו בסיוע ממשלות השמאל. עכשיו תור הימין הזקוק למיתוסים משל עצמו, ופה הולכים לבנות את מיתוס "היהודי כקורבן" פלוס בונוס של "הגויים כולם נגדנו". כבר אז, בפאנל טלוויזיוני עם נווה, אמרתי שזה לא האיש וזה לא האישו.
הכרתי אז לא רע את הסיפור האמיתי של פולארד וטרחתי לא מעט פעמים לספר מה דעתי על מניעיו, מעשיו ומחדליו, אבל הבהרתי שהמפעילה האמיתית של פולארד היא הממשלה. רפי איתן, ראש הלק"מ שהפעילה את פולארד, נטל על עצמו מלוא האחריות. הוא עשה בדיוק מה שהיה עושה כל איש מודיעין שנפלה לידו תרנגולת שמטילה ביצי זהב.
נכון שאיתן רצה להראות למוסד ולממסד מה הם מפסידים כאשר לא מונה להיות ראש המוסד, נכון שלא עמד בפיתוי, אבל בעיקרון כל הצמרת ידעה במה מדובר. כולל אריק שרון, ידידו של איתן, שמינה אותו ליועצו, כחלק הזוי של הקמת מערך מודיעין משלהם נגד המפא"יניקים של המוסד ושב"כ, יצחק חופי, אברום שלום ונחום אדמוני. שלא לדבר על כך שפולארד הופעל למטרות הזויות כמו המאבק של ראש ממשלת ישראל (בממשלת האחדות) יצחק שמיר על טאבה, כחלק מקווי התיחום של שביתת הנשק בהסדרי השלום עם מצרים. מאבק אגב, שכמו כל המאבקים שמעבר לקו הירוק, לא היה לו שום סיכוי.
בלק"מ אובחן פולארד כבחור בעייתי. איתן התכוון לסיים את ההתקשרות. המון אנשים חושבים המון דברים על איתן, אבל שוטה הוא לא, וסביר להניח שהבין מה יקרה ליחסי ישראל־ארה"ב ויהודי ארה"ב אם פולארד ייחשף. כדי להבטיח שדבר מעין זה לא יקרה, הוא צויד בסט שלם של כללי זהירות ושולי ביטחון שהיה אמור לעשות בהם שימוש - והסתבר שפולארד לא מילא אחרי שום הוראה או אזהרה. בייחוד נאמר לו לא להתקרב לעולם לשגרירות ישראל. ובכל זאת הוא לא ביצע תוכנית מילוט כאשר החלו לחשוד בו, שמר בדירתו מסמכים ושעט לעבר השגרירות בוושינגטון חרף האזהרות.
איתן, ששכב באותם ימים בבית החולים לאחר ניתוח עיניים, שמע על האירוע בשער השגרירות מראש השב"כ אברום שלום והורה לסלק אותו מיד כדי לא לסבך את השגרירות כולה. בכך הוא הציל עשרות עובדים בשגרירות מנידוי אמריקאי (אצלם זה לכל החיים) ואפילו תרם למדינה שופט עליון (אליקים רובינשטיין). שמיר ואיתן הם בוגרי מודיעין שמרגליו וסוכניו יודעים שהם עומדים לגורלם לבדם. כולל הם עצמם. כשנאסר פולארד החל הימין לטפח את המיתוס שלו כחלק מההשתלטות על בלוטת הרגשות של הבוחר הישראלי הטיפוסי. כולל הטענות על חומרת גזר הדין. בהמשך צפו סיפורי ההתעללות בחולה נוטה למות. יש כאלו שיודעים לספר שהאמריקאים התעללו בו משום שישראל סירבה לספק לה שמות מרגלים נוספים, שלטענתה פעלו בארה"ב.
כאשר פולארד נתפס הוא הודה בכל וסיפר הכל. מה שהציק לאמריקאים היה תעלומת פריצת מחסום הקידוד הפנימי של המערכות המוצפנות במחשב של פולארד, משם דילג לרשתות שכנות ושאב אינפורמציה. מדובר בססמה שלפולארד לא הייתה גישה אליה בגלל סיווגו הנמוך יחסית. פולארד סיפר לחוקרי ה־FBI את האמת. שהוא קיבל אותה מיוסי יגור, האיש של איתן.
אחרי התפוצצות הפרשה נחת כאן אייב סופר, חוקר אמריקאי יהודי שנשלח כדי לחקור את המעורבים. עיקר עניינו היה מי סיפק ליגור את הססמה. כשאיתן נשאל על כך הוא אמר שגאוני המחשב בתל אביב הצליחו לפצח את הקוד. האמריקאים חזרו ובדקו את עצמם והודיעו שאין מצב שמישהו שאיננו בפנים יצליח לעשות זאת, וכי הם דורשים לדעת מי האיש. מבחינת המודיעין האמריקאי מדובר בחור ברשת, כלומר בפצע פתוח שעשוי לדמם בכל רגע נתון. הישראלים הכחישו את קיומה של חפרפרת נוספת, ולכן פולארד ישב עד היום האחרון.
ולכן ההגבלות הן לא נקמה, אלא טרייד מקובל בין מערכת לבין מי שבגד בה כאשר החשבון לא סגור. לי עצמי אין כמובן מושג מה באמת קרה, אבל יש לי מושג כלשהו מה היה עשוי לקרות אם בנוסף לפולארד היה יוצא ממעי המערכת האמריקאית יהודי נוסף שריגל. לא יהודי ארה"ב ולא ממשלת ישראל היו מצליחים "לתקן את היחסים" כפי שתוקנו, גם אם באותם ימים הנשיא היה רונלד רייגן והמנטור שלו היה ראש ה־CIA וויליאם קייסי, חובב ציון אמיתי.
כך שהאחראית על עונש המקסימום של פולארד היא ממשלת ישראל. בעיקר על כך שהפעילה אותו. ובצדק החליטה הממשלה לא להסגיר יהודי נוסף, אם אכן היה כזה. ובדין ישב פולארד על שריגל בביתו שלו. כל השאר טרמפיסטים. כולל המטה לשחרורו, החוכמולוגיה המשפטית של הדרשוביצים והתעלול של נתניהו, שקימבן לו להיות סוכן ישראלי (בדיעבד). כל אלה אינם אלא מאמץ פתטי להיאחז בעוד מיתוס שסופו להתפוגג.