כמה מחשבות וכמה תהיות עלו בי השבוע בלי סדר. זה לא פלא ביקום חסר כל היגיון. תהייה אחת הייתה: האם צוקרברג באמת יהודי? אם לא הייתי רוצה להפריע לו בחופשת הלידה שלו, הייתי קופץ לשאול. אני תמה, מארק, תרומת 99% מההון שלך זו תכונה מאוד לא יהודית. לתרום 1% עד מעשר נשמע סביר, אפילו 50% בסדר, אם ההון שלך גדול ואם הסביבה שבתוכה אתה חי, החברה האמריקאית במקרה שלך, מר צוקרברג, החליטה שזו התנהגות ראויה למיליארדר מן השורה. אבל לקפוץ ולהעניק ככה לעולם הרחב 99%? זה ממש לא יהודי. לא משום שיהודים אינם נדיבים מטבעם. הם נדיבים מאוד. אלא שכדי לוותר על 99%, אדם צריך ביטחון עמוק וגדול, ביטחון מוצק מאוד, שאין סיכוי כי יתרחשו הפתעות רעות בחייו. אדם צריך להיות משוכנע באופן בלתי ניתן לערעור שהוא נמצא במקום יציב ושלא יאונה לו כל רע כל משך החיים שלו וחיי ילדיו. ביטחון כזה אין ליהודים ומעולם לא היה ליהודים, ואם היה אי פעם ליהודים הם גילו בכאב צורב שזה היה ביטחון כוזב.
עוד דבר שהקליד בי סימן שאלה השבוע היה כשפגשתי מישהי והיא סיפרה שהבן שלה לומד רפואה בליטא. בליטא?! ובכן כן. בגלל הקושי להתקבל למכסות המוגבלות של לימודי רפואה בארץ, מגורשים הטובים והמוכשרים שבצעירים הישראלים אל אוניברסיטאות קרות ורחוקות. זה יכול להיות בבודפשט, בקישינב או בקרקוב. לסטודנט לרפואה יש הרבה אפשרויות, מקל"ב בקפריסין עד קצה מערב: אנטיגואה שבים הקריבי, רק לא בארץ. נתניהו הכריז על הקמת אוניברסיטה בגליל. אם חשוב לו לשמור את הצעירים בישראל, צריך שתהיה בה פקולטה גדולה לרפואה. הרי הצעירים שלא מתקבלים ללמוד רפואה בארץ לא מוכנים, ובצדק, לוותר על שאיפותיהם נוכח המספר המוגבל שישראל מקציבה ללימודי רפואה. מאחר שממשלותינו עושות את הרע בעיני הציונות וההגינות, הם נאלצים לנסוע ללמוד רחוק. כולנו מקווים שד"ר הבן של או ד"ר הבת של יחזרו משם, אבל זה כלל לא בטוח. בעוד אנחנו מתעסקים במתווה הגז, אנחנו לא מבינים איך אוצר טבע ענק זולג מאיתנו.
מובן שלא יכול הייתי לעבור את הימים האחרונים בלי שרצח הספורטאים במינכן חדר למחשבות שלי. למען האמת, חשבתי על הרצח באולימפיאדה הרבה לפני שפרשת העינויים נחשפה. הטריד אותי ששכחנו. שהשיח הישראלי מול הפלסטינים מתנהל תוך מחיקת ברבריות העבר. משאלת הלב שלנו היא: פתחנו דף חדש עם בני אדם שחזרו בתשובה ולא ישובו להתנהגותם הישנה, כי היא נגוזה. זו תקווה נואשת, אך לא לגמרי בלתי אפשרית, אם היינו רואים חרטה והתנהגות אהבה במקום התנהגות שנאה. כרגע, זו תקווה שלא מחוברת להיגיון. העובדה שאירועים משמעותיים כמו הרצח במינכן לא מוזכרים עוד בשיח הישראלי בעת הפרחת התקוות לחיות בשלום עם הפלסטינים מעידה על איזה מנגנון מחיקה לא בריא בנפש שלנו. ממש עכשיו התפרסם בכתב עת מדעי חשוב בעולם כי ניתן לאלף יונים לזהות תאי סרטן אצל האדם בדיוק של 99%. זה מתאפשר בזכות ראייתן החדה, וגם כי בניגוד לאדם, העיניים שלהן אינן משלימות פרטי תמונה לפי נטיית לבן. הלוואי והיה אפשר לאלף יונים אנושיות, מן הזן יונה ישראלית, לזהות כך בבירור נגעים מסוכנים עד מוות.