שלום מר אבי שמחון, "משפחה עם שמונה ילדים היא חטא", כך אמרת. חטאתי לחברה, והבאתי לעולם 11 ילדים. את "רובם" ללא אפידורל, תחת ידיו האמונות של פרופסור סמואלוב. לא. עשרה לא הספיקו לי, וחוץ מזה עזוב, הם כבר פה.



מצטערת שערערתי לך הדמוגרפיה, שהמטתי אסון על הכלכלה הישראלית, שפגעתי בצמיחה הכלכלית ובתנופתה, שאנחנו נטל ומטרד כלכלי על החברה.


ואני לתומי חשבתי איך כל המשק ישרוד בלי כל ילדי החטא שלנו. הרי אם אני עוצרת לילדי את השוקו - תנובה, טרה וגד קורסות יחד, וגם מטרנה וכל תחליפי החלב למיניהם. ומה יעשו אגד ודן בלי כל ילדי הסרדינים החרדים. ונהגי המוניות ורופאי השר”פ וכל המערך המיילד – כולם יהיו מחוסרי עבודה. בתי ההארחה והמלונות, פארקי המים והשעשועים, חנויות ההלבשה וההנעלה יהיו מיותמים. ומי ינהר בהמוניו אל רשתות השיווק בעגלות קניות מפוצצות במע"מ של ילדי החטא המיותרים האלה. 



איך זה אצלכם? כל ילד מתוכנן בקפידה, ואז מגיע לעולם עם סל קליטה עד גיל 18? כי אצלנו כל ילד מגיע עם הברכה שלו, סבתות לא טועות (מצד שני אף פעם לא הייתי חזקה בחשבון). אני חושבת לעתים שכל העניין של להביא את הילד הבא אינו רק כלכלי, כי בעלות של שני ילדים שאתם מגדלים (חוגים, מותגים, תרבות ופנאי) אני מגדלת עשרה. עובדה שעל משכורת של 20,000 שקלים יצאתם לרוטשילד.



בעלי ואני מפרנסים (כן, כן, קראת נכון, לא בטלנים) מבוקר עד ערב, אבל ברוך ה' שילדינו לא נחשפים לכל שטף הגירויים שהמסך והרחוב מציעים להם (עם יד הלב, כמה עלתה לכם חופשת החנוכה? פסטיגלים, פסטיבלים, הצגות. לי – מעט קמח, ביצים, שמן לטיגון, פה ושם הפתעות מה”חנות בשקל”, והילדים היו מבסוטים אש. בכל נר שרנו ורקדנו, שיחקנו משחקי קופסה על השטיח. טוב, מודה, חיכיתי לנר השמיני, אבל בסך הכל היה כיף).




התור למקלחת ארוך יותר. ילדים חרדים בשיעור. צילום: פלאש 90



הבגדים והילקוטים בדרך כלל עוברים אצלנו בירושה, החינוך הוא להסתפקות במועט – תשאל כל ילד חרדי בן 3 מה זה "בל תשחית". התור למקלחת קצת ארוך יותר, ישנים קצת בצפיפות (ראש־זנב), אבל עם הרבה חום ואהבה. בבית הספר או בחיידר כמעט ואין תחרות מותגים. כולם עם אותו סנדוויץ' עם ממרח השחר או עם גבינה ומלפפון. ותאמין לי, הילדים שלנו מבסוטים, ההורים שלהם לא במרוץ מטורף אחרי הכסף. יש להם סנדוויץ' בילקוט, קלפים של גדולי הדור במהדורה החדשה, מעיל חם, גינה ושמש - מה צריך ילד יותר מזה?



אז אולי כל עניין הילודה הוא לא רק קטע כלכלי אלא מיצוי אישי שלכם (שזה בסדר גמור, כן? זה לא אתם, זה אני). הקריירה, בילד השני נהיה לכם צפוף באוטו, החברים, הלימודים, היעדים, הו היעדים מטריפים אתכם, השבתות בבוקר, הפיגורה שלה, האספרסו שלך. להביא שמונה ילדים לעולם זה באמת לא פינוק גדול, זה מלא ויתורים, זה מלא ספלי קפה קרים, זה צלוליטיס, זה לילות בלי שינה, זה ביטול העצמי והאני והאגו. הבאת ילדים לעולם זה בעצם מחיקת כל הצרכים הבסיסיים שלי. אז אתה באמת חושב ברצינות שהשיקול שלי היה כלכלי?



ניסיתם אותנו בקיצוץ הקצבאות, אך ברוך ה’ זה לא עצר אותנו, קומה 9 בשערי צדק מפוצצת (מה הסנקציות הבאות? תהרסו לנו את הבתים?). וזה בלי לציין את בעלותי הבלעדית על הרחם שלי, בלי איומים דמוגרפיים, בלי השישה מיליון שאיבדנו. זכותכם להעמיד את עצמכם לפני הילדים, לדאוג לחירותכם ולפרנסתכם, לא לחטוא למשפחה גדולה. לכם קשה? סבבה. תשאירו לנו את העבודה. אגב בחישוב מהיר, אם 11 ילדי ילכו בדרכי, צפויים לי 121 נכדים. תישבע שאתה לא מקנא.



מאחלת לך הצלחה בתפקידך החדש.


אם כל חטאת.