40 שנה אני אוהד הפועל ת"א. השנה, לראשונה, ויתרתי על רכישת מינוי ולא באתי לאף אחד ממשחקי הקבוצה. לא בכדורגל, ולא בכדורסל.
לא בגלל היכולת - כבר ראיתי את הפועל ביכולת גרועה בהרבה. קבוצה לא עוזבים, גם כשהיא חלשה. קבוצה זו חתונה קתולית. אדום נולדת, אדום גם תמות. עזבתי את הגרעין המופרע שהשתלט על הקבוצה שלי. הפועל ת"א עברה השתלטות עוינת. קבוצה חוליגנית אלימה, קנאית וחסרת מעצורים השתלטה עליה והיא מטילה טרור על כולם: הבעלים, ההנהלה והרוב המכריע של האוהדים (כמוני), שמביטים על הנזק המצטבר שנגרם, על בריחת המאמצים, על חוסר הסיכוי למצוא בעלים, על הנזק הציבורי הכבד והנזק הכספי המתגלגל, ולא יודעים מה לעשות.
הקבוצה הזאת, כמו קבוצות נוספות בליגות הבכירות שלנו, נחטפה בידי גורמים עוינים שהשתלטו עליה ומאז הם אוכלים אותה מבפנים. כת קנאית, מטורללת, שמתפרנסת משנאה ומכתיבה למועדון כולו איך ומה לעשות. בדיוק כמו דאע"ש, חוץ מעריפת הראשים. הם עושים לאוהדי הפועל מה שדאע"ש עושים לאסלאם: לוקחים רעיון נכון של חיבור בין אוהד לקבוצתו וגוררים אותו לקצה האבסורד, לטוטאליות מופרעת, לאלימות מחליאה.
מסביב, אף אחד לא עושה שום דבר. נותנים להם להשתולל. זה רק ספורט, אז אף אחד לא באמת מתרגש. חוץ מהרוב העצום של אוהדים אמיתיים, שרואים את הקבוצה שלהם מתפוררת מבפנים, שרואים את הגרעין האלים הזה עושה בה כרצונו, ואין פוצה פה ומצפצף. מבחינתי, רק שתי אופציות אפשריות: לקחת את החבורה הזאת (מדובר בכ־50 עד 150 איש) ולהרחיק אותה לצמיתות מהקבוצה, או לסגור את הקבוצה, לנקות, ולפתוח מחדש.
יש לזה מודל: ההקמה המופלאה של הפועל "קטמון", אחרי שהפועל ירושלים נפלה לידי גורמים שעשו בה כשלהם, וההקמה הטרייה וההירואית של בית"ר "נורדיה" ירושלים, אחרי שבית"ר המקורית הפכה לקבוצה גזענית ודוחה. אני מציע לא לפחד מהרחקת הגרעין הזה מהקבוצה לצמיתות. כן, חלק מהם מהווים את גרעין העידוד המרשים לאורך המשחק כולו, אבל הנזק שהם גורמים גדול לאין ערוך מהתועלת. הפועל ת"א התקיימה לפניהם ותתקיים גם אחריהם. יכול להיות שאחריהם גם יימצא מי שיסכים לרכוש את המועדון המפואר הזה ולהביא אותו למקום טוב יותר. איתם, אין סיכוי שזה יקרה.
שום דבר לא יכול היה להמחיש את המצב יותר מההתפרצות של שמעון אמסלם שלשום במחצית הדרבי בכדורסל באולם אריק איינשטיין בתל אביב (מבחינתי, אולם הכדורסל בדרייב אין קרוי על שם אריק. בואו נקווה שגם ראש העיר האטום של תל אביב יבין את זה מתישהו). גם אם נחפש טוב, נתקשה למצוא סמל אדום מובהק יותר מאמסלם, הלב של הפועל כדורסל לאורך יותר מעשור, איש גדול עם נשמה גדולה עוד יותר, שהוכיח ביום שני שהוא לא מפחד גם מהחוליגנים האלה. אחרי שראה מה שראה במחצית, קם אמסלם, נטש את עמדת השידור (הוא היה אורח בפאנל הערוץ הראשון במחצית המשחק), הודיע שהוא מתבייש בקהל אוהדי הפועל, והלך הביתה. אני מצדיע לך, אמסלם. אל תפחד מהם ואל תיכנע להם. אם היו עוד 20־30 סמלים כמוך מתייצבים מול החבורה הזאת, יכול להיות שאפשר היה לעקור אותם מתוכנו.
אין שום הבדל בין שירי השואה המתועבים שהחבורה הזאת שרה ביציע כבר שנות דור, לבין הקריאות "מוות לערבים" הנשמעות בטדי, או השלטים "בית"ר טהורה לנצח" שמונפים ביציעיו. זו נבלה, זו טריפה. בשבועות האחרונים האלימות גואה. אוהד הפועל שוכב בבית חולים עם פטיש נעוץ בגולגולתו. אוהדים מטמינים מארבים מתוכננים לאוהדים אחרים, עם פטישים, גרזנים, שרשראות ומה לא. העובדה שאיש לא נרצח כאן עדיין היא בבחינת נס.
שום דבר לא מפחיד את האנשים האלה, והאמת היא שאף אחד לא מנסה. הם פועלים בוואקום שלטוני: המשטרה חסרת אונים, המחוקק מתמקד בשטויות (מירי רגב ומיקי זוהר מנסים להפסיק את הכדורגל בשבת, במקום להציל את הכדורגל), התוקפים בדרך כלל לא נתפסים, אבל כשהם כן נתפסים, השופטים (כמו אתמול) משחררים אותם מיד ובסופו של יום נגזרים עליהם עונשים מגוחכים, וגם הם לא נאכפים. השופטים אטומים. הם לא אלה שנחשפים לגרזנים ולפטישים, כנראה (אם כי אני מכיר אישית לפחות שני שופטים בכירים שמאכלסים את יציעי בלומפילד). כשיקרה האסון, והוא יקרה מתישהו, יקימו ועדת חקירה. אגב, גם היא לא תשנה שום דבר.
הגיע הזמן להפסיק לטמון את הראש בחול. הגיע הזמן להודות באמת. האנשים האלה הורסים את הכדורגל ואת הספורט בישראל. הם מערכת חיסונית שתוקפת את הגוף של עצמה. הם התעללו בחבורת מושיק תאומים, הם שתו את הדם למוני הראל, הם העליבו את סמי סגול (שהשאיר בקבוצה עשרות מיליונים), הם איימו על חיים רמון, שאוהד את הפועל מגיל 5, הם ירדו לחייו של אלי טביב, הם איימו על אשתו וילדיו של עידו חג'ג', שהשאיר גם הוא בהפועל לא מעט מיליונים, והם מפחידים עד מוות כל בעל הון שמעז לשקול את רכישת המועדון הזה, כאילו הם רכשו איפשהו את מניות הבכורה של הפועל ת"א ויש להם זכות חתימה בלעדית על גורלה ועתידה.
ובכן, הם לא. הם סתם חבורה עלובה של בריונים שאין להם חיים ואין להם אלוהים. חבורה שמשתוללת באין מפריע והורסת כל חלקה טובה. אז מה שנשאר זה להתנתק ולתפוס מרחק. לא, אי אפשר להחליף קבוצה, והצבע האדום יהיה הצבע שלי עד יומי האחרון. אבל בשלב הזה, ועד הודעה חדשה, האדום יהיה עמוק בלב. לא במגרש ולא בשום מקום סמוך אליו.