השינוי טרם נראה בשמי המזרח התיכון אך בהחלט ישנן כמה התפתחויות מעניינות בשלוש גזרות – מצרים, טורקיה וסוריה - שיכולות להשפיע על מעמדה האסטרטגי של ישראל ואף לחזקה.



שתיים מהן קשורות למתווה הגז. ישראל מתכוונת לשלוח נציג לקהיר, ככל הנראה עו"ד יצחק מולכו, נציגו של ראש הממשלה לנושאים מיוחדים שכאלה, כדי לדון באפשרות שמצרים תרכוש גז מישראל. מצרים זקוקה לאספקת גז בשנים הקרובות, עד שתפתח את מאגרי הגז העצומים שלה, שנמצאו מול חופיה בים התיכון. אך קודם שתסכים לכך היא מתנה זאת בהסדר בעיית החוב – 1.76 מיליארד דולר, שבוררות בינלאומית הורתה לה לשלם לחברת החשמל של ישראל. מדובר בתשלום חוב בשל הפסקת האספקה של גז מצרי וחבלות של ארגוני טרור בסיני בצינור, והנזקים שנגרמו עקב כך לחברת החשמל.
 
גם הסיכוי שהיחסים בין ישראל לטורקיה יופשרו קשורים לגז. טורקיה חוששת מאוד שרוסיה לא תסתפק בתגובות הנגד שלה עד כה – הפסקת תיירות, למשל - בגין הפלת המטוס הרוסי בסוריה באמצעות מטוסי קרב טורקיים, וגם תחדל לספק לה גז. משום כך אנקרה מחפשת מקורות חלופיים לגז הרוסי, ואחד הם יכול להיות ישראל.
 

גם לראש הממשלה בנימין נתניהו חשוב ביותר להגיע להסכם על אספקת גז ישראלי לטורקיה. אחד ההסברים שלו לצורך לאשר את מתווה הגז בכל מחיר היה כי הוא יתרום לביטחונה של ישראל וליחסים האסטרטגיים שלה. אספקת גז ישראלי למצרים ולטורקיה תחזק את טיעוניו, שנתקלו בהתנגדות עזה בכנסת ובציבור.
 
אך לא רק על הגז לבדו אמורים יחסי ישראל־טורקיה להיות מושתתים. בראש ובראשונה, על שני הצדדים להגיע להבנות מדיניות־ביטחוניות הקשורות לפרשת הספינה מרמרה. טורקיה תובעת מישראל פיצוי בסך 20 מיליון דולר למשפחות תשעת אזרחיה שנהרגו במהלך ההשתלטות של חיל הים על הספינה במאי 2010. ישראל כבר הסכימה לכך עקרונית. נתניהו גם התנצל במרץ 2013 בשיחת טלפון בפני ראש הממשלה הטורקי (כיום נשיא), ארדואן, על התקרית.
 
אך ארדואן לא מסתפק בכך ותובע גם את הסרת המצור על עזה. ישראל לא תסכים לכך, אך אפשר למצוא פשרה כמו למשל הסכמה שטורקיה תהיה מעורבת יותר בכל הקשור לבניית תשתיות ברצועה ובהעברת ציוד הומניטרי - שתאפשר לארדואן למצב עצמו כ"מושיע" של חמאס.


דורש את הסרת המצור על עזה, נשיא טורקיה ארדואן. צילום: רויטרס
ישראל יודעת שארדואן מגלה סימני נכונות להתפשר, לא משום ששינה את עמדותיו כלפיה אלא בגלל בדידותו בזירה המזרח־תיכונית והלחצים שמפעילים עליו נשיא רוסיה פוטין ונשיא ארה"ב אובמה, שתבע בסוף השבוע מטורקיה להסיג את כוחותיה מעיראק. לכן ישראל דורשת בתמורה שטורקיה תסלק מאדמתה את סלאח ערורי, מפקד בכיר של חמאס, שהקים שם מפקדה וממנה משגר פקודות למעשי טרור בגדה המערבית ובישראל. לא יהיה קל לארדואן להסכים לכך, ואם יסכים - אין ספק שזה יתפרש ככניעה מצדו.
 
נראה שלנשיא טורקיה יהיה קל יותר להסכים לדרישה ישראלית נוספת: להעביר חוק בפרלמנט שיאפשר למנוע הגשת תביעות בבתי משפט טורקיים נגד הקצינים והחיילים שהשתתפו בתקרית המרמרה.
 
ביום חמישי האחרון מיהרו כלי התקשורת בישראל לבשר כי בשיחות עם נציגים טורקיים הושגה פריצת דרך, אך היום ברור כי עוד אין הסכם ונותרו כמה מחלוקות לפני שבאמת יופשרו יחסי ירושלים־אנקרה. אם זה יקרה יהיה על ישראל להרגיע את שותפיה האסטרטגיים החדשים במזרח הים התיכון – יוון וקפריסין - שהברית עמן לא תיפגע למרות מהלך הפיוס עם אנקרה.
 
ואי אפשר להתעלם גם מסוג של תזוזה במלחמת האזרחים בסוריה. מועצת הביטחון קיבלה שלשום החלטה למתווה להשגת רגיעה בסוריה. מעין מפת דרכים שאושרה פה אחד, הקוראת לצדדים להתחיל במשא ומתן שיביא להפסקת אש כבר בינואר ולהקמת צוות בינלאומי של האו"ם, שיפקח על הרגיעה במהלך השיחות.
 
עם זאת, המתווה אינו כולל התייחסות לעתידו של נשיא סוריה בשאר אסד. ארה"ב, טורקיה ומדינות ערביות כמו ערב הסעודית ממשיכות לדרוש שיעזוב את השלטון, ואילו רוסיה תומכת בהישארותו.
 
לאחר אישור המתווה אמר שר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב, כי אפשר להגיע להסכמה על ממשלת אחדות שתוקם בסוריה בתוך שישה חודשים. מנגד, מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי אמר כי בתוך חודש עד חודשיים צריכה להתקבל החלטה על ייסודה של ממשלת מעבר, שמטרתה החלפתו של אסד.
גם כאן רבה הדרך. הסיכוי שמלחמת האזרחים בסוריה, המציינת את שנתה השישית, תסתיים - לא גדול. ובכל מקרה, גם אם תושג הפסקת אש וייפתחו שיחות שלום רציניות, ספק רב אם ארגוני טרור כמו ג'בהת א־נוסרה ולבטח דאע"ש יסכימו להפסיק את פעילותם. ופרט אחד חשוב במיוחד לישראל: ג'בהת א־נוסרה חולש על רצועת הגבול עם ישראל.