פייסל אל־קאסם, אחד העיתונאים הפופולריים בעולם הערבי, פרסם השבוע פוסט בפייסבוק שזכה לעשרות אלפי לייקים ושיתופים. אל־קאסם, סורי דרוזי, כתב מעל תמונה של סמיר קונטאר ושל אסיר סורי מורעב: "כך יצא קונטאר מבתי הכלא הישראליים – עם כרס ותעודת דוקטורט, וכך יוצאים סורים מבתי הכלא של משפחת אסד".



בשנים האחרונות, ככל שמלחמת האזרחים בסוריה הפכה איומה יותר, פרסם אל־קאסם פוסטים ומאמרים דומים, לרבות בעיתונים ערביים נחשבים, בהם השווה בין המשטרים הערביים ה"פטריוטיים" כביכול אך הרצחניים, לבין משטרים ערביים "בוגדניים" כביכול הדואגים לאזרח. לעתים השווה בין היחס הרחמני של ישראל לפלסטינים ובין הרצחנות של משטרים ערביים, בראשם משטר אסד, כלפי אזרחיהם.



עמדתו של אל־קאסם בפוסט האחרון משותפת למתנגדים רבים למשטר אסד בסוריה. רבים מהם שמחים על ההתנקשות בקונטאר, שבפרסומים זרים יוחסה לישראל, ומודים לישראל, משום שבראייתם קונטאר הוא ממובילי פלישת חזבאללה ומיליציות שיעיות אחרות לסוריה. חיסולו סייע למתנגדי אסד להיפטר מסמל חשוב של הכוחות המשתתפים בדיכויים. כך למשל, פעיל סורי המקורב לחזית הדרומית של הצבא הסורי החופשי, קואליציה של מורדים מתונים, צייץ בטוויטר: "תודה לגיבורים הישראלים שהרגו את אחד הטרוריסטים המרושעים ביותר, הרוצח של ילדים ותינוקות. סמיר קונטאר, נוח על משכבך בגיהינום".



לפני תחילת ההתקוממות במדינה השתיקה התעמולה הסורית קולות חלופיים, הריעה ל"הרואיות" של חזבאללה והצדיקה את הדיכוי בסוריה ב"התנגדות" לציונות ובתמיכה בפלסטינים. המשטר הקדיש 12% מהתקציב לצבא בעתות שלום והצדיק זאת באמצעות נפנוף באיום מ"הישות הציונית". עם תחילת ההתקוממות, הנשק שיועד למאבק בישראל הופנה נגד אזרחים. חזבאללה, שנהנתה מתמיכה לפני ההתקוממות, התגייסה לתמוך באסד ושיגרה אלפי לוחמים לסוריה בשל מחסור בכוח אדם בשורות המשטר והצטרפה לדיכוי האכזרי של ההתקוממות. התפתחויות אלו שינו את תפיסת עולמם של רבים בסוריה. דגלים


של חזבאללה הוצתו בהפגנות, וצבא סוריה החופשי ערך מסדר בדרום סוריה כשברקע אותיות ענק: "מוות לאיראן".



לצד ההידרדרות בדימוי איראן וחזבאללה, דימויה השלילי של ישראל נשחק. לכך תרמו כמה גורמים. ראשית, אויבים משותפים בדמות אסד, חזבאללה ואיראן תרמו לתחושה, גם אם מוגבלת, של שותפות גורל עם ישראל. שנית, אכזריות משטר אסד הובילה סורים רבים לראות את התנהלות ישראל בשטחים כגרועה פחות. ולבסוף, הסיוע ההומניטרי המוגבל שישראל מעניקה דרך הגבול והטיפול בפצועים סורים בבתי חולים בצפון יצרו דימוי חיובי לישראל.



השינוי בעמדתם של אל־קאסם ומתנגדי המשטר בסוריה והדימוי המשתפר של משטרים מתונים ושל ישראל הם תופעה המשותפת לשיח הציבורי הערבי בחברות ובמדינות במזרח התיכון. המהפכות הערביות הביאו סבל ומצוקה למזרח התיכון, אולם המחיר ששילמו האזרחים גרם לרבים מהם להעריך באור שונה, חיובי או לכל הפחות מורכב יותר, את ישראל. 



הכותבת היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית