אין לך משפט בנאלי כמו זה שאומר כי מאז קום המדינה יש מאבק קבוע בין צה"ל לבין האויב הערבי. המאבק הזה גואה ושוכך על פי מדיניותו והתכוונותו של הדרג הפוליטי, כיאה וכראוי למדינה דמוקרטית. בתקופה האחרונה נאבק צה"ל גם באויב מבפנים. לא באלה ששוברים את השתיקה שלהם, אלא באלה ששוברים את האתיקה של צה"ל.
המאבק הזה מתחולל בין המטכ"ל של גדי איזנקוט לבין ממשלת הימין ושלוחותיה, כולל שר הביטחון. בדרך כלל מתנהלים כיפופי הידיים האלה בתוך הנגמ"ש. מינויים, תקציבים וכו'. בימים האחרונים צפו, כמו קרחונים שגודלם הקטלני סמוי מן העין, כמה תקריות המלמדות שהחזית הזאת מתרחבת והולכת. וטוב שכך.
לא חשבתי להפוך לכתבנו לענייני הקרע בין הצבא לממשלה, אלא שהאירועים המשבריים ההולכים ותוכפים בין הרשות המחוקקת והנבחרת לבין הרשות המבצעת בענייני חיים ומוות, מחייבים את האזרחים להחליט אם הם בעד צה"ל או בעד ממשלת הימין. הדוגמית הנוכחית היא סגן שר הביטחון אלי בן־דהן (הבית היהודי). קל לומר כולו סגן שר ביטחון, וגם זה בכאילו. המינוי של בן־דהן, כמו מינויו של דני דנון, נועד לספק שורת רזומה לצורכי פריימריז, מילוי משבצת מפלגתית, צקצוקי גאווה משפחתיים ושכונתיים, ומדי פעם חטיף תגמול לאנ"ש. דנון נפלט משם לאו"ם, שם יוכל לנפנף בכרטיס ביקור מול חוטמם של פליטי ממשלות כמוהו, ובעיקר מול אנשי ציבור אמריקאים שאינם בקיאים בהיררכיית תוארי הסרק במדינת ישראל.
בן־דהן, לעומתו, לקח את הג'וב שלו ברצינות גמורה ולפני שבוע העניק בלשכתו דרגת קצונה לסגן במיל' אביב מורג. לפני כשנתיים הרג סג"מ מורג הצעיר צעיר פלסטיני שהתגרה בו ובחייליו. מורג יצא מהג'יפ, ירה בגבו של הפלסטיני שנמלט והרגו. שום סכנה לא נשקפה למורג או לחייליו, והתחקיר החטיבתי (כפיר) חשף שרשרת של מחדלים עד רמת המג"ד.
מורג עצמו, כראוי וכצפוי, הורד בדרגה וכעבור זמן פרש מצה"ל. במקום להיעלם במעבה ההכחשה הציבורית, או לנהל עם עצמו ועם סביבתו דיאלוג כן ופתוח, הוא נרתם לקמפיין טיהור שמו. צה"ל נענה לבקשה והחזיר לו בצנעה את דרגתו. וטוב שכך. אם הפיקוד החטיבתי והגדודי שהיה אחראי לפיאסקו לא ניזוק, אין טעם לדפוק רק את הש"ג. זהו גם צורך מבצעי במובן של גיבוי לחיילים שנקלעו שלא ברצונם או בטובתם לחרא המדמם הזה.
מורג סוחב על גבו הצעיר מערכת שלמה, צבאית, ממשלתית וציבורית, שכמו כפתה עליו לירות. אשמתו שלא התייצב מול אותה מערכת היא אשמת רבים ואפילו לא חצי נחמה, ואלה היו האצבעות שלו שהלכו אל ההדק כדי לרצות את פחדיה של החברה כולה.
מכאן ואילך הפך מורג להיות חייל בצבא השם של אלי בן־דהן. "אני שמח", הצהיר בן־דהן עם הענקת הדרגות, "שנפלה בחלקי ההזדמנות להיענות לבקשתו של הקצין המצטיין שסיכן את חייו כדי להציל את חיי חייליו וסבל מעינוי דין מתמשך עד להוכחת חפותו המוחלטת". להבדיל מצה"ל, שם הענקת דרגה מעין זו היא אקט פרוצדורלי, זימן בן־דהן ללשכתו את משפחת מורג ושם העניק לו את הדרגה. מובן שלא טרח לדווח לצה"ל שהוא עומד לקיים טקס קרקסי מטולווז. גם לא לממונה עליו, שר הביטחון. אלוהים הרי נמצא מעל בוגי. מה גם שבמערך יחסי הכוחות הפוליטיים, שר הביטחון הוא שפוט של הבית היהודי, שהיא חלק מהחזית המיליטנטית בליכוד, ובמדרג הזה בן־דהן בכיר מיעלון.
נשמה של יהודי
זהו אותו בן־דהן שנבחר כנציג "תקומה" בבית היהודי כמנדט של עדות המזרח ומקביל למנדט האשכנזי־חילוני (איילת שקד, ינון מגל) שניתן לבנט. "לציבור הספרדי חשוב שייראה שיש כאן איזון", אמר בן־דהן עצמו. המנטור שלו הוא הרב אליהו, רבה של צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית. זה האיש שקרא להחרים משכירי דירות לערבים, לסרב לפנות בית כנסת שנבנה על אדמה פלסטינית פרטית, ושתבע לקיים פעילות יהודית על הר הבית.
נזיפתו של ראש הממשלה המבועת בציפי חוטובלי על חלומה לראות את דגל ישראל על הר הבית לא עשתה רושם על בן־דהן, האיש של אליהו. בראיון לרזי ברקאי הוא הבהיר: "דגל ישראל הוא חשוב, והר הבית הוא כמו כל מקום שבו מדינת ישראל היא הריבון". ועד שייבנה בית המקדש עוסק בן־דהן בענייני דיומא בוערים כמו חקירת הרצח בכפר דומא.
"נחרדתי מעדויות עורכי הדין של העצורים היהודים. עברה בי צמרמורת", דיווח לאומה בתביעה לשחרור מהיר של הנחקרים. הוא אומנם מודה ש"אין לי מושג מה היה בחקירה, אבל עורכי הדין הם לא ילדים קטנים, והם לא היו יוצאים לתקשורת אם לא היו בטוחים בדברים שלהם". ובאמת, הרי כל ילד יודע שעורכי דין יוצאים לתקשורת רק כשהם בטוחים ברזל שלקוחותיהם זכים כשלג וטהורים כעוללים בני יומם.
החוצפה הזאת הצליחה להוציא מן הכלים אפילו את ישראל חסון, סגן ראש השב"כ לשעבר, שלא הבין "איך סגן שר הביטחון בישראל מתגולל על הגוף שנותן לו את המענה לדברים שהוא מאמין בהם". לבן־דהן יש תשובה ניצחת: "אין טרור יהודי וטרור ערבי, יש טרור אחד שהורג". ואם כבר נהרג מי שאינו יהודי, יש לכבוד הרב תובנה הישר ממעמקי ההגות היהודית: "תמיד ליהודי יש נשמה הרבה יותר גבוהה מזו של הגוי". צא ולמד מה גופו של יהודי לעומת גופו של פלסטיני.
אין לו גם בעיה עם סרטון "השתולים" של תנועת אם תרצו הסמי־פאשיסטית. "זה נראה אגרסיבי, בסך הכל הוא לא עבר את המידה". מדובר בקמפיין השחרה שנועד להציג את שוברים שתיקה כבוגדים. לכל אדם שאינו סגן שר ביטחון או סגנו של אלוהים ברור שפעילות שוברים שתיקה נועדה להצביע על מחדלים מוסריים חמורים - עניין חיוני בכל מערכת.
במאבק בתוך צה"ל על דמותו של הלוחם הבודד ושל הצבא כולו, שוברים שתיקה הוא אינטרס צה"לי מובהק מול שומרי החומות וחסרי הגבולות, ויחד עם פקודות מטכ"ל הם מחסומים בפני התבהמות. פעילות שוברים שתיקה, דווקא בחו"ל, מאזנת את המראות הקשים שרואה העולם זה שנים, ומציירת את הפנים היפות של החברה הישראלית. תנועת החרם לא זקוקה להם. דיווחי התקשורת מציירים בדיוק מה שהעולם רואה, ומול המפל הזה הוא גם נוכח שיש למדינת ישראל יכולת של הכרה במעשים שלא ייעשו ופוטנציאל של תיקון עצמי.
העולם לא מכיר כמובן את בן־דהן וטוב שכך, אבל הוא מכיר את מעשיהם של דומיו והם אלו שמכתימים את שם ישראל ברבים. דווקא פעילות שוברים שתיקה מאפשרת (עדיין) לישראלים להסתובב בעולם ללא אות קין גורף שפירושו לפעמים גם צווי מעצר. לא מדובר במאבק של בוגדים מול פטריוטים, אלא בהתנגשות בין מוסר ושכל ישר לבין טיפשות מתלהמת. צה"ל לא צד במשחק הזה. הוא חוקר לא פעם את עדויות שוברים שתיקה - בשתיקה. לא שתיקה כהודאה אלא שתיקה עניינית. הוא אולי הצבא הכי חזק במזרח התיכון, אבל במאבק מול בן־דהן ושותפיו בממשלה ידיו כבולות.