רק לפני שנה, באוקטובר 2014, אחד הדוברים של ארגון דאע"ש, נידאל נוסיירי, הסביר מדוע הארגון הרצחני שלו אינו מתערב במתרחש בעזה ולא תוקף את ישראל. “אנחנו פועלים בצורה מסודרת. קודם כל חייבים לחזק את החליפות בסוריה ובעיראק, להפיל כמה משטרים ערביים, להחליש את ארצות הברית ואז אפשר יהיה לטפל באויב הציוני", הסביר. סדר זה סדר, כך נהג לומר גם אדולף היטלר שחלק ממעריציו נמנים גם עם תומכי דאע"ש. בזמנו גם ראשי אל־קאעידה השתמשו באותו התירוץ. ישראל לא נכללה ברשימת היעדים המיידיים של הג'יהדיסטים. האויבים האמיתיים של עבדאללה עזאם (המורה הרוחני של בן־לאדן) ושל איימן א־זאווהירי ובן־לאדן היו המשטרים הערביים המושחתים וגם ארצות הברית, שהעניקה להם עזרה. את ישראל תמיד השאירו לקינוח.
מה השתנה במהלך שנה שגרם לאבו בכר אל־בגדאדי לשנות את דעתו בנוגע לישראל? חשוב לזכור שכל אותה העת שדאע"ש נלחם במוסלמים ולא ביהודים, הוא מותקף על ידי שורה רחבה של אנשי דת, עיתונאים וסופרים ערבים. תיאוריות קשר לא חסר בעולם הערבי, ולפיהן יש קשר ישיר בין דאע"ש לתל אביב. כך הם מסבירים את השתיקה הרועמת של אל־בגדאדי באשר למה שקורה בעזה ובגדה. לא מדובר באיזה חידוש – כך האחים המוסלמים האשימו את אסד וגם את מובארכ שלא ניצלו את הנשק שלהם כדי לתקוף את ישראל ולהגן על הפלסטינים ורמזו לקשרים ענפים ביניהם. ועכשיו קם הגולם על יוצרו, ואבו בכר אל־בגדאדי מואשם בכך שהוא סוכן מוסד יהודי שבא להחליש את הערבים ולהשמיד את העצמאות של עיראק, סוריה, לוב ועוד.
האמירה של אל־בגדאדי נועדה לשים סוף למתקפות האלה שלחלקן אחראים האיראנים ולחלקן האחר – הסעודים והתקשורת שלהם. כך שתעדוף ישראל מבחינת דאע"ש הוא מעין פשרה שיכולה לשרת את הארגון הרצחני היטב. הקריאה הזאת נועדה גם לאוזני המתנדבים בעולם. על פי גורמים מערביים, זרם המתנדבים לדאע"ש נחלש בסוף השנה, ורבים מהם נמלטו וחזרו לארצם. כל זה מחליש את המערך של דאע"ש שזקוק כל הזמן לדם חדש (תרתי משמע) כדי לקיים את אורחות החיים בישות שיצרו. ההבטחה “לקבור את היהודים בפלסטין" נועדה גם להם.
כיצד דאע"ש יכול לממש את ההבטחות? אבו בכר סומך על כך שהאידיאולוגיה שלו עוברת את מחסומי הגבול ומגיעה ליעד. עשרות ערבים ישראלים כבר יצאו להילחם בשורות דאע"ש בסוריה. גרעיני התאים שעלולים לקום ולעשות מעשה שדאע"ש יוכל לקחת עליו קרדיט כבר קיימים, ואחדים מהם נחשפו לפני כמה שבועות בנצרת. חייבים לסייג ולומר שמדובר לא רק באידיאולוגיה של דאע"ש אלא בתורה הסלפית־והאבית, שהאחריות להפצתה מונחת דווקא על ערב הסעודית – זאת שמנהיגה את הקואליציה נגד דאע"ש. הדרשות, המסגדים, השיעורים – הכל קיים, גם באינטרנט וגם במציאות.
הכיוון השני שחייבים לשים לב אליו הוא סיני. מאז תחילת שנות האלפיים פועלים שם ארגוני הג'יהאד העולמי שאף ירה לא פעם רקטות לכיוון אילת. הנשיא א־סיסי וצבאו נלחמים ב"אנסאר בית אל־מקדס". למעשה א־סיסי חדר לתודעה של המצרים עוד ב־2012, כשהכריז על תחילת מבצע “נשר" לביעור קני הטרור בסיני, אבל ללא הצלחה. כך שהרעה יכולה לבוא גם מהכיוון הדרומי.
ולשאלה הגדולה: כיצד אפשר לנצח את דאע"ש? חייבים להילחם דווקא לא בדאע"ש. הארגון נשען על רשת חינוך לשנאה מבית האידיאולוגים הווהאבים שפועלים בכל העולם. זהו מאבק ארוך טווח שעלול להימשך כעשור ואף יותר. התחלתו צריכה להיות לא במערב אלא במזרח, שם כבר שנים מדברים על “א־נהדה", הרנסנס של התרבות והדת שרק הוא יכול להוות נשק יעיל נגד האידיאולוגיה הרעילה של קיצוני האסלאם, של דאע"ש ושל כאלה שהיום נלחמים בו.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני, מומחית למזרח תיכון ואסלאם ולשעבר כתבת לענייני ערבים