עניינו של מאמר זה בשני נושאים שבמחלוקת והתובנה העולה מהם. האחד קשור בדברי מרטין אינדיק על נתניהו, והאחר קשור להתייחסות דובר משרד החוץ האמריקאי לחוק השקיפות של איילת שקד, שרת המשפטים.
בא השגריר אינדיק, פעמיים שגריר ארצות הברית בישראל ופעם עוזרו של קרי למשא ומתן הישראלי־פלסטיני, ובפומבי מכפיש את ראש ממשלת ישראל על כך שכפוליטיקאי קטנטן, נעדר כבוד, הוא אמר על רבין, בטרם נקבר, שאלמלא נרצח לא היה הופך לגיבור, והוא נתניהו היה מביסו בבחירות. כאשר אינדיק אמר שהוא שמע זאת "כאשר נתניהו ישב לצדי", היה די ברור שהוא אינו דובר אמת, כי נתניהו, שהיה אז יושב ראש האופוזיציה, לא ישב לצדו של השגריר אינדיק באף טקס הכרוך בלוויה של רבין. אבל אין זה אומר, כמובן, שתוכן הדברים שאינדיק מייחס לנתניהו אינם נכונים. לא אטעה אם אגיד שהדברים הללו המיוחסים לנתניהו נאמרו גם נאמרו, ונכתבו גם נכתבו במדינת ישראל. לפי עניות דעתי, אכן יש בהם הרבה מהאמת, אם נזכור שכל הסקרים ניבאו תבוסה לרבין, ומעמדו בציבור עדיין לא היה מרומם מעם.
יהיה אשר יהיה, אינדיק לא בא לברך את נתניהו אלא לקללו. וזאת הנקודה המרכזית לדעתי. אינדיק אינו סתם אזרח אמריקאי; הוא בשר מבשרה של הדיפלומטיה האמריקאית, מקורב עמוקות לממשל אובמה. ושאלתי: מדוע הוא מעז ככה להתגולל על ראש ממשלה מכהן במדינת ישראל? מהיכן הוא שואב את החוצפה לכך? בגלוי, בפני כל העולם? האם אחד משגרירי ישראל בארצות הברית בעבר, נניח זלמן שובל או מיכאל אורן, היה מעלה בכלל בדעתו להגיד דברים קשים על אופיו של אובמה, להכפיש את דמותו בראש חוצות? בוודאי שלא. היו "שוחטים" אותם. את הכל יכולים להגיד ב"מטבח", וגם אז בעדינות! ואצלנו התקשורת מקבלת בשמחה, ממש ברננה, את דברי הבלע הללו על ראש ממשלה שלנו מפי גורם זר! רק לפני כשנתיים אמר שר הביטחון שלנו בוגי יעלון לכתב בשיחה סגורה, שלא לייחוס, כי קרי הוא "משיחי ואובססיבי", ומיד הארץ רעשה, התקשורת געשה, ממשל אובמה השתולל, ובוגי נאלץ להסביר לקרי כי "לא הייתה לו כוונה לפגוע בארצות הברית וביחסים עמה".
ובאשר לדובר משרד החוץ האמריקאי. הלכתי לבדוק את הנוסח באנגלית של דבריו בעניין "חוק השקיפות" (דרך אגב, מי שהעלה את הנושא בתדרוך היומי היה כתב יהודי, הידוע בקשריו עם ארגוני זכויות אדם בישראל, ושמו רון קמפיס). מה שמצאתי הוא שמשרד החוץ האמריקאי כבר הביע בפני ישראל את "דאגותיו" מהצעת החוק, והדובר אינו רוצה לפרט מה היה בשיחות "הדאגה" הללו. ואני מעלה שאלת תם: ממתי הממשל האמריקאי מתערב בענייני חקיקה אצלנו? אנחנו המדינה ה־51 שלו?
מה ניתן ללמוד מכל אלו? האג'נדה הפוליטית (של כלל הפוליטיקאים, של חלק מהתקשורת הממוסדת, של שלל עמותות ציבוריות) גוברת על כל שיקול של ריבונות וכבוד לאומי; כאשר אנו אולי המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שכל כך מוציאה את דיבתה רעה, לא פלא שלא חולקים לנו כבוד, אלא רואים בנו מדינת בננות על כל אזרחיה: ימין, מרכז ושמאל.