רן אדליסט בחר לו יעד להסתער עליו במדורו מיום 25 בדצמבר: אני, ח"כ אלי בן דהן, סגן שר הביטחון.
אין לי כוונה להתחרות בלשון הביבים של מר אדליסט. איש איש וסגנונו. אין לי גם כוונה להתפלמס עם משפטים הזויים במאמר ("אלוהים הרי נמצא מעל בוגי... שר הביטחון הוא שפוט של הבית היהודי" ועוד כהנה וכהנה). אני מבין שאדליסט מאוהב בקלישאות של עצמו ולא אפריע לאהבה הזאת. ברשותכם, אתמודד רק עם עובדות ואשתדל להתייחס עניינית לכמה מטענותיו.
"צרורות בנגמ"ש" - מתלהב אדליסט - "בתקופה האחרונה נאבק צה"ל לא רק באויב הערבי, אלא גם באויב מבפנים". כשהאויב הוא כמובן אני וחברי, חובשי הכיפות הסרוגות. כלומר: אלפי הקצינים שמשרתים ושירתו בצה"ל בכל רמות הדרג, ואלפי החיילים שנהרגו בכל החזיתות. כל מפקדי הפלוגות, הגדודים, החטיבות והאוגדות הסרוגים הם "אויבים". הלוואי שהייתי יכול לסמוך על אדליסט וחבריו שיגלו את אותה נאמנות לצבא ולמדינה ואת אותה מסירות נפש, בכל עת.
לעומת ה"אויבים" הסרוגים, יקיריו של הכותב הם אנשי שוברים שתיקה. אז מה אם חיילי צה"ל יהפכו למבוקשים בבירות אירופה וייעצרו בנמלי התעופה של לונדון ושל פריז בגלל פעילותם?! "לכל אדם שאינו סגן שר ביטחון או סגנו של אלוהים ברור שפעילות שוברים שתיקה נועדה להצביע על מחדלים מוסריים חמורים - עניין חיוני בכל מערכת", כתב אדליסט, והתעלם ממנגנוני הבקרה הפנימיים של צה"ל. מבחינתו, לספר לעולם שצה"ל יורה באזרחים במכונות ירייה ומסלק תושבים מבתיהם כדי לראות כדורגל, הוא עניין חיוני בכל מערכת.
"שוברים שתיקה הוא אינטרס צה"לי מובהק מול שומרי החומות... הם מחסומים בפני התבהמות. פעילות שוברים שתיקה, דווקא בחו"ל, מאזנת את המראות הקשים שרואה העולם זה שנים, ומציירת את הפנים היפות של החברה הישראלית". למקרה ששכחתם, הפנים היפות לשיטתו של אדליסט היא אותה מכונת ירייה שמציירת את חיילי צה"ל כרוצחים, לא פחות.
אדליסט מנצל את התקפתו להשתלח גם בסגן במיל' אביב מורג, שהייתה לי הזכות להעניק לו דרגת סגן לאחר שטוהר מההאשמות נגדו. בניגוד לדברי אדליסט כי "מורג יצא מהג'יפ, ירה בגבו של הפלסטיני שנמלט והרגו. שום סכנה לא נשקפה למורג או לחייליו...", החיילים שהיו עם מורג באותו אירוע העידו כולם שבמציאות שנוצרה בלב דורא שבדרום הר חברון, כפר מסוכן ואלים, נשקפה להם סכנת חיים והירי היה מוצדק. זו הייתה פעילות יזומה שנועדה ללכוד את המחבלים בשעת מעשה. שני צעירים רעולי פנים הגיעו לרכב כשמוטות ברזל בידיהם ושברו את המראות. אחרים טיפסו על גג הרכב ותלו עליו את דגל אש"ף.
מורג, לצערו של אדליסט, פעל נכון מחשש שהם יצליחו לפתוח את הדלתות ויזרקו פנימה רימונים, מטען או יירו עליהם. הפלסטיני שנורה ניסה כמה פעמים לפתוח את הדלת האחורית שבה ישבו הלוחמים ולפגוע בהם.
אכן, היו שגיאות בדרגים שמעל סגן מורג. אולם התחקיר לאחר האירוע קבע חד־משמעית כי אביב פעל באומץ לב, ושיבח אותו על כך שחתר למגע כדי לשמור על חיי חייליו. גם הפרקליט הצבאי הראשי החליט לסגור את התיק נגד מורג, אבל הוא לא משוברים שתיקה ולא פועל בחו"ל.
מורג אינו "חייל בצבא השם של אלי בן דהן" כתיאורו הנואל של אדליסט. אביב מורג הוא חייל בצבא ההגנה לישראל, שנעשה לו עוול, ואת העוול הזה בחרתי לתקן. ראיתי לנכון לפצות את מורג על כך שמשכורתו קוצצה, שקידומו לדרגת סגן ומינויו לתפקיד סגן מפקד פלוגה עוכבו, ועל כך שבלית ברירה הוא החליט להשתחרר משירות קבע.
לסגן אביב הוענקה הדרגה על ידי השלישות הצבאית, כמתחייב מזיכויו. כידוע, לקציני מילואים לא נערך טקס הענקת דרגות רשמי. כל שעשיתי היה היענות לבקשת הקצין לענוד לו את דרגתו יחד עם אביו.
ומלבד זאת, אני בהחלט מלא גאווה: אני גאה בהיותי איש עדות המזרח שעלה ממרוקו ובנה את עתידו בישראל, אני גאה במלחמתי בהסתה נגד חיילים חרדים, אני גאה בשיפור התשתיות ביו"ש ובקידום המכינות הקדם-צבאיות וגאה להיות כתף חמה עבור החיילים שנפגעו מפעילות ארגונים דוגמת שוברים שתיקה ודומיהם.