באמת שהתלבטתי השבוע. לא ידעתי על מי אני כועס יותר: על ההוא מערערה (מחבל/רוצח/יורה, עוד לא הגדירה אותו הג'מעה של רוני אלשיך) או על מיקי מכלוף זוהר, סוג של דייר באגם הדרעק.
לא מספיק שנשאת מלחם ערער אותי (יותר נכון ערער את כיפוש, שהחליטה לערער אותי), בא לי הפרימיטיב הזה מקריית גת ורוצה לנהל לי את החיים, להפוך את תל אביב לק"ק בני ברק בשבתות ובמועדים. קראתי ושמעתי משפט שאמר - שלא זכור לי שנאמר על ידי כל דייר אחר באגם הדרעק - "אם נוותר על הצביון היהודי, הצאצאים שלנו עלולים לחיות במדינה דמוקרטית".
אני, כדביל מוצהר, חשבתי שאנחנו כבר חיים במדינה דמוקרטית. ז'תומרת דמוקרטיה שמאפשרת גם לאנשים חשוכים ופרימיטיבים, שחולמים לחיות על חשבון הציבור כשתדלנים/מאכערים/לוביסטים במסווה של נבחרי ציבור (דמוקרטיה, לא?), להגיע כטפילים לאגם הדרעק ולממש את חלומם.
האם אדון זוהר, שנבחר לרשימת הליכוד כנציג הנגב, כבר סיים לטפל בכל בעיותיהם של תושבי הדרום? הכל תקין בעוטף עזה? כבר סיימו לחקור את כל השחיתויות בהקמת עיר הבה"דים? בדימונה לא יחלו וימותו מנשורת שדולפת מהכור האטומי כבר כמעט 60 שנה? כנראה שכן. אז עכשיו הוא פנוי להחזיר את תל אביב 5,000 שנה אחורה, מהפחד שתהיה כאן דמוקרטיה, רחמנא ליצלן.
חשדתי בליצן הפרלמנטרי הזה שהוא עושה קצת גלים כי בפריימריז לקדנציה הבאה של אגם הדרעק הוא לא נציג מחוז אלא מתמודד ברשימה הארצית. ושם יש מאכערים יותר מנוסים ממנו - שרגילים לרמות, לעשוק, לנצל, לשקר, כבר הרבה שנים - אז הסיכוי נמוך. אבל התברר שטעיתי. הוא כבר עכשיו רוצה לפרוע שטרות ולהיות יו"ר הגועל־ליציה אם צחי הנגבי ימונה לשר. וואו, איך נפטרים מקולקציית האפסים הזאת שדואגת רק לאינטרסים של עצמה? טרם הובהר לי. מכלוף זוהר רוצה לחיות כמו בימי המקרא? ללבוש שמלה, לגדל זקן, ליצוק עגל מזהב? אין לי בעיה עם זה, ההפך הוא הנכון: לך על זה, אבל אל תכפה גם עלי להיות ניאנדרטל. מספיק שאתה כזה.
***
בחזרה לנשאת. הוא מסתלבט עלינו. עם תמ"ק מיושן הוא חיסל כאן שלושה אזרחים, ובלי סיגינט, יומינט וכל היחידות המובחרות, לפני שחוסל, בעת כתיבת שורות אלה, הוא התהלך בארץ כאילו היא שלו. כבר בשישי בצהריים הפנמתי כמה קל להיות רוצח בתל אביב: בכל יישוב אחר, האזרחים רודפים אחרי הרוצחים/מחבלים/יורים/מפגעים ו"מנטרלים" אותם. וזה הכי טוב שיש, כי סדר חייב להיות. כשבא מחבל, גם בגיל 9, חייבים להחזיר אותו בניילון, וגם משמידים את הרכוש של משפחתו, עד חמישה דורות אחורה.
מובן שזה רק אם מדובר בערבי. אם קוראים לו עמירם בן אוליאל, והוא יהודי־ציוני־דתי־קדוש משלנו, לא מנטרלים אותו ולא מורידים לו את הבית, כי מחבל מהיהוד הוא לא מחבל ולא טרוריסט. הרי כך הצהיר ח"כ סמוצ'קנע בראיון נרחב במוצ"ש: "אין דבר כזה מחבל יהודי וגם אין טרור יהודי. מחבל וטרור זה רק האויב". הוא דק אבחנה, סמוצ'קנע, בגלל זה נתנו לו מתנה שני מיליון שקל, לשמור על שטחים ציבוריים שסמוכים לביתו בשטחים.
גם הבגיר שנשפט על רצח מוחמד אבו־חדיר הוא לא רוצח ולא טרוריסט; הוא רק תשוש מוחין או פגוע נפש. בעוד שלוש־ארבע שנים הוא יחזור לרחוב לשרוף עוד איזה נער ערבי בחיים, במזיגה אטית של דלק לפיו. כי זה אקט הרואי יהודי במיוחד, שמבוצע על ידי ציונים דתיים. אם הרוצח המטונף חילוני? רק מאסר עולם. אבל במחתרת היהודית רוצחים ישבו רק שנה־שנתיים, ענישה מופחתת לגיבורים.
בכל מקרה, בתל אביב לא רודפים ולא מנטרלים כי חייבים להשיג מהר נרות זיכרון ולפתוח בפסטיבל בכי, עם גיטרות והזדהות.
הייתי אצל אהרל'ה בחומוסייה, כאשר נשאת בחר פירות יבשים כאנרגיה לירי הפסיכי. בשכונות עבר הירקון נכנסו לנוהל קרב של הסתגרות בבתים. הרחובות והכבישים היו ריקים. הייתי בדרך לדיזנגוף 126 כשהטלפון של כיפוש השיג אותי. דווקא בניתי על זה שהיא וגיא ישנים צהריים, אבל התברר שהיא לא. "בוא הביתה מיד". בסדר, כיפוש, צ'יל, אגיע עוד מעט.
"לא עוד מעט, עכשיו. שמעתי שהמחבל מסתובב בתל אביב".
כפרה, אני שווה לך כמת הרבה יותר מבעל חי. את יודעת, הקרן של נפגעי פעולות איבה, ביטוח חיים, פנסיות, וגם לא יהיו לך את הוצאות האחזקה שלי, מה את מתרגשת?
מטון הדיבור שלה הבנתי שהיא לא בנויה לסתלבט. "רון, הביתה עכשיו. אני מחכה". כשהיא במצוקה אין "מאמי" ואין "חיים שלי". קוראים לסנג'ר בשם הולדתו. טוב שהיא לא הוסיפה גם מספר זהות.
הגעתי הביתה ומיד הפכתי נוסטלגי. כיפוש, בפיגוע של 95' בקו 5 זה היה הרבה יותר גרוע. היה ריח של מוות, של גיהינום. אפילו זרקתי לפח את הבגדים והנעליים. הלכתי לברזי, הוא הכין לי שניצל, צ'יפס וסלט, וצפינו ביעקב אילון משדר בערוץ 2, סיכמנו אז שהוא פורח באירועים כאלה, שהוא יודע לעבוד. בפורים של 96' שוב חזרנו לגיהינום. בקיצור, אנחנו מתורגלים. מה הלחץ?
"שום לחץ, זה לא זמן לריגושים עכשיו. אתה כבר חטיאר, תתנהג באחריות".
רס"ן שמועתי הוקפץ מיד בדרגה לתא"ל. סיפרו שהמשטרה פישלה בענק; שזמן התגובה היה יותר מחמש דקות, אף שהצפונית מרוחקת 380 מטר מ"הסימטא"; שההתארגנות של היחידות המיוחדות ארכה ימבה זמן; שהרוצח השתלט על דירה של קשיש/ה ברמת אביב, שאותו/ה הכיר מתקופת עבודתו אצל הירקן.
תנ"צ יהודה דהן נראה ונשמע כמו צרפתי ברוסיה, בקיצור לא קשור, והאיש הזה עם השפם מהשב"כ הרגיז אותי עם השטויות והביטחון המופרז שלו. שאלתי את עצמי איך לא עירבו אותו בחקירה של עמירם בן אוליאל. כי איתו לא צריך עינויים, מספיק שרואים אותו ומקשיבים לו. העיקר שבזבזו על עמירם 44 חוקרים במשמרות. הסרטון מחנות הטבע גרם לי להמון שאלות: רגע, הוא בחר פירות יבשים. למה הוא החזיר אותם? הוא לא התלהב מרמת הקלייה של הערמונים? אולי השב"כניק יודע?
בשבת כבר הבנתי שחבל"ז. לימדו אותי פעם שהשעות הראשונות והתגובה המהירה הן קריטיות. ואולי נשאת כבר זובח זבח בשכם, אולי אפילו חיתנו אותו. כי בניגוד לשהידים, הוא כאן ועכשיו. אז אם אין 72 בתולות בגן עדן, שתהיה בתולה אחת לפחות. בהמשך הגיעו השמועות שהוא התאבד. למה שיתאבד? הוא הרי יכול להסגיר את עצמו, לבלות כגיבור באגף הביטחוניים עם התייחדות ולימודים באוניברסיטה הפתוחה. המשפחה שלו תקבל כסף מחמאס, מפת"ח או ממה שביניהם. בשביל מה להתאבד? גם יעבור גמילה מהספידים שסיפרו לנו שהוא מכור אליהם.
ואז, אם ירצו השם של היהודים ומוחמד של המוסלמים, הוא משתחרר בעסקה בעוד ארבע־חמש שנים עם תואר שני. מחליף אישה בבתולה חדשה, ומתלבט אם לפצוח בקריירה פוליטית. מבחינתו העתיד נראה ורוד ומסודר הרבה יותר טוב מההווה.
***
לא יצאנו מהבית כל השבת. גאיצ'ו הביא לנו איזה וירוס מהגן. אצל כיפוש זה התבטא בוורטיגו. הזמנתי לה רופא מהביטוח שלנו במגדל. הם הבטיחו שהרופא יגיע בתוך שלוש שעות, אבל הם לא הבטיחו לקיים. אחרי שש שעות שהוא/היא בוששו להגיע, נתתי קונצרט טלפוני ברה־מז'ור שבו לא פסחתי על שום קללה שאני מכיר ב־14 שפות שונות. "יש לנו לחץ, אדוני, אנשים היסטריים ומדמיינים מחלות. הרופא כבר מגיע". אבל האישה זוחלת על הקירות, ואני בפיחדון, כי מי בדיוק ידאג לי ויטפל בי?
אחרי שעה התקשרה איזו גברת רוסייה, ואמרה שלפי הווייז היא מגיעה בעוד 40 דקות. אבל היא הגיעה בתוך 70. כל הציוד שלה בכיס של השכמייה. החותמת, הסטתוסקופ וגם כמה זריקות. כיפוש שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תבדוק מדוע אני מקיא. סימנתי עם העיניים בשלילה. הרוסייה נורא הפחידה אותי, אחרי שהיא אמרה לאישה שהיא דוחפת לה זריקת פראמין ואם זה לא יעזור, אז ללכת למיון. אין ספק, אמרתי בלב, הרופאה הזאת מדהימה. צריך רק לוודא שהיא לא למדה בהתכתבות אצל קיקי פרדקין במכללות הפארטיה שהוא מחזיק בעולם.
כדי לעודד את כיפוש אמרתי לה שאני מבטיח שעד סיום ה־30 אני לא לוקח אף אחת אחרת. "עזוב, מאמי. רק בהלוויה אל תישען על מישהי חדשה. ליותר מזה אני באמת לא מצפה". תודה שאת מבינה אותי כפרה. את הילד הרדמתי בשיטה הכי יעילה. עושים לאמא זריקה, ואם לא תירדם מהר עכשיו יעשו גם לך. "לא רוצה זריקה, אבא", אמר הפעוט ומיד השים עצמו ישן עם אגודל בפה. אגב, ההיא עם הוורטיגו חזרה לקו הבריאות מיד, באמצעות צפייה באח המפגר.
***
יום ראשון, שמונה בבוקר.
"קום, מאמי, אני צריכה לדבר איתך".
מה נסגר איתך, שאת מעירה אותי באמצע הלילה?
"הקשבתי לרסקה בגל"צ. הוא נשמע מודאג ודיבר עם אמהות שלא שולחות את הילדים לבית הספר ולגנים, כי המחבל בשכונה".
עזבי אותך, הוא היסטרי. אני מכיר אותו, מכל דבר הוא נבהל. שמעת אותו עם שפעת החזירים? הכל בסדר, קחי את הילד לגן ותני לי לישון.
"קום עכשיו מיד ותהיה עם הילד. הוא לא הולך לגן".
הייתה לי ברירה? קמתי ונתתי לו טאבלט.
שום גורם כמו מפכ"ל, ממ"ז או ראש שב"כ לא אמר מילה לציבור. מיד הבנתי שהם שולטים במצב כמוני. יענו, לא יודעים כלום. אבל יש להם ימבה תיאוריות והמון ביטחון עצמי איך לתקן את הטעון תיקון. מבהייה ב"הארץ" הבנתי שעוד לא מדובר בפיגוע, כי נשאת הוגדר שם כ"יורה", סוג של גשם להבנתי הצנועה.
הסיפורים הטובים ב"הארץ" קורים ב"דה מרקר". אני הרי לא מבין 60% מהחומר הכתוב, אבל נהנה לקרוא על עסקים שמתפרקים ועל מיליארדרים שמתרסקים. אז פתאום קראתי על מנהרת הרכבת לירושלים, שכבר בונים כאן 14 שנה ויבנו עוד 14. למה? כי 24 מנהרות שירות קורסות בגלל הלחץ ההידרולוגי, של מי תהום או מפגע תהומי אחר. התקן הבינלאומי שנקבע ליציקת קירות המנהרות דורש עובי של מטר לכל קיר, תקרה ורצפה. אבל הלו, היאהוד שמוציאים שם רע לחלטורה כאן, יצקו רק לעובי של 20 ס"מ.
התפוצצתי מצחוק מאהבה לגזע הנבחר שלי. אין עלינו: קולקציה של רמאים וגנבים ובכלל טינופות. גם גיא צחק, כי אבא צחק. מותר לו, גם הוא יהודי. ומה עוד קראתי? שעכשיו מנסים ליצוק לעובי של 60 ס"מ כי החליטו שזה מספיק. אני וקרובי לרכבת הזאת לא נגיע, כאשר תיפתח מתישהו בעוד 20 שנה. כמה מפקחים יגיעו לכלא? מתי תהיה ועדת חקירה ממלכתית? מתי עוצרים את החבר'ה מחברת הרכבת? לא ידוע, מתישהו.
הרי את השערורייה מגשר המכביה ב־97' גמרו באיזה שנה בכלא לג'מעה שעשתה גשר מחוטים של מקרמה. אז הלכו ארבעה אוסטרלים מסכנים. אז את האסון שיהיה ברכבת יגמרו בעסקת טיעון של בין עבודות שירות לעשרה חודשים באגף החדש של המושחתים. אין עלינו, מדינה אימפריה.
נכון לאתמול נשאת מלחם עדיין חופשי, לא ידוע אם מאושר. כוחות הביטחון עוצרים לו את כל המשפחה, בדיוק כפי שעשו עם עמירם המחבל היהודי. הא, אצלו לא עצרו את האבא והאחים? נו, טוף האבא רבי של איזו ישיבה, לא איזה עראבר מערערה. אז אולי רוני אלשיך יתפוס אותו, או לא.
שני דברים בטוחים כאן: ראש שב"כ הוא כבר לא יהיה, וכיפוש לא מעריכה אותי. או כפי שהיא אומרת: "מאוד מעריכה אותך, רק לא מבחינה כלכלית, כי אין לך ערך לכסף". בסדר, נכון שמיד כשהלכת הזעקתי בייביסיטר. מה ציפית, שאני ארוץ עם הילד בבית? את יודעת בן כמה אני? יש לי ערך לכסף, הרבה ערך, רק אין לי כסף.
נשאת, זכור: אוי ואבוי לו לרוצח מתועב כאשר כל הכחולים, הירוקים והסמויים בעקבותיו. טלפן לאחמד טיבי ותאם הסגרה. כי בכל מקרה אחר, זה או צרור לבטן או טיל לאף. תבחר.
נ.ב.
איך שהגיעה הבייביסיטר, הלכתי לסופר פארם. אמבטיית קצף תמיד מרגיעה אותי, אז קניתי עשרה סוגים של שמפו לפי הצבע והריח. אני אוהב קוקטיילים של סבון באמבטיה, כי קצף סמיך ואיכותי מסייע לי להבין מה כתוב בעיתון ב־90 הדקות שאני במים. אבל לא מצאתי קצף של בת אורן ירוק, ולא את הסגול בריח לבנדר. אני חושב שאדון ליאון קופלר, הבעל בית של סופר־פארם, רשת שעושה כאן לפחות 9 מיליארד שקל מהציבור שנוהר לחנויות הרשת, חייב לתקן את המחדל הזה. לא ייתכן שבחנות ברחוב טאגור, אזור שנכון לעכשיו מוגדר כזירה אפשרית לפיגוע מיקוח, לא יהיה בת אורן ירוק וסגול.
אני משוכנע שבחנות בצומת תפוח, אם היו רוצים בת אורן, אז היה. אז אדון ליאון, לטיפולך המסור אודה.