חבר הכנסת מיקי זוהר מה נשמע? סלמתכ עלייך. חייב להודות, אני מעריץ אותך. אל תזלזל בווידוי שלי, הוא תוצר של עבודה עיתונאית ואנתרופולוגית מדוקדקת. שבועיים עקבתי בשקיקה אחרי ההופעות הפומביות שלך. האזנתי בלי הפסקה לנאומיך חוצבי הלהבות. שעות ארוכות הבטתי מהופנט בפיך כדי לפענח האם החיוך שלך נוטה כלפי מטה בעצבות, או נע מעלה בזלזול מתנשא? חרשתי בעיני את החליפה שלך לאורכה ולרוחבה כדי לנסות ולהבין האם היא גדולה מדי ואולי זה צווארך שקטן מדי? עבדתי קשה כדי לפצח את החידה שאתה צופן בתוכך. עתה, בתום עיבוד כלל הנתונים אני שמח להכריז באופן חד משמעי ובלתי משתמע לשתי פנים (תופים בבקשה...), שנדמה לי, שאתה מבין מעט מאוד ממה שאתה אומר.



ייתכן שאפילו אינך מבין כלל מה פיך מנפיק. שים לב שכשאתה מבטא צלילים פונטיים, הם מנותקים לחלוטין מחוקי הלוגיקה הבסיסים והמוכרים לאנושות. אפילו הבעות הפנים שלך לא פועלות באותו המישור שבו נמצאות המילים שאתה מחבר לכדי משפטים. יש לי הכרות עמוקה עם המאבק הסוציאלי של עובדים זוטרים ליום חופשי, וגם הסוגיה סביב הדרישה לחדול מביצוע מלאכה בשבת לא זרה עבורי, ועדיין, בכל פעם שנאלצת להסביר את עמדתך בעניינים אלה, לא הבנתי מה הפשר ומה הקשר בין דברייך לנושא. בחיי. טעית כשנשאלת על ענייני דת הקשורים ליום השביעי והתבלבלת גם כשהוצבת מול טוענים חילוניים. לא משנה מי תפס את העמדה מולך: דוברים מבריקים או חסרי בינה בסיסית, מגישי בוקר, צהריים וערב - בכל אחד מהסיבובים פידחת, כשעוצמת המבוכה צומחת בטור הנדסי.



בגלל כל אלה אני חושב שאתה אדיר. כי בסופו של יום, למרות היכולות המצומצמות שהפגנת, ועל אף הרזומה המסויים מאוד שצברת, הפכת לכמה ימים לאחד מהאנשים המפורסמים ביותר בישראל, וזה לא פחות ממדהים. כמו כדורסלן נמוך קומה שהופך למלך הסלים, כדורגלן גידם שכובש בלי הפסקה, או זמר אילם שקורע את היכל התרבות, שרפת את הזירה הפוליטית בלי הכלי הבסיסי שנדרש לפרלמנטר: היכולת לדסקס בהיגיון. ובמירדף אחר החשיפה, הצלחת לעקוף חברי כנסת משקיענים, מחוקקים מוכשרים ואפילו את אורן חזן. סחתין עלייך יא אח.



מה נשמע דיוויד פרנקל? שיחקת אותה יא תותח. מעריץ אותך. עד לפני כמה ימים לא ידעתי מי אתה. הכרתי את אייל שני, יונתן רושפלד, רפי כהן, חיים כהן, אסף גרניט וישראל אהרוני. גם אכלתי אצלם. אלייך לא הגעתי. מתנצל. אבל אתה ממזר. יש לך את זה. נולדת לתהילה. אנשים כמוך מוצאים את הנתיב לכותרות ויודעים שבדרך למעלה צריך גם לדרוך על ראשים. אחרי שחיכית, סוף סוף ביום שישי הגיעה הפריצה הגדולה. זיהית אדם שנמצא ברגע של חולשה, שאגב מבחינת גילו ודאי יכול להיות אביך, אבל זה לא ריפה את ידייך. במלחמות התהילה אין סנטימנטים. הסתערת על המטרה. נזפת בנוחי דנקנר בסגנון חנה בבלי על סטרואידים, שלחת את משפחתו חפויית ראש הביתה וכתבת פוסט. הצלחת לחזור לכותרות וידעת לחגוג את ההישג עם יין טוב. בגלל זה אני מנשק את רגלייך. מצאת פיסה קטנטנה של הזדמנות והפכת לכמה ימים לאחד מהאנשים המדוברים בישראל. לא בזכות כישורייך הקולינריים, אלא בכך שאזרת אומץ להעליב אדם, שנמצא בנקודת שפל בחייו.



מהיום תיקרא בישראל “דיוויד פרנקל, שף השיימינג המהולל”.