צריך לקוות שפסק הדין של בית המשפט העליון בערעור של אהוד אולמרט והמדינה בפרשות טלנסקי וראשונטורס שנשמע אתמול יינתן במהרה. שעינוי הדין לא יימתח על פני עשרות חודשים כפי שאירע בפרשת הולילנד. גילוי נאות: אהוד אולמרט הוא חבר קרוב שלי.
בשתי הפרשות זוכה אולמרט פה אחד בסיבוב הראשון בבית המשפט המחוזי בירושלים. אחר כך החליט העליון, במסגרת הליך הערעור של המדינה, להחזיר את פרשת טלנסקי לסיבוב נוסף במחוזי מפני שכביכול הוצגו ראיות חדשות. אם אכן הוצגו ראיות חדשות שמקורן בקלטות שולה, הן לדעתי לא היו רלוונטיות בפרשת טלנסקי. אך המחוזי בירושלים לא חשב כמוני ושינה את החלטתו מזיכוי להרשעה.
האם לשינוי עמדת המחוזי תרמה האווירה הציבורית העוינת לאולמרט, בעקבות פרסום הקלטות? על בית המשפט לשפוט על פי הראיות ולא על פי תחושות הציבור, אך איני בטוח שזה היה המצב במקרה הזה.
מדבריו של אולמרט אתמול אפשר להבין שאפילו אדם כמוהו, שעשוי פלדה יצוקה, נשבר. אם העליון ינהג על פי מצוותו של כבוד השופט עמית - לאטום את אולמו של בית המשפט מרעשי הרקע - יש סיכוי שהרשעתו של ראש הממשלה לשעבר בתיק טלנסקי תבוטל, ותישאר על כנה ההחלטה הראשונה של המחוזי בירושלים לזכותו. אם יורשע בפרשה זו, יש לקוות שעונשו יהיה חופף למאסר שכבר נגזר עליו בתיק הולילנד.
יש גבול להתאכזרות כלפי ראש ממשלה לשעבר. מטרת העונש, ענישה והרתעה, כבר הושגה. והרי גם מתנגדיו הגדולים ביותר של אולמרט מודים שעשה דבר או שניים לטובת מדינת ישראל, ביטחונה ואזרחיה. ראוי שמידת החסד והרחמים תגבר על כל מידה אחרת.