לתקן את העוול: להצלת הפריפריה נדרשת מפה חדשה לישראל

מאבק זה אינו חד־ממדי. הוא כורך סביבו ענפים רבים שקשורים קשר הדוק לחלוקת ההון, לתפיסה הקלוקלת שיש שווים יותר ופחות, לפריווילגיות פיאודליות, לאתוסים מופרזים על חלוציות וגאולה, ובעיקר הוא קשור לדיכוטומיה הבלתי סבירה בין הפריפריה החברתית המוחלשת לבין ההתיישבות החקלאית, שלאורך השנים חמסה ועדיין חומסת את המשאב היקר ביותר: הקרקעות.

מרבית הקיבוצים והמושבים חולשים על שטחי קרקעות אדירים, שהוחכרו להם במקור לצורכי חקלאות. עם השנים תורגמו אדמות אלו לשטחי מסחר עצומי ממדים ולמפלצות קפיטליסטיות בצמתים ובשולי הכבישים המהירים, ועבודת הכפיים הפכה למנת חלקו של הפועל התאילנדי. כך החלוץ, עובד האדמה, הפך לנדלניסט; הציוני האידיאליסט הפך לפועל התאילנדי, והדגל שינה צבעו מאדום לירוק. החלוץ נמוג ונעלם, אך האתוס סביבו עדיין חי ובועט ומשמש דלק הבערה של זכויות היתר שלו.

כחלק מהמאבק על הצדק החלוקתי, עולה שאלת גבולותיה הפנימיים של ישראל. מחלוקת הגבולות ושטחי השיפוט, עולה כי המועצות האזוריות המהוות 22% מהרשויות המקומיות בישראל, ושבתחומן מצויים כ־970 יישובים של ההתיישבות החקלאית, מחזיקות בכ־85% משטח המדינה. זאת בעוד שאוכלוסייתן מונה כ־700 אלף איש, המהווים כ־8% בלבד מתושבי ישראל. כלומר, 8% מתושבי המדינה חולשים על 85% מהשטח שלה, נתון מקומם בחוסר השוויוניות שלו. עוד עולה כי ישנו יחס ישיר בין מוצא למיקום: כ־80% מתושבי היישובים הקהילתיים בגליל הם אשכנזים, לעומת 18% בערי הפיתוח. כ־80% מתושבי היישובים הקהילתיים בישראל הם בעלי השכלה אקדמית, לעומת 17% בלבד בערי הפיתוח.

המשמעות היא אחת: המועצות האזוריות גורפות הון מהכנסות ארנונה ומשירותים מסחריים וציבוריים על חשבון שאר תושבי המדינה. כדי לתקן עוול זה נדרשת מפה חדשה לישראל ושרטוט חדש של גבולותיה הפנימיים, כמו גם חלוקת ארנונה שוויונית וחלוקת משאבים חדשה. חלוקה זו תציל את הפריפריה השוקעת ותיישם את עקרונות הצדק החלוקתי והחברתי. חלוקה זו תאפשר יצירה של קופת ארנונה שיכולה להיות מנוף לאזורים מוחלשים, לזוגות צעירים ולרווחתן של אוכלוסיות רבות נוספות.

כנס שיתקיים ביום חמישי באוניברסיטת תל אביב יעסוק בנושא ויביא דרישה לשרטוט מפה חדשה זו. הכנס הוא יוזמה של פורום הקרקעות מיסודן של הקשת הדמוקרטית המזרחית, האגודה לצדק חלוקתי ותהודה, והוא נעשה בשיתוף עם המכון לחקר השלטון המקומי בראשותו של אופיר פינס. 

הכותבת היא דוברת הקשת הדמוקרטית המזרחית