אדמה ובית: ככה נראה הקרב על רכישת קרקעות ביו"ש במציאות

רֶגֶב אַחַר רֶגֶב -

כָּךְ נִפְדֶּה אַדְמַת הָעָם

מִצָּפוֹן עַד נֶגֶב.

(יהושע פרידמן, תחילת המאה העשרים)

״גאולת האדמה - שזהו תפקידה של הקרן הקיימת - היא באמת שם העלול להתפתח ולהתעלות עילוי רב. כי באמת כל היצירה הלאומית לכל סעיפיה צומחת מן האדמה, ואין מקום לשום צמיחה וגידול של אומה בלי המקור הראשון של התחייה והגידול. האדמה היא נקודת המוצא לא רק של החינוך אלא של כל חיי האומה ושל כל יצירה״. ביאליק, 1929. 
 

"זהו דפוס קבוע. פלא. נס. בכל פעם שהצבא עמד לפנות מאחז לא חוקי באו המתנחלים ואמרו 'רגע רגע! קנינו את הקרקע הזאת, זה שלנו כבר!", אמר בארסיות רביב דרוקר השבוע בתוכנית "המקור" בערוץ 10. אבל מלבד טון דיבור ציני או מאשים, לא היה בתחקיר דבר העשוי להצביע על כך שמישהו מהמתנחלים פשע בזיוף עסקאות נדל"ן. 
 

למשל ה"נס" שדרוקר הציג בציניות, כאילו המתנחלים בפתלתלות מוחם היהודי מנסים לעבוד על כולם, הוא דווקא הדרך הישרה ביותר ללכת: ברגע שנודע כי יש בעיה הנוגעת לחוקיות הקרקע שעליה יושב המאחז, ניסו אנשי ההתיישבות לרכוש אותה מבעליה הפלסטינים. זה לא נס, זאת עבודה קשה מאוד, יקרה מאוד, שבמהלכה צריך להילחם עם כולם, גם עם השלטון הציוני שגאולת קרקע אמורה להיות מוטו שלו. 
 

"האם זה המשך של אוסישקין? של חנקין?", שואל דרוקר בלגלוג. ובכן, כן. זה בדיוק זה. הוא הרי לא היה רוצה שנגזול את אדמות הערבים, נכון? אז היהודים באים וקונים, כמו שעשו חנקין ואוסישקין, רק שאז זה היה בברכת המוסדות הציוניים ובשליחותם, והיום המינהל האזרחי, שאנשיו לובשים מדים של צבא ההגנה לישראל, עושה הכל על מנת לסכל עסקאות כאלה. 
 

בואו נתחיל מההתחלה: מי שרוצה לקנות קרקע בגליל, למשל, הולך לאינטרנט, כותב מספר גוש וחלקה ומקבל את כל הפרטים על בעלי השטח בטאבו. ביו"ש יש טאבו רק על 20% מהשטח, לכן אם מישהו רוצה לברר של מי השטח, הוא צריך לגשת לרישומים במינהל האזרחי. אלו רישומים ירדניים ועותמאניים, המבוססים על רישומים של מס רכוש ירדני, הקרויים מַלִיָה. אבל יש פה מלכוד: המינהל לא מתיר למי שרוצה לקנות קרקע לראות מי בעל הקרקע בלי - וזה באמת מדהים - ייפוי כוח מבעל הקרקע. 

 

נניח שעברנו את המשוכה הזאת, עכשיו יש קאץ' קטנצ'יק: רישומי המליה היו תקפים רק עד שנות ה־60, כל עוד הירדנים גבו מס. כל עסקאות הקרקע והדינמיות בשטח לא מתועדות משנות ה־60 ועד היום. בהצלחה לכולם. נניח שעברנו גם את זה, שילמנו הון לבעלי הקרקע (או למי שאמרו לנו שהם בעלי הקרקע), עכשיו צריך "רישום ראשון" של הקרקע בטאבו. כלומר, הערבים כבר קיבלו את כספם, אבל עד שהמינהל לא יאשר את העסקה אסור לנו לממש את הרכישה. זה הליך שאורך בערך שנה למרות שיכול לארוך שעתיים. 
 

לא אלאה אתכם בכל ההליכים המשפטיים (פרסום בעיתונות הערבית החושפת את המוכר ומעמידה אותו בסיכון, סיור בשטח עם כל הטוענים לבעלות על הקרקע שהתעוררו לפתע אחרי הפרסום, סיור שלוקח חצי שנה לתאם אותו, כי רשם הקרקעות מטעם המינהל צריך אבטחה, ולכו תארגנו אבטחה עכשיו לחייל בצה"ל, ואז מתנהל דיון ארוך בבית משפט), כל אלה נמשכים בערך חמש שנים. תהליך שבגליל, למשל, מסתיים תוך כמה דקות. 
 

העניין הוא שזה לא באמת צריך לארוך חמש שנים. נפגשתי השבוע עם עו"ד ניר צבי, שהעביר ב־18 השנים האחרונות 2,500 דונם של קרקעות מערבים ליהודים ברישום ראשון. הוא גם עורך דינם של רוכשי הבית המדובר בחברון. הוא טען בתוקף שהנוהל הארוך הזה הוא פוליטי גרידא. צבי מספר שבדוח אדמונד לוי נכתב במפורש שהשימוש של היתר עסקה הוא פוליטי ודינו להיעלם מן העולם. 
 

ניר צבי סיפר איך מתבצעות רכישות בפועל: "ניתן לרכוש ישירות מבעל הקרקע ולמלט אותו לחו"ל. אם הוא מפחד, משתמשים באיש קש על מנת להגן עליו. איש הקש הוא פלסטיני 'שרוף', משת"פ בדרך כלל, שכבר לא מפחד מהרשות הפלסטינית. זה המקור של סיפור המזוודה: איש הקש שהמוכר ייפה את כוחו לבצע את העסקה, חותם על העברת הבעלות לעמותה הרוכשת ומצולם עם מזוודה ובה סכום הקנייה. הצילום הזה מגן על המוכר, שלא יגידו שהוא מכר ליהודים וירצחו אותו. איש הקש עצמו מקבל את שכרו, כמה עשרות אלפי שקלים, ולא את מחיר הקרקע העובר למוכר האמיתי".  
 

אז איך 14 מתוך 15 העסקאות שהציג דרוקר מזויפות, אני מקשה. "אנחנו הקורבנות בסיפור הזה. איך יכול להיות שמאשימים אותנו?! אנחנו שילמנו מיליונים לקבלן ביצוע שרימה אותנו. הזיוף היה מכוון, כמובן. אבל הרוכשים לא ידעו עליו, אחרת לא היו רוכשים את הקרקע", טוען ניר צבי בתוקף. 

"בשנות ה־70 הייתה תוכנית של המוסד לגאול קרקעות ביו"ש ולתת למוכרים 'סל הגירה'. זה אינטרס לאומי מהמדרגה הראשונה. זאת התשתית של הציונות", הוא ממשיך. "במסגרת זו המוכר הוא כמו משת"פ, ויש להגן עליו ולהכיר לו תודה. לא יעלה על הדעת שברמאללה, מרחק יריקה מהכנסת, יענו פלסטינים בעוון מכירת קרקעות ליהודים".
 

צבי מאוכזב מחוסר שיתוף הפעולה של הממשלה עם גאולת הקרקעות. "אני מצפה לפחות שייתנו למוכר אישור שהייה בישראל, או לטוס מנתב"ג. אני כבר מזמן לא מצפה שהמדינה תהיה זו שתרכוש קרקעות, אבל לפחות שלא תפריע".