בספר במדבר פרק י"ג שולח משה 12 מרגלים לתור את הארץ. הוא מבקש מהם לבדוק, בין השאר, אם תושבי הארץ יושבים בערים מוקפות חומה; “וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים?" כלומר, האם הם חיים בפחד, מסוגרים בתוך חומות, או האם הם חיים בביטחון כבעלי הבית בערים לא מבוצרות?
בסיור שערך ראש הממשלה בבקעה, הוא הודיע כי “ישראל תוקף כולה בגדרות ביטחון ומכשולים, צריך להגן מחיות הטרף". ועוד אמר, “מי שאמר שלשטח אין חשיבות בעידן המודרני, שילך לעזה. בסופו של דבר במדינת ישראל, כמו שאני רואה אותה, תהיה גדר שתקיף את כולה. אנחנו עובדים על תיקונים של גדר ההפרדה באזור יהודה ושומרון".
לרוב נתניהו מצטייר כבן אדם אינטליגנט. אולי לא אחד ממאורות הגולה, אבל לבטח לא טיפש. מה גרם לו לומר שטות כזאת? הרי ברור לכל בר דעת – בטח לבני הדעת בדרום הארץ שחוטפים מטחי טילים מסוגים שונים וטווחים שונים כשלחמאס מתחשק לזרוע טרור ושכול בלבותיהם – שאין לחומה בינינו לבין עזה שום משמעות. טילים עוברים מעליה, מנהרות תחתיה.
רכזי ביטחון של יישובים ביהודה ושומרון כמעט תמימי דעות בשאלה האם להקיף את היישובים שעליהם הם אחראים ביטחונית בגדר. דעתם המפתיעה היא לא. הגדר לא מועילה נגד טרור, היא רק מרדימה את השומרים.
הילד שנכנס לדקור את מיכל פרומן בתקוע עבר בחלק הקטן שבו יש גדר. דווקא שם – נקודת התורפה. גם שני מחבלים שרצחו את שלומית קריגמן הי"ד עברו גדרות. לא רק את גדר היישוב, אלא גם את גדר ההפרדה ה"בלתי עבירה".
נכון, מאז בניית גדר ההפרדה יש הרבה פחות פיגועים בצדה האחר. אבל יש הרבה פחות פיגועים בכלל, משני צדיה. למה? כי במקביל לבנייתה, נעשה צעד אחר, משמעותי מאוד: מבצע חומת מגן. צה"ל תקף וחיסל את תשתית הטרור בערי יהודה ושומרון, מבצע שהאפקטיביות שלו החזיקה עד לגל הטרור הנוכחי.
אנחנו ננצח את הטרור רק אם נילחם בו, נשמיד אותו, ולא נתמגן מפניו. ואם נחזור למרגלים התרים את הארץ, מה הם יראו אם יתורו אותה היום? אנחנו אדוני הארץ. מתי סוף־סוף נתחיל להתנהג כך, אדוני ראש הממשלה?