השוק הסיטונאי החדש והשפעתו על הכיס שלנו

סיפור בזק

מה האסוציאציה המיידית שעולה כשמזכירים את המילים "שוק סיטונאי" או "ברית המועצות"? שוק סיטונאי מתקשר עם אותו שוק מיתולוגי בתל אביב שפונה לטובת פרויקט מגורים יוקרתי של האחים גינדי. ברית המועצות? מדובר כמובן באותה אימפריית רשע שהנהיגה במשך עשרות שנים את הקומוניזם בעולם. אז זהו, שלא. "שוק סיטונאי", "ברית המועצות", "הפרדה מבנית", "באנדל" ומושגים נוספים הם מושגים מעולם התקשורת, בתחפושת.

כשר התקשורת הוביל כחלון את הרפורמה בסלולר באמצעות כניסת גולן טלקום, שהורידה דרמטית את המחירים. חבילת סלולר שנמכרה עד לפני חמש שנים ב־500 שקל לחודש, נמכרת כיום במבצע הכל כלול של 50 שקל לחודש, עשירית מהמחיר.

רפורמת "השוק הסיטונאי" האקטואלית פועלת לפי עיקרון פשוט: במקום שכל מוצר תקשורת יימכר על ידי אותה חברה בנפרד, יתאפשר שיווק המוצרים (תקשורת נייחת, סלולר, וטלוויזיה) בחבילה אחת, בהסתמך על התשתיות של בזק והוט הוותיקות.

את התנ"ך התקשורתי של המהלך הובילה ועדה בראשות אמיר חייק, שפרש באחרונה מניהול התאחדות התעשיינים. הוועדה הגישה בסוף 2011 סדרת המלצות, שכללו את התנאים שבהם ניתן יהיה ליצור תחרות של הכל בכל.

בזק, מונופול בתקשורת הקווית, אמורה הייתה לספק את תשתית האינטרנט במחיר סביר, ובעתיד גם את שירותי הטלפוניה הנייחת. הצ'ופר שאמורה הייתה לקבל היה ביטול ההפרדה המבנית. בזק מנהלת כיום את פעילותה באמצעות חברות בנות: בזק בינלאומי (אינטרנט), פלאפון (סלולר) ויס (טלוויזיה). ההפרדה גוררת הוצאות מיותרות של עשרות מיליוני שקלים בשנה, שהיו נחסכים לו החברות בקבוצה היו פועלות במוטת שליטה קצרה.

בניגוד להוט, בזק גם מנועה מאספקת חבילות משולבות ("באנדל" או חבילות "טריפל") של תקשורת קווית, סלולר וטלוויזיה, שמפחיתות את העלויות לצרכן. בדוח שהוגש כבר לפני ארבע שנים קבע חייק שאם בזק תעמוד בתנאים כמו מעבר של יותר ממאה אלף לקוחות ממנה לחברות הסלולר, יומלץ על ביטול ההפרדה המבנית.

הוויכוח הגדול הוא אם בזק אכן עמדה בתנאים. חברות הסלולר הוותיקות, ובראשן פרטנר, עושות כל מאמץ להוכיח שלא. בבזק מתעקשים שכן. בפרטנר חוששים שביטול ההפרדה יחזק את מונופול בזק ויגרום לפגיעה קשה ברווחיות חברות הסלולר. לדבריהם, בזק לא עמדה בתנאים, ובהם פתיחת שוק הטלפוניה לתחרות וחיבור הבתים לסיבים אופטיים. חלק מהמחלוקת הגיע לבג"ץ ביוזמת בזק בגלל מחלוקת על התעריפים.

מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, מעוניין להתיר את הפלונטר. לפני שבוע זימן את חברי ועדת חייק לשיחה על המלצותיה. הוא הקדים והסביר שקרא את הדוח, אבל הוא מעוניין "לשמוע את המוזיקה". במילים אחרות, האם החברים סבורים שבזק אכן עמדה בתנאים שיאפשרו את ביטול המגבלות. מהישיבה נעדר חבר הוועדה יהודה סבן, המכהן כיום כדירקטור בפרטנר. גם אסף כהן, סמנכ"ל משרד הכלכלה לשעבר שהיה בדעת מיעוט נגד ההמלצות המקוריות, נעדר. בפתח הפגישה גילה חייק שהוא מייעץ כיום לבעל השליטה בבזק שאול אלוביץ' וייתכן שיהיה בניגוד עניינים, אף על פי שהדוח נוגע לתקופה שלפני יותר מארבע שנים.

"המוזיקה" ששמע פילבר מהנוכחים הייתה שבזק עמדה בתנאים המאפשרים את ביטול ההפרדה המבנית, ומבחינתם היא יכולה לצאת לדרך. "המוזיקה" לא ערבה, בלשון המעטה, לאוזניהן של חברות הסלולר הוותיקות. בפרטנר מודאגים מאוד. בפגישה מלפני מספר שבועות במשרד התקשורת חששו לפגיעה ברווחיותם. למרות זאת, אם לא תחול הפתעה של הרגע האחרון יומלץ להסיר מבזק את החסמים.

ועכשיו לשאלת מיליון הדולר: מה ייצא מכל זה לצרכנים, והאם חברות הסלולר אכן ייפגעו. ביטול ההפרדה המבנית יחסוך לבזק הרבה ויעצים אותה. רווחיות משופרת אינה תמיד ערובה להורדת מחירים ללקוחות, אבל נקווה שהפעם זה יקרה. שיפור הרווחיות ישפר כמובן את מצב בעלי השליטה, אך גם הגופים המוסדיים המושקעים במניות בזק ומנהלים את הפנסיות שלנו ייהנו. סלקום או פרטנר אינן אמורות להיפגע.

אבל אם בזק תנצל את ביטול ההפרדה לשיווק בסגנון הטריפל של הוט, זה יחייב פיקוח הדוק של רשות ההגבלים. מומלץ לאסור ביצוע מיידי של שינוי כזה. יש לבצעו בהדרגה, ולאסור על שיווק חבילות במחירים טורפניים, כפי שהיה בגולן טלקום והסלולר. ועדיין, כצרכן חשוב לי לדעת אם בזק תאחד את מתן השירות של ספק התשתית בזק וספק שירות האינטרנט בזק בינלאומי ובכך תקצר את זמן ההמתנה הארוך.

במקביל, אסור להתעלם ממאות אלפי הצרכנים הסומכים עדיין על הטלפון הטוב והישן. זה מוצר צריכה בסיסי, כמו שאומר הלפרין מהפרסומות. תחרות בתחום אינה יכולה להסתמך על עוד אפליקציה על גבי הפס הרחב. את שירות הטלפוניה הבסיסי ניתן להבטיח באמצעות חבילת בסיס (אולי של 500 דקות שיחה בחודש) בתנאים זהים ובמחיר תחרותי. ביטול ההפרדה המבנית בבזק רצוי, בתנאי שייעשה כמו ששני קיפודים עושים אהבה. בזהירות.

החטא הקדמון

הזינוק במחירי המזון מאז 2007 ועד פרוץ המחאה החברתית ביולי 2011 אינו חדש. המבקר בסופר מרגיש בכיס את המחירים המאמירים, המלבים את סוגיית יוקר המחיה. גביע הקוטג', שמחירו זינק לשיא של 7.29 שקלים באמצע 2011, הפך לסמל.

בשנתיים האחרונות פורסמו מחקרים ונתונים רבים על יוקר המחיה במזון. שני דוחות של מרכז המידע של הכנסת התמקדו בשנים 2005־2011. מדד המחירים לצרכן עלה באותן שנים ב־18%, אך מחירי המזון (כולל פירות וירקות) זינקו ב־31.6%. במדינות גוש היורו עלו המחירים ב־14.5% בלבד.

בדוח נוסף מינואר 2014 נכתב שמחירי המזון בישראל גבוהים ב־25% מהממוצע באיחוד האירופי (בגלל המשקאות הקלים ומוצרי החלב). לקינוח מומלץ לעיין בדוח ה־OECD מדצמבר 2013, שבו נכתב כי מוצרי החלב בישראל נמכרים ביותר מ־40% מהממוצע ב־34 מדינות הארגון.

אלא שבימים האחרונים הגיע לידי דוח חדש שנכתב על ידי גורם בכיר המכיר מקרוב את שוק המזון, שלבקשתו ביקש להישאר בעילום שם. לדבריו, האחראית המרכזית ליוקר המחיה היא קרן ההשקעות אייפקס - לשעבר בעלי תנובה.

השנה היא 2008. אריק רייכמן מנכ"ל תנובה המיתולוגי, פרש מתפקידו לאחר 13 שנה. מרבית מוצרי תנובה היו מפוקחים ושולי הרווח היו אפסיים. רייכמן הצליח לשכנע את מקבלי ההחלטות להסיר בהדרגה את הפיקוח וחלק קטן נותר בפיקוח. זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס, ניצלה את זה, ולאחר רכישת תנובה הקפיצה את המחירים. בשנים 2008־2009 זינקו המחירים בשוק המזון בכ־35% בממוצע ובשנים 2010 עד יולי 2011 (חודש המחאה) בכ־15% נוספים. בשנת 2005 מחירי המזון בישראל עוד היו דומים לאלה באירופה