אחרי המאבק משמאל נגד ערוץ 20, נגד "ישראל היום" ונגד "גלי ישראל", עכשיו מוביל ח"כ יואל חסון מ"המחנה הציוני" מאבק ציבורי בניסיון לסתום לעו"ד יורם שפטל את הפה. לשפטל יש תוכנית של שיחות עם מאזינים ב"רדיו ללא הפסקה", וחסון הודיע לו בשבוע שעבר: "אני מבטיח לך שאתה לא תשדר עוד הרבה זמן". בחור נבון, חסון. הוא יודע שזה לא ייראה טוב אם הוא ידבר על הבעיה שיש לו עם דעותיו של שפטל, ולכן הוא מתמקד בסגנון. ובמובן הזה, חייבים להודות שאכן קשה להישאר אדישים לסגנון של שפטל. ולמרות זאת, גם האוהבים אותו וגם הסולדים ממנו ייאלצו להודות שאם שפטל היה מבקש לרשום פטנט על הסגנון הזה, רשם הפטנטים היה נאלץ לבשר לו "מתנצל, היו כאן לפניך".
נתן זהבי, לדוגמה, מי שעושה כבר שנים קריירה שמתבססת על שפת ביבים, משאיר לו אבק בתחום הזה. לחבר הכנסת ישראל אייכלר הוא קרא פעם "גמד תרבותי... מנוול, עוכר ישראל וחתיכת חרא", אחר כך הוסיף קצת "סמרטוט", "חלאה", ו"זוהמה", ולסיום הסביר לו ש"גם יריקה אתה לא שווה". לרב דב וולפא, שבא לו לא טוב, אמר שהוא "אינפנטיל וחלאת המין האנושי". לחבר הכנסת שאול יהלום הסביר שיש לו "ראש עצום ושכל בצמצום". למאזין חרדי איחל "שעשרה עובדים זרים יאנסו אותך". אבל עם זה ועם עוד כמה ביטויים שמשום כבוד הקוראים לא אזכיר כאן, אין לח"כ חסון בעיה. למה? כי לזהבי יש פה מלוכלך מהצד הנכון של המפה.
לקמפיין של חסון הצטרף ביום שישי חבר נוסף, עורך מדור הדעות של "הארץ", אלון עידן. "יורם שפטל הוא מסוג התופעות שבעוד כמה שנים ייאמר עליה המשפט: לא ייאמן שהדבר הזה שודר ברדיו", כתב, "...זה רגע בזמן שבו צריך לומר בפשטות למעסיקיו של שפטל: חטאתם מספיק, תעשו לזה סוף".
ואת מי מביא עידן כתנא דמסייע? לא תאמינו, את גבי גזית, שאמר על שפטל: "אני מתייחס אליו כאל קוריוז עלוב". גזית, אם הבנתי נכון את עידן, הוא גרסת 2016 של חנה בבלי. האיש הראוי לשפוט בכל הקשור לנימוסים והליכות. נכון שהוא כינה את החרדים "עלובים", "בהמיים", "עלוקות" ו"תולעים". נכון שהוא המליץ "לכלוא אותם בשכונותיהם”. נכון שהוא אמר על שר בממשלה שהוא "קוץ בתחת", ונכון שחיפוש בגוגל ימצא שמדובר בתאום סיאמי של נתן זהבי, אבל גם הוא זכאי מחמת הדעה הנכונה.
אבהיר, אני חסיד גדול של ויכוחים ווכחנות, של התפלמסות ושל חיכוך דעה בדעה, אבל באותה מידה בדיוק אני סולד מניבולי פה ומאלימות, מימין כמו משמאל, ולכן לא אוהב לא את תוכניתו של יורם שפטל, לא את זו של נתן זהבי וגם לא את זו של גבי גזית (למען הגילוי הנאות – כולנו משתכרים מאותו מקום).
אבל כשעורך מדור הדעות של "הארץ" הופך אנין טעם לדעות, לסגנון או לשפת דיבור, נדמה שהוא לא טורח לקרוא את העמודים שתחת עריכתו, שמספקים קורת גג חמה לכל המסיתים, האלימים והקיצונים. אני מניח, לדוגמה, שאין לו בעיה עם כותביו שמשווים על בסיס קבוע בינינו לבין הנאצים, שהרי הם עושים את זה בלשון נקייה. אין לו גם בעיה שאצלו, בעמודי הדעות, עמירה הס תכתוב בשבח המחבלים ובשבח פיגועי האבנים שלהם. הוא כנראה גם לא רואה פסול בכתיבה שלה שמגלה שחיילי צה"ל שותלים סכינים בידיהם של פלסטינים אחרי שהם יורים בהם, או כשהיא כותבת בזכות "האנושיות והאומץ" של המחבלים הערבים.
למה? משום שעמירה הס מעודדת את הטרור ואת הפיגועים בשפה נאותה ונקייה, ולכן היא טובה יותר. ממש כמו המכתב למערכת שפורסם בעמודי הדעות של "הארץ" לפני כשבועיים, תחת הכותרת "בנט, למד מנאצי מתון", מכתב שטען ששר החוץ של גרמניה הנאצית היה מתון משר החינוך שלנו.
זכרו היטב. אלה המסתכלים בראי ורואים פנים ליברליות מביטות בהם בחזרה, אלה מתגלים לא פעם כסותמי הפיות הכי גדולים, אלה שיהיו מוכנים להיהרג על הזכות לא להשמיע דעות המנוגדות לשלהם.