מבין שלל נתוני הלמ"ס זה שצד את עיני הוא שמכלל האמהות לילד אחד 77.5% מהנשים עובדות, לעומת 62.5% מהאמהות לארבעה ילדים ויותר שעובדות. זה אומר שמספר הנשים העובדות יורד בהדרגה ככל שמספר הילדים עולה.
האסכולה שאני דוגלת בה היא ששוק העבודה צריך להתאים עצמו בכלל להורים, גם לאבות וגם לאמהות. החלום שלי הוא שיהיה יום בשבוע שבו סוגרים ב־16:00 והולכים להיות עם הילדים.
יש עוד צעדים רבים שצריך לעשות בדרך - הכרה בשעות עבודה מהבית בעידן הטכנולוגי שאנחנו חיים בו, שעות עבודה גמישות - לאפשר ליותר נשים לעבוד בשעות מפוצלות, התאמה של לוח החופשות של מערכת החינוך לזו של מקומות העבודה.
פערי השכר הוא תחום שלא הצלחנו להתקדם בו במאומה כבר שנים ארוכות באופן משמעותי. הפער מהגברים עומד כל הזמן סביב 32%־33%. כדי לצמצם את הפער חייבים שקיפות. ברגע שמעסיקים יהיו חייבים לספק מידע על פערי השכר יתחילו לחשוב פעמיים. כי יש חוק בישראל ובכל זאת מי שעושה לנשים את העוול הכי גדול הוא דווקא המגזר הציבורי, שבו הפערים הם הכי גדולים. אנחנו שוקלות לקדם חקיקה שתחייב מעסיק לפרסם מהו השכר למשרה הפנויה.
הכותבת היא יו"ר נעמת